את הרעיון שיהודי צריך להיות שמח בכל רגע ורגע בחייו, אנו למדים מפרשת השבוע "כִּי תָבוֹא" בה מדגישה התורה במיוחד את מהות וחשיבות השמחה, במצוות הבאת הביכורים, כפי שכתוב: " וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".
מצווה זו של הכרת הטוב היתה מיועדת לחקלאי שגידל פירות משובחים בארץ ישראל משבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית-שמן ותמרים. החקלאים היו מתאספים יחד עם הביכורים המשובחים משדותיהם, ועולים איתם לבית המקדש בירושלים בשירה ובריקודים כדי להודות על כל הטוב שנתן להם אלוקים מתוך שמחה מיוחדת. את הפירות המובחרים היו מעניקים לכהן שהיה במקדש.
דוד המלך אומר בתהילים: "עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה". מכאן, שכל מצווה אדם צריך לעשות מתוך שמחה. כאשר אדם קם בבוקר הוא מיד מודה לאלוקים ואומר: 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך'. את המילים הללו הוא אומר מתוך שמחה גדולה, שכן זה לא דבר המובן מאליו שהתעוררנו בבוקר ופקחנו את העיניים. עלינו להרגיש את השמחה, בכך שנתבונן מסביבנו, באישה מסורה ואוהבת וילדים שמביאים שמחה אל בתינו.
רבי אהרון מקרלין זצ"ל אמר: 'העצבות אינה עבירה והשמחה אינה מצווה. אולם, למקום שהעצבות יכולה להביא את האדם – שום עבירה לא תוכל להביאו, ולמקום שהשמחה יכולה להביא את האדם – אף מצווה לא תביאנו'...