כשהוא משתטח על הרצפה, אל תגידו לו "תרגע ותדבר"

אבל הנה העניין: שיעור ההצלחה של "תשתמש בפה" הוא אפסי, כשחושבים לאחור. ואם נשים את עצמנו בנעליו של יורש העצר שלנו, אנו גם מבינים מדוע. לשמוע "תשתמש בפה" ברגע קשה (כמו כשהכנו לו עוף עם שומשום והוא לא רצה עוף עם שומשום) זה מתסכל במקרה הטוב ומתנשא במקרה הרע.

הסיבה העיקרית לכך היא כי הוא אינו מסוגל מבחינה התפתחותית להגיב באמצעות רגשות לא מילוליים בגילו. פעוטות וילדים בגיל הגן עדיין לומדים כיצד לעבד אירועים, אמוציות ומילים בבת אחת. אמירת "תשתמש בפה" מציבה בפניהם ציפייה לא מציאותית שהם פשוט לא יכולים לעמוד בה.

אז איזו גישה טובה יותר? לדברי המומחים ב-"טרנספורמיג טודלרהוד", חשבון אינסטגרם עם טיפים להורות ו-620 אלף עוקבים, יעיל יותר להשתהות מעט ולאמת את מה שילדכם עשוי להרגיש ברגע זה ולהזכיר לו שאתם בצד שלו. העצה שלהם: אמרו, "אני רואה שאתה כועס. מה קרה?".

בשלב הבא, לכו על סקרנות. נסו לתאר את המצב כדרך לעזור לו למיין את רגשותיו ולגלות את הפעולות שהרגיזו אותו מלכתחילה. ("שמתי לב שהיית מתוסכל והפסקת לאכול אחרי שהנחתי את העוף בשומשום על הצלחת שלך. רצית עוף אחר?")

כן, בסופו של דבר, אתם רוצים להעצים אותו ושבפועל הוא ישתמש בפיו כדי לדבר, במיוחד כחלופה להתפרצויות פיזיות כמו התקף זעם. אבל בניית אוצר מילים רגשי היא מיומנות שהוא צריך ללמוד. וגם כשהוא כבר עושה את זה, טוב להזכיר לעצמנו שקשה בכל גיל להפוך רגשות למילים, במיוחד כשאנחנו לחוצים.

מחשבה אחרונה: אמירת "תשתמש בפה" עלולה, מבלי משים, ללמד ילדים לדחוף את רגשותיהם הצידה, במקום לתרגל מיומנויות חברתיות-רגשיות לוויסות עצמי. במילים אחרות, נסו לזכור שהביטוי הזה לא אמור להפחית רגשות - אלא לבטא אותם. זה חשוב במיוחד עבור בנים, שלעתים קרובות מדי גדלים לחשוב שאסור להם להזיל דמעות. (בטווח הארוך, זה יכול לגרום לבעיות התנהגותיות ולעכב את ההתפתחות הכללית שלהם.)

בשורה התחתונה: אנחנו רוצים שהילדים שלנו יוכלו להביע את רגשותיהם, כך שהעולם שלהם ירגיש פחות סוחף ומפחיד. אבל לדחוף אותם לקצה כשהם עדיין לא יכולים לתאר ולעבד את הרגשות שלהם זה לא מועיל.