אפתח בהודיה להשם בהתרגשות לרגל השמחה הגדולה. ביום ראשון הקרוב בעז"ה נוביל לחופה את בתנו היקרה עדי תחי'. בהזדמנות זו אזמין את כל ידידינו היקרים לחופה ולשמחה. חלק מההזמנות לא הגיעו ליעדן, ועל כן ראו הזמנה זו כאישית.
החופה תיערך לפני השקיעה, והתאריך יהיה ראש חודש אלול. כבר הבאנו את המושג הידוע כי סגולתו של חודש אלול היא קירבה מיוחדת, כביכול, בין החתן – בורא העולם, לבין הכלה – כנסת ישראל. הדבר נרמז בראשי התיבות של החודש " אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי " ר"ת אלול.
חשבתי על דיוק קטן אך משמעותי, הרמז בראשי התיבות אלול מבטאים את נקודת המוצא של הקשר העילאי הזה דווקא מהצד שלנו – הכלה, "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ..." (אהובה, בעלה ) הוא מתחיל ב"אני לדודי", מהיוזמה שלנו -מצדנו, ולא מהצד של החתן.
ואכן כשאנו מתבוננים על מהותם של ימים אלו, אין בהם איזה חג או מועד שנקבע לעם ישראל מן השמים , אלא זה חודש של עבודה עצמית וחשבון נפש של עם ישראל.
•
גם מעיון במקורות, במדרש פרקי דרבי אליעזר מציין את ראש חודש אלול כיום שהקב"ה אמר למשה רבינו "עלה אלי ההרה", כביכול אישר לו לעלות מצדו אל השמים ולהעתיר בתפילה על עם ישראל...
ייחודה של העבודה בחודש זה, כשהוא בא מצדנו דווקא, לעלות ולהתקרב לבורא עולם, בעבודה יום יומית מאומצת, להגיע מוכנים לקראת ראש השנה ויום הכיפורים.
כמה יפה לראות את מנהגי ישראל לעדותיהם ולשבטיהם, כל אחת ומנהגיה המרגשים והנוגעים אל הלב, אם זה אמירת הסליחות באשמורת בכל יום מימי החודש, בתקיעת השופר המעוררת לתשובה בכל בוקר, מנהגי התרת נדרים וקללות, אמירת ספרי תהילים, ושאר המנהגים של כל עדה בישראל- יחד שבטי ישראל .
אנו רואים זאת גם במזלו של החודש, בתולה. החודש של הכלה. זמן בו היוזמה באה מצדנו, והתגובה, מן השמים היא כתוצאה מההתקרבות שלנו, אחרי ש"אני לדודי", אז מתקיים "דודי לי".
•
אם בראש השנה אנו מתייחסים בעיקר אל הקב"ה כמלך, ממליכים אותו עלינו, הרי שבחודש אלול הקירבה היא יותר בבחינת האבא, "אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ". היחס אל האב ,הוא מכיוון שונה, קשר אישי ואוהב המבטא את החביבות של עם ישראל אצל הקב"ה.
המשל הידוע בחסידות מדבר על כך שבאלול "המלך בשדה" – אך גם כאן, המיוחד במצב הזה הוא שהמלך אינו מגיע אלינו עם כל גינוני המלכות הרשמיים, כפי שיש בהיות המלך בארמון מלכותו, אלא נפגש עם העם 'בגובה העיניים', בפנים מאירות ומסבירות, וכל אחד יכול לגשת אליו – כמו אבא טוב!
•
באווירת השמחה, וברוח הימים, ימי הרחמים והסליחות. ההורים בגיל צעיר מדריכים את הילדים ומלווים אותם על כל צעד ושעל. אך ככל שהילד גדל, ההורה שמח לראות את ניצני העצמאות שלו כאדם, כבעל בחירה, כאישיות נפרדת שבונה את עולמה.
מערכת יחסים נכונה עם הבן הבוגר חייבת לתת לו את העצמאות הנדרשת לו, תוך כדי נתינת הכלים הנכונים בידו להמשיך את הדרך הסלולה לנו מהדורות הקודמים – הלאה. עד שמגיע היום והגוזלים פורחים מהקן. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו"...
התקווה והשמחה שלנו כהורים היא להמשיך ולראות אותם הולכים וגדלים, מתוך הכרת הטוב ונאמנות אל הדרך הנכונה. בבחינת "דע מאין באת". לך לדרכך בהצלחה, אבל אל תשכח את הבסיס!
בימים אלו של חודש אלול עם ישראל משנן לעצמו בתוך חיי היום יום, בורא עולם העניק לנו את העצמאות, את זכות הבחירה, והתפקיד שלנו הוא לזכור אותו גם בתוך חיי היום יום. כמאמר הכתוב: "דַּע אֶת אֱלֹקי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה".