בסוכות שנת תשמ"ד, בהיותי עדיין רך בשנים, התכנסו ובאו באולם קטן בירושלים, כמה עשרות פעילים ספרדיים. מצוידים בברכת כהן של מי שבאותם הימים נודע כראש ישיבת 'פורת יוסף', חכם שלום כהן. הפעילים הודיעו כי "הגיעה השעה להקים מפלגה ספרדית".
היעד היה צנוע: מפלגה ספרדית שתרוץ בבחירות למועצת העיר ירושלים שהתקיימו באותה שנה. באותם הימים שמו של ראש הישיבה היה מוכר לשם ולתהילה בעיקר בקרב לומדי התורה וראשי הישיבות. מרן הרב שך העריך באופן יוצא מגדר הרגיל את ראש הישיבה ואמר עליו בהיותו עוד בגיל צעיר: "למה לנו האשכנזים אין ראש ישיבה כמו חכם שלום".
מכאן הסיפור התגלגל, רבינו מרן פאר ישראל רבי עובדיה יוסף זיע"א ויבדל לחיים ארוכים יו"ר התנועה רבי אריה דרעי, התחילו להתניע את המהלך והבשורה נפוצה בכל הארץ כולה. המהפכה הספרדית לחידוש עולם התורה הספרדי יצאה לדרך, בהכוונתם של רבינו מרן פאר ישראל ורבינו מרן ראש הישיבה וחברי מועצת חכמי התורה, המנווטים את דרכו של יו"ר התנועה הרב אריה דרעי, לרומם את קרן תורת ספרד, שהייתה מונחת עד אז בקרן זווית.
ראש הישיבה, רבינו אבי הישיבות, שר התורה, הוא המייסד, הוא הציב את הלבנה הראשונה במהפכה הגדולה - אבן ועוד אבן, ישיבה ועוד ישיבה, כולל אברכים ועוד כולל אברכים. עולם שלם של אור תורת המזרח המאיר את העולם כולו. מהפכה חסרת תקדים שהתרחשה בתוך מספר לא רב של שנים. מהפכה שיצרה עולם תורה ספרדי גדול בכמות ובאיכות. ישיבות קטנות וגדולות וכוללים ובתי מדרש הפורחים וגדלים בכל שנה. כל זה לא היה קורא בלי מרן פאר ישראל ומרן ראש הישיבה ותנועת ש"ס בראשות הרב אריה דרעי.
הייתה לי הזכות, כתושב ירושלים ובהמשך בעשייתי בצורכי ציבור בירושלים ואחר כך בכנסת, להיכנס פעמים רבות אל הקודש פנימה, בבית הצופה אל פני מקום המקדש. התחושה הייתה שנכנסת אל ביתו של הכהן הגדול. אימה ויראה אחזה את כולנו, כל אימת שנאלצנו להפסיק אותו מלימודו ולהכניס אותו בעול הציבור. כל פעם שהזכרנו בפניו צרה של יהודי היו פניו של ראש הישיבה מתמלאות בצער. אני זוכר כמה פעמים שבהם התלבטתי ממש אם לספר לו סיפור מסוים, כי היו שם פרטים על צער של יהודי, חששתי שראש הישיבה יקח ללב את הצער של היהודי. לא רציתי חלילה לגרום לראש הישיבה לדמוע על צרותיהם של ישראל.
בשעת לילה מאוחרת, בעיניים מלאות בדמעות, אחרי אמירת פרקי תהילים ופרקי סליחות, הייתה תחושה ששערי שמים נפתחו. שהמלאכים בשמים, המלאכים של לימוד התורה של תשעים שנה, מבקשים לעצמם את מרן ראש הישיבה. אנחנו הקטנים עמדנו שם בחדר, בבכיות נוראות, כמו ברגעים של נעילה, בשיא של יום הכיפורים.
רבינו הכהן הגדול שכב על המיטה, פניו שלוות, פנים של עמל התורה של תשעים שנה. קולות הבכי הלכו והתחזקו ונשמתו של מאור עינינו רבינו הגדול, אביהם של בני הישיבות ועולם התורה הספרדי, יצאה באחד. רבינו עלה בסערה השמימה ואותנו הותיר בחדר עם תחושה עצומה של יתמות. יתמות בלתי נתפסת.
הלך מאיתנו שריד לדור דעה. שריד לדור של חכמי ספרד, של חכמי 'פורת יוסף'. החכמים שהעלו מבבל לארץ ישראל את תורתו של הבן איש חי. ניתקה מאתנו שרשרת שחיברה אותנו לדור קדומים. הותיר לנו לנחמה את הישיבות הקדושות, את היכלי הכוללים, את עולם התורה הספרדי העולה ופורח.
עולם התורה שהוא דאג יומם ולילה לעתידו, הוא הנחמה שלנו.