השבת נברך את חודש אלול הבעל"ט - חודש הרחמים והסליחות.
החודש לפני 87 שנים, בשנת 1935, ערב הימים הנוראים של שנת תרצ"ו, נכנס החזן שמואל מלבסקי לסטודיו 2 באולפני "ויקטור" שבניו-ג'רזי, כדי להקליט את אחת היצירות המשתפכות והמשמעותיות של עולם החזנות. השם המקורי שלה היה: "יהי רצון", אך לאחר ההקלטה החליטו מלבסקי וקברניטי "ויקטור", לשנות את שמה ל "שומע קול בכיות".
כבר 87 שנים שחובבי החזנות בוכים יחד עם שמואל מלבסקי למשמע היצירה, ובמיוחד במילים: "שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת", מילים שמבסס מחבר הפיוט על תהלים נ"ו ט': "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ." יצירה שהיא לב ליבה של תפילת נעילה, יצירה שחזנים מבקשים, ואף מתעקשים, לשפוך בה את ליבם – בסיומו של היום הקדוש ביותר לעם היהודי.
את "שומע קול בכיות" ביצענו לראשונה ב"יובל", בקונצרט "הצדעה למשפחת מלבסקי" שקיימנו בהיכל בשנת 1992. את היצירה התבקש לבצע החזן סול זים, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-83. סול הסכים ובתנאי שיוכל להוסיף ולהביא את ה"טאצ'" הייחודי שלו ליצירה.
זים - מלחין, מעבד, מורה לפיתוח קול, מרצה ומעל הכל חזן, ובן של חזן שאהב לשמוע בביתו בעיקר את החזנים: מרדכי הרשמן, משה קוסביצקי ושמואל מלבסקי. סול התבגר וסיגל לעצמו סגנון מיוחד משלו, סגנון שמשתלב בד בבד עם אישיותו הכריזמטית והרבגונית, עד שלפעמים נידמה שהמסך צר מלהכיל את כל כולה.
אבא הסכים לבקשתו של זים. זים כתב את הוספותיו בתווים, ושלח אותם לאבא בפקס לעיבוד. זים אף הוסיף פזמון נפלא וקליט שרבים בטוחים שהוא חלק בלתי נפרד מיצירתו המקורית של מלבסקי.
רבים חיכו בציפייה לבואו של זים לקונצרט ההוא בשנת 1992, וכשנחת בארץ חיכתה לו הפתעה:
סול שלא ביקר בארץ מאז השתתפותו ב"פסטיבל הזמר החסידי העולמי" בשנת 1984, ציפה לפגוש בשדה התעופה נהג מונית כמובטח. אך מי שחיכה לו היה דווקא אחד ממעריציו, אחד שהרבה לשאול את אבא כמעט בכל הזדמנות: "מה עם סול זים? מתי תביא גם אותו?". המעריץ הוא לא אחר מאשר מרדכי פרימן.
פרימן - מנחה הקונצרטים המיתולוגי, מי שניהל את המחלקה למורשת ישראל בטלוויזיה הישראלית במשך 18 שנה, ומעל הכול - חובב חזנות מושבע. סול המופתע שמח מאוד לפגוש מולו את פרימן במקום נהג מונית אלמוני, אבל ההפתעה רק החלה: "שינוי בתוכנית" אמר פרימן, "כידוע לך הטלוויזיה הישראלית אמורה לצלם את הקונצרט בהיכל, אך בגלל בעיות לוגיסטיות, לא נוכל להוציא את הצוות לשטח. לכן החלטנו לצלם את הקונצרט אצלנו, באולפני הטלוויזיה בהרצליה". "ובאיזה יום יתקיימו הצילומים?" שאל סול, "בדיוק בעוד שעה!" ענה לו פרימן.
סול ההמום שהגיע לארץ עייף וסחוט לאחר 12 שעות טיסה וללא שינה, לא הבין כיצד ובאילו כוחות יוכל לפתוח את הפה ולצלם 3 יצירות עם תזמורת ומקהלה וללא חזרה כלל! פרימן השיב לו: "אין ברירה סול. תנוח מעט, תשתה ותאכל ובע"ה הכול יהיה בסדר".
אני בטוח שגם אתם כמוני, תשבו מרותקים 10 דקות, ולא תאמינו כיצד ובאילו כוחות, ניתן לעמוד ולבצע בלהט, ביצוע מרטיט שכזה, ללא חזרה, ללא שינה, ולאחר 12 שעות באוויר.