רבי נחמן - פרשת מטות
אתה מעדיף תיקון - באש או במליחה?
ידוע הכלל בהגעלת כלים: 'כבולעו כן פולטו'.
הגעלת 'כלי' נעשית, באותה הדרך שהשתמשו ב'כלי'! וזה:
"כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָּאֵשׁ - תַּעֲבִירוּ בָּאֵשׁ"...
'כלי' שבולע - ע"י אש, טיהורו גם יהיה - ע"י אש.
מה הקשר אלינו? לפעמים מגיע לאדם ניסיון:
ש'שורף' לו את הכסף, או הלב - כמו 'אש'...
מה מרוויח – מי שעומד בכזה ניסיון?
תיקון האדם ע"י ניסיון - קשה כמו 'אש'
דווקא ניסיון ששורף וקשה לאדם כמו 'אש' - מביא לתיקונו.
אומר מוהרנ"ת:
"אֲשֶׁר יָבוֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ - וְטָהֵר, וְהוּא מְכַלֶּה אֶת הַזֻּהֲמָא"
(ליקוטי הלכות או"ח, הל' נט' ידים). ניסיון כזה, מעביר לאדם מסר:
'קצר וקולע'... חד וברור, וקצת 'שורף' - כמו אש!
לא רוצה 'תיקון' באש! יש אפשרות אחרת?
קשה לעמוד בניסיון ששורף כמו 'אש', יש סיכוי שהאדם יכשל...
וישאר 'שרוף' כמו 'אדמה' חרוכה...
האם יש דרך נוספת שעל ידה, האדם יגיע לתיקונו?
דרך יותר קלה ועדינה? יש!
האדם יכול להגיע לתיקונו ע"י 'מליחה', אומר מוהרנ"ת:
"בְּחִינַת הַמְּלִיחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת - הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק".
התקשרות לצדיק – הדרך הנעימה וקלה לתיקון האדם
כאשר האדם קשור לצדיק, הוא משנה ומתקן לאט לאט את דרכו, ומזכך את נשמתו, מתוך חיזוק קשרי האהבה עם הקב"ה והצדיק, שתפקידו להעלות את האדם לדרך הנכונה, ולהאיר ולחזק בו את הרצון לעשות רצון ה', כדי שיגיע לתיקונו.
הצדיק נמשל למלח: כמו שהמלח מכשיר את הבשר, כך:
הצדיק - 'מולח' את האדם ומטהרו!
עדיף לאדם 'להימלח'... במקום - להישרף ב'אש'...
רק צדיק אמיתי, סולל את הדרך 'להמלחת' האדם - טיהור ליבו.
צדיק אמיתי, יכול לעזור למי שרוצה, להגיע לטהרתו – ולתיקונו!
זיכוך וטיהור הלב, מביא את האדם - לתכלית בריאתו.
(ליקוטי הלכות יו"ד – הל' מליחה).
האם יש קושי להתקשר - לצדיק אמיתי?
כשאתה קשור לצדיק אמיתי, הגאווה שלך מתפוררת בשלבים...
פתאום, אתה מבין, עד כמה אתה לא יודע ולא מבין...
ההתבטלות לצדיק, גורמת לך להרגיש - בטל ומבוטל!
אתה מצליח לבטל רצונך לרצון הצדיק, ואתה שומע לעצותיו ועושה רצונו שהוא רצון ה', וההתקשרות לצדיק מחזקת לך את האהבה לקב"ה, כפי שכותב רבי נחמן:
"עיקר ההתקשרות הוא – אהבה. שיאהב את הצדיק אהבה שלמה שיהיה נפשו קשורה בנפשו" (ליקוטי מוהר"ן, קל"ה).
ביטול דעת עצמית וקבלת - 'דעת' עליון
האהבה לצדיק, עוזרת לבטל את - הדעת העצמית.
דווקא דבקות וקשר אמיתי לצדיק, מחבר את האדם לשכל ודעת אמיתיים!
ומי שמקושר לצדיק אמת – מבין על מה מדובר...
האדם יכול להתרומם ולהתעלות, גם מסיפור בשבח הצדיקים, כפי שאומר רבי נחמן: "כשמשבחין ומפארין הצדיקים - נתרומם הדעת" (ליקוטי מוהרן ח"א, כט').
כאשר האדם דבק בצדיק אמיתי, הוא יוצא מה'קטנות' מוחין שחי בה ומתעורר, כמו אדם שמתעורר מתרדמת, ודעתו מתרוממת ומגביהה את הלב, שרוצה ומבקש להיטהר, ולעבוד את ה' ביראה ובאהבה.
הצדיק הוא: "בְּחִינַת בְּרִית מֶלַח" – הוא עושה לאדם מה שהמלח עושה לבשר: "וַאֲזַי מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ - בְּחִינַת מִלְחָא, בְּחִינַת תִּקּוּנִים - לְהַמְתִּיק מְרִירוּתוֹ".
מה זה אומר - "ברית מלח"?
כיצד המלח מכשיר את הבשר?
המלחת הבשר - שואבת את הדם מהבשר, בדיוק כמו שצליית בשר על ה'אש' מוציאה את הדם מהבשר, מכשירה ומתקנת את הבשר ע"י שגורמת לו להגיע להרתחה פנימית.
המלחת הבשר - ממתיקה את מרירות הבשר.
אותו הדבר קורה למי שקשור לצדיק אמת, הוא יכול להיתקן ע"י המלחה, בבחינת 'ברית מלח': המלחתו, ממתיקה את המרירות.
דיבורים חמים של צדיק אמת - 'ממליחים' את הלב!
והלב מתחיל לבעור לקב"ה ולעבודת ה' ב'אש' קודש, במקום לבעור לדברים אחרים...
הלב מתעורר - ומתלהב לקדושה.
דיבורים חמים של אמונה, אהבת ה' ועוד, מביאים - לטהרת הלב!
בכוחם להלהיב ולהבעיר את הלב, כמו – אש!
הלב מפסיק 'להתלהב' מלעשות היפך רצון ה'...
ומתחיל להזדכך ולהגיע לטהרתו...
זוכר איך מרגישים בשעת נעילה?
הלב בוער - כמו אש... ולא רוצים לחזור לשום חטא!
'לך אמר ליבי' – בקשו פני, את פניך ה' אבקש
כשהלב מתחמם ומרגיש קרבת אלוקים, אתה רוצה להשיח ליבך ולדבר עם ה' יתברך, וזה מחדש ומטהר את ליבך.
שיחת האדם עם קונו, היא בגדר:
"לְךָ אָמַר לִבִּי", מפרש רש"י: 'לְךָ – בִּשְׁבִילְךָ וּבִשְׁלִיחוּתְךָ'.
הלב משיח דברי פיוס וריצוי, שמביאים לטהרתו.
אומר מוהרנ"ת: "אָמַר לִי לִבִּי - שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַלֵּב אוֹמֵר:
הֵם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, וְהוּא בְּחִינַת - רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ".
לאט לאט, רצונותיו של האדם מתחדשים, והוא מוסיף לבקש:
"בְּתַחֲנוּנִים וְדִבְרֵי רִצּוּיִים חֲדָשִׁים. וְלִזְכּוֹת לָזֶה, צָרִיךְ - טָהֳרַת הַלֵּב" (ליקוטי מוהרן, קנו).
הלב כבר לא - נקרע לשניים!
כשהלב מיטהר, נפתח ומתחדש בו משהו חדש:
שאי אפשר להסביר, צריך לנסות להרגיש...
הלב מתחיל לדבר דיבור שלא יצא ממנו בעבר...
הלב מתחדש, ומדבר עוד דיבורים –שמחדשים ומתחדשים!
הלב מגלה את סודו ורצונו האמיתי, ואת הכיסופין להתחבר לשורשו, לשורש הנשמה - ולאורה האמיתי, ואז:
הלב מצליח לבטא... את שאהבה נפשו, ולהרגיש:
"ואני קרבת אלוקים - לי טוב"...
הבא להיטהר מסייעין - בידו ולליבו!
הקב"ה – כולו מלא אהבה, חמלה ורחמים לכל אחד מבניו, ומסייע לכל מי שרוצה להתקרב אליו.
התוצאה? אתה התחלת, והקב"ה ימשיך את פועלך!
ויחדש בך רוח ודיבורים חדשים, שיכניסו בך - חיות חדשה!
וזה: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים" – טהרת הלב מאפשרת גם להרגיש:
"וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".
לעורר את הלב ע"י - תנועת השכל
מחשבות על גדלות ורוממות ה', מחדשים ומחזקים את קשרי האהבה:
ומעוררים את תנועת השכל, שמולידה את - חמימות הלב.
ואז, זוכרים את חסד וטוב ה', והלב נפתח להודות ולהלל.
צריך קצת לנתק אותך, ממה שמנתק אותך מה' יתברך...
אומר מוהרנ"ת: "וְהַכְּלָל, שֶׁתְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב"!
והתוצאה: "כִּי עַל יְדֵי חֲמִימוּת הַלֵּב, עַל־יְדֵי־זֶה מְגָרֵשׁ רוּחַ הַטֻּמְאָה".
תתנתק קצת ממה – שמנתק אותך!
המחשבה 'רצה' ממחשבה למחשבה, ותנועת המחשבה - מחממת את הלב, שדולק ובוער לה', כפי שמסיים מוהרנ"ת במתיקות לשונו:
"וּמִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה, עַל־יְדֵי הַתְּנוּעָה מוֹרִיד חֲמִימוּת - וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".
רוצה לטהר את ליבי – תעזור לי!
רק אתה מבין איך לגשת ללב שלי...
רק אתה יכול לטהר ליבי - לרכך את הכל...
ולהפוך אותו מלב אבן – ללב בשר!
האם טהרת ליבי כאבן, צריכה – פרוק ושבירה?
ורק אתה תבחר איך לטהר ולזכך את הלב שלי:
"תַּעֲבִירוּ בָּאֵשׁ"... או 'בברית מלח'...
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים... וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"...
וטהר ליבי לעבדך באמת...
שנזכה - אמן!