"מההיכל לבית הכנסת" // אופיר סובול

משה או מוישה, כפי שקראנו לו, היה "זוגער" אמיתי, בעל קול טנור לירי חם ומתוק, אשר בכישרון רב ידע לגעת ולרגש באופן מיוחד את לב שומעיו. שולהוף, תלמידו של החזן דוד קוסביצקי, בעל סמיכה לרבנות ותואר בפסיכולוגיה, החל להופיע ב"יובל", בשנת 1993. במשך 20 שנה עד למותו בשנת 2013, לא נפקד מקומו בסדרות המנויים שלנו.

על מצבתו חרטה המשפחה את תמצית סיפור חייו:

מ ה זכה הייתה תפילתו
ש ליח ציבור לישראל היה כל ימיו
ה רבה לעסוק בחסדי הזולת

י פה נפש וידיד כולם
ע ניו היה והרביץ תורה להרבה
ק ולו המתוק הרטיט לבבות
ב יתו פתוח לפני כל אורח

בשנת 1929 הוציא החזן מרדכי הרשמן תקליט, ובו 2 יצירות: "עננו" - בצד באחד ו "הלבן חטאינו" - בצדו השני. התקליט, בהוצאת חברת קולומביה, יצא ב 2 מהדורות: האחת, באנגליה; והשנייה, בארה"ב. המשותף ל-2 היצירות הוא כמובן תפילת הסליחות – תפילה הנאמרת גם בי"ז בתמוז – החל למחרת יום פטירתו של שולהוף.

בשיחות שניהלנו בינינו, במהלך שני העשורים האחרונים בחייו, מוישה חזר והדגיש לא אחת, שהיצירה "הלבן חטאינו" הייתה האהובה עליו במיוחד. יצירה, שנחשבת לאחת מיצירות הדגל, אותן הקליט החזן מרדכי הרשמן. המשותף לאותן יצירות דגל של הרשמן: "אלו דברים", "מודים", "ומפני חטאינו", "הלבן חטאינו" ועוד, הוא שאת כולן חיבר במיוחד עבורו, החזן והמלחין יעקב רפפורט, שהחודש נציין 79 שנים לפטירתו.

בקונצרט "נסיך החזנות", שהוקדש ליצירותיו של החזן מרדכי הרשמן, שקיימנו בהיכל בשנת 2010, החליט אבא לכבד את שולהוף, ולפתוח את הקונצרט ב "הלבן חטאינו" – יצירה אהובה כל-כך על הקהל ובעיקר על מוישה, ומוישה האהוב כל כך - לא אכזב גם הפעם.

אהבנו את מוישה, שריגש אותנו בצורה יוצאת דופן בביצועיו חודרי הלב. מספיק לצפות בכ-30 שניות של מחיאות הכפיים הסוערות והמחבקות, שקיבל מהקהל בסוף הביצוע, כדי להיזכר בעונג העצום שהביא לנו מוישה בכל שנותיו כחזן מבצע.

מוישה אהב את התפילה ואת עמוד התפילה בפרט. כשארון הקודש מולו, וסידור התפילה או המחזור לנגד עיניו, ניתן האות למוח, ללב ולפה, להיקשר זה לזה, ולפזר פנינים מוזיקליות לחלל בית הכנסת. זו בדיוק ההרגשה, שחווינו בהיכל כשהגיע למילים: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי". המאזין מרגיש לפתע את שולהוף האמן יוצא מבימת הקונצרטים המרשימה והמפוארת, ונכנס בכל נימי נשמתו אל בית הכנסת. שם כחזן וכשליח ציבור, הוא רגיל להתחנן ולבכות לרבש"ע בעבור עם ישראל.

"כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" – עוד לפני שבית הכנסת יקרא לכל העמים, קיוו אבא וגם מוישה בכל לב, שהחזרת החזנות למקומה הטבעי - לבית הכנסת, תגיע דרך אולמות הקונצרטים המלאים. והביצוע המרטיט הזה ל"הלבן חטאינו", מתחילתו ועד סופו, באמת עושה חשק גדול לכך.

יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וצפייה מהנה !