1:
״ויקץ מואב מפני בני ישראל״
הזמן הוא לאחר שכבשו ישראל את ארצות סיחון ועוג.
בלק מלך מואב רואה את ההצלחה העל טבעית של עם ישראל, כיצד כבשו בקלות ארצות חזקות.
הוא מבין שכוחם של ישראל הוא מעל הטבע, מה שגורם לו למאוס בחיילות הצבא של ארצו שיהיו ללא תועלת אם יחליטו עם ישראל ללחום בו.
כך מסביר ה״רש״ר הירש״ את הפסוק ״ויקץ מואב מפני בני ישראל״, ״ויקץ מואב״ - בצבאו, מפני כוחו העל טבעי של עם ישראל.
בלק מתייעץ עם זקני מדין, הם מחליטים פה אחד שהאפשרות היחידה לנסות ללחום בישראל היא בצורה רוחנית, ע״י דיבור וקללה.
לצורך זה הם יוצרים קשר עם קוסם ידוע ששמו הולך למרחקים, בלעם בן בעור שמו.
בלעם נמצא בארץ ארם נהריים, שם גם מקום מוצאו של בלק, משם כבר הכיר את סגולותיו של בלעם לברך ולקלל ואף להתנבא בשם ה׳.
למעשה, בלק ידע את זה מנסיון אישי, בלעם היה זה שניבא לו שעתיד הוא להיות מלך כמו שאכן קרה.
2:
הגמרא במסכת בבא בתרא (טו:) אומרת, שבלעם היה אחד משבעת הנביאים שהיו מנבאים לאומות העולם והאחרון שבהם.
ואלו הם: איוב, אליפז התימני, בלדד השוחי, צופר הנעמתי, אליהוא בן ברכאל הבוזי, בעור, אביו של בלעם והאחרון, בלעם עצמו.
מדוע הקב״ה עשה שיהיה נביא לאומות העולם?
כדי שלא יבואו בטענה שאם היה נותן להם הקב״ה נביא, בוודאי שהיו מתנהגים אחרת.
נתן להם הקב״ה נביא שהיה שקול למשה כמוזכר בגמרא על הפסוק ״לא קם עוד נביא כמשה״, בישראל לא קם אך באומות העולם קם.
מיהו? בלעם בן בעור.
בלעם, כמובא בסוף הפרשה, לא רק שלא שיפר את התנהגותם של אומות העולם אלא היה אחראי לזה שעם ישראל שהיו שמורים עד אז מן ה״עריות״, החלו לפרוץ גדר ולחטוא עם בנות מואב.
מתקופת דור המבול ששיחת כל בשר דרכו על הארץ לא היתה תקופה כל כך פרוצה כמו תקופה זו.
להתדרדרות עם ישראל היה אחראי בלעם, זאת היתה עצתו לבלק מלך מואב איך אפשר יהיה להחליש את עם ישראל.
בלק זכה שתקרא פרשה על שמו כיוון שיצא ממנו מלך המשיח, רות המואבייה הייתה מצאצאיו, ממנה יצא דוד המלך, ממנו גם יהיה מלך המשיח שיבוא במהירה בימינו אמן.
כמה מהמפרשים ובינהם הרמב״ם והרמב״ן אומרים שכל עניין מלך המשיח מוזכר פה בפרשה בפסוק ״דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל..״
הגמרא בסנהדרין אומרת ששורשו של בלעם הוא לבן הארמי, וגדר האבנים שבה נתקעה רגלו של בלעם כשרכב על אתונו, היא אותה גדר האבנים שבנה לבן הארמי כשנפרד מיעקב אבינו.
3:
במסכת אבות בפרק ה׳ כתוב שיש עשרה דברים שברא הקב״ה בערב שבת בין השמשות.
מתוכם היו ״פי הארץ״, ״פי הבאר״ ו״פי האתון״.
״פי הארץ״ נברא במיוחד בשביל קורח ועדתו.
״פי הבאר״ בשביל מרים הנביאה, ו״פי האתון״ בשביל בלעם.
צריך לנסות להבין מה פירוש שברא ה׳ את ״פי האתון״ בבין השמשות.
האם ברא אתון מיוחדת שתפקידה יהיה לדבר בעוד אלפיים ארבע מאות שמונים ושמונה שנים בסיפורו של בלעם?
עוד צריך להבין, מה כל כך מיוחד בבריאה הזאת של חיה שפותחת את פיה, הרי יש עוד מקרים רבים של חיות שפתחו פיהם בשעת הצורך בלי שהכינם הקב״ה לכך בין השמשות.
הנחש הקדמון כשפיתה את חוה, דיבר עוד לפני ערב שבת בין השמשות ללא צורך בתנאי מיוחד.
בסיפור עם אליהו ו״נביאי הבעל״ בהר הכרמל, היו שני פרים שנולדו לאותה אמא, את האחד לקח אליהו להקריב להשם, ואת השני שלח לנביאי הבעל.
כתוב, שפתח הפר את פיו ובא בטענות לאליהו, מדוע את אחיו שולחים לעשות קידוש ה׳ ואילו אותו שולחים ל״נביאי הבעל״?
כך טען ולא הסכים לזוז.
אליהו הבטיח לו שאת אותו קידוש ה׳ שיעשה אחיו דרך קרבן להשם יתברך, יעשה גם הוא דרך שליחתו ל״נביאי הבעל״.
אמר לו הפר שלמרות זאת, איננו מוכן ללכת כדי להמסר לעובדי עבודה זרה, ונאלץ אליהו לקחתו ולמוסרו בעצמו לנביאי הבעל.
גם העגל של ״חטא העגל״ דיבר.
גם אצל שמואל כתוב ״ותשרנה הפרות״ כשחזרו מפלשתים.
אם כן מדוע היה צריך בריאה מיוחדת של פי האתון בערב שבת בין השמשות?
השאלה מתחזקת כשרואים שכל מה שאמרה האתון לבלעם, בסך הכל שני משפטים, לאחריהן הרג אותה המלאך.
לפי חלק מהמפרשים הם היו שם לבד ורק בלעם שמע אותה מדברת.
אם כן מדוע ברא ה׳ את אותה אתון כבריאה מיוחדת בשבת בין השמשות?
מילא את סיבת בריאת ״פי הארץ״ אפשר להבין, מקום קבורת קרח נשאר לתמיד.
כתוב שמי שיתקרב לשם יוכל לשמוע צעקות מבטן האדמה ״משה אמת ותורתו אמת״.
גם את סיבת בריאת ״פי הבאר״ אפשר להבין.
היא נמצאת קיימת לעולמים ב״ימת טבריה״ היא ה״כנרת״.
אבל מהי סיבת בריאת ״פי האתון״ שדיברה רק שני משפטים ומייד מתה.
4:
אפשר לתרץ שאלות אלו לפי המשנה ב״אבות״, שם כתוב, כל מי שיש לו שלושה דברים אלו: עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה - הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו.
אך מי שיש לו שלושה דברים אלו: עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה, - הרי הוא מתלמידיו של בלעם.
שמעתי הסבר נפלא מהרב ברוך רוזנבלום שליט״א שהביא בשם ה״אור החיים״ הקדוש.
שני סוגי אנשים אלו, שאחד משתייך ל״מחנה אברהם״ והשני ל״מחנה בלעם״, אין מדובר באחד שהגיע מסביבת בני ברק לבוש שחור לבן, לעומת השני שהגיע מסביבת תל אביב לבוש צבעוני.
מדובר בשניים שנמצאים באותו בית מדרש, שניהם מתנדנדים ולומדים גמרא.
האחד לומד לשם שמים, לימודו גורם לו לשפר דרכיו ולחזור בתשובה.
לעומת זאת, השני לומד מ״השפה ולחוץ״, ללא הפנמה של הלימוד, הכל אצלו חיצוני ולא אמיתי.
זאת הסיבה שברא הקב״ה את פי האתון בערב שבת בין השמשות.
לא בשביל שני המשפטים שעתידה היא להגיד לבלעם בעוד אלפיים ארבע מאות שמונים ושמונה שנים.
אלא כך רצה הקב״ה ללמד אותנו, שנדע עד סוף כל הדורות, שיש חמור שכולו חומריות, ויכול הוא לדבר כבני אדם.
תתכן מציאות בה יהיה אדם בגדר של ״חמור״.
אמנם נמצא בישיבה ומדבר דברי תורה, אבל לא באמת, אלא רק מן ״השפה ולחוץ״.
חברותא אחת, ישיבה אחת, האחד שייך ל״מחנה אברהם״, השני ל״מחנה בלעם״.
פי האתון נברא בין השמשות כדי שנבין שיכולתנו לדבר דברים, לא מספיקה כדי לרומם אותנו.
צריכים אנו ללמוד תורה לשמה, להבין שעליה עומד העולם.
בחור שלומד בישיבה בשביל לקבל שידוך טוב, הרי הוא משול לאתונו של בלעם.
כדי להשתייך למחנה של אברהם אבינו, צריך ללמוד לשמה, ללמוד תורה בהבנה שאין לנו שיור אלא התורה הזאת.
5:
השבוע התקיימה חתונה בבית משפחת גפני.
לחתונה הוזמנו אנשי ציבור רבים, ביניהם היו גם כאלו שדעתם ומעשיהם רחוקים כמזרח ומערב מהציבור אליו משתייך הרב גפני.
הגדילה לעשות מירב מיכאלי שהצטרפה בשמחה למעגלי הרוקדות.
הרחוב געש ורעש, רבים הרימו גבה, ריקודה של מירב מיכאלי טלטל רבים.
אינני רוצה חס ושלום להיכנס למקומם של גדולים ממני, כמובן שלא לחלוק עליהם, אלא לנסות לתת זווית אחרת לפרשה.
לכולם ידוע הסיפור על ״קמצא״ ו״בר קמצא״, גם שם היתה חתונה, גם שם המארח היה מפורסם, גם שם היה ״מזרח״ מלא רבנים מ״יהדות התורה״ של אותה התקופה.
גם שם היה מישהו שדעותיו ומעשיו היו רחוקים מאלו של המארח.
אלא ששם החליט המארח החלטה קשה וגורלית ולא הסכים להיעתר לבקשותיו ותחנוניו של יריבו.
הדבר הקטן הזה שנראה כל כך שולי, גרם לעיר ירושלים להיחרב.
לא סתם מוזכר בגמרא הסיפור החשוב הזה, הוא מוזכר כדי ללמד אותנו עד סוף כל הדורות איך ראוי להתנהג, ומה לא ראוי לעשות.
כשראיתי את הסרטון של מירב מיכאלי רוקדת עם בנות משפחת גפני, התרחב ליבי ואמרתי לעצמי, הנה תשובת המשקל לסיפור קמצא ובר קמצא.
חתונה אחת שגרמה לחורבן, לעומת חתונה שאם רק נרצה, תזכה אותנו באהבת חינם וקירוב לבבות.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי.