במוצאי שבת נציין את ליל תשעה באב, כיום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי צום 'תשעה באב', שבא כאות אבל, על חורבן ושריפת שני בתי מקדשנו.
'תשעה באב', אינו רק יום זיכרון למאורעות היסטוריים נוגים. יום זה צריך לשמש לנו בעיקר כיום של חשבון נפש, על הסיבות שגרמו לאסונות הללו, וגם למנוע הישנותם של המאורעות בעתיד בכך שנתקן את שגיאות העבר, וכך נהפוך את ימי האבל לימי ששון ושמחה.
חמישה מאורעות אירעו לעם ישראל בתשעה באב: נגזרה על דור המדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני, חורבן העיר ביתר, ירושלים והר הבית נחרשו. כל המאורעות הקשים הללו התרחשו בין היתר, בגלל שנאת חינם שהיתה בין איש לרעהו.
בימים אלו דומים אנו לאבלים ששכלו את היקר להם ביותר עלי אדמות, שכן תוכנה הפנימי של האבלות מתבטא בכך, שכאשר מתאבלים על קרוב שהלך לבית עולמו, זה מעורר בנו הרהורי תשובה. על אחת כמה וכמה כשמתאבלים על חורבן בית המקדש שהיא סיבה לאבל כללי ולא פרטי. וזוהי משמעותו האמיתית של תשעה באב, לתקן את הדרוש תיקון.
לכן אומר הנביא: 'כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה'. יהיה רצון שנזכה להרבות אהבת חינם בנינו ולהביא בכך לגאולה במהרה.