בפרשת השבוע 'מטות' דנים בין היתר באיסורי נדרים ושבועות. כעיקרון, אסור לנדור ולהישבע אפילו על האמת, ועלינו להיות זהירים לא להוציא בנקל מפינו כל נדר או שבועה. אולם מי שנדר נדר, אסור לו כמובן להתעכב מלבצע אותו.
יש פסוק מפורש על כך: "איש כי ידור נדר... לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". חז"ל אמרו: בעוון נדרים – מתים, המילה 'נדרים' בגימטרייה זהה למילה 'רוצח' (304).
מסופר על ינאי המלך, שהיו לו 2000 עיירות וכולם נחרבו בגלל שנשבעו על האמת. מכאן אנו רואים את חומרת השבועה בנדר. למרות שנשבעו וקיימו את השבועה, בכל זאת נחרבו אותן עיירות. אם על שבועה שהיא אמת העונש הוא כה גדול, הרי שנתאר לנו מהו העונש על שבועת שקר.
לצערנו אנשים רגילים לומר אני מבטיח... אני נשבע... וכו'. חכמים אומרים, שגם כאשר מתחייבים לצדקה או החלטה טובה בשעת צרה, לרפואה אדם קרוב או בגין בעיה כזו או אחרת הזקוקה לישועה ולרחמי שמיים, הרי שיש לקיימו מיד וללא דיחוי, ולהקפיד תמיד לומר על כל דבר "אעשה בלי נדר".
אמרו חז"ל: 'כל המאחר לקיים נדרו' סכנה בביתו. ומי שנדר נדר ולא קיים ורוצה להתירו, עליו לפנות לרב וחכם, או להתיר בפני שלושה אנשים. 'נדר' בתורה מכונה בשם איסר, משום שהוא אוסר וכובל את האדם בשלשלאות עד שיקיים את מה שביצע. לכן משנה הזהירות בנושא זה חשובה מאוד.