ליארצייט של רבי נחמן מהורדנקא - ב' תמוז
איך מתמודדים עם פחד?
ידוע שרבי נחמן מברסלב הוא נינו של הבעל שם טוב הקדוש, אבל, כדאי להכיר את סבו של רבי נחמן, שעל שמו הוא קרוי, הלא הוא – רבי נחמן מהורדנקא.
הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא היה אחד התלמידים הכי קרובים לבעל שם טוב הקדוש, וכינה אותו הבעל שם טוב הקדוש – 'נאמן ביתו', אולי נשארו כתבים מועטים שלו, וכמה סיפורים, אבל, אחד הדברים שאפיינו אותו במיוחד, היא האמונה האמיתית, התמימה והפשוטה, שהתבטאה במשפט שהיה אומר - כל הזמן, ובכל זמן ומצב, הוא:
הכל טוב - ולטובה! את אמונתו הגדירו:
"אמונתו חזקה - כעמוד של ברזל"!
היה ידוע כאיש קדוש וטהור, ועשה מופתים רבים בחייו. בסוף ימיו, גר בא"י בעיר טבריה, והציל את היהודים במופתיו.
על מה התפלל רבי נחמן כל חייו?
מסופר על רבי נחמן, שפעם אחת ישב רחוק בשיעור של הבעל שם טוב הקדוש, ולא שמע את כל מה שהרב אמר, וקם ממקומו, והתקרב לשמוע את השיעור, עד שממש הצמיד את אוזנו - והיה הדבר לפלא.
שאלו התלמידים את הבעל שם טוב הקדוש, מדוע רבי נחמן לפעמים שומע מרחוק ופעמים לא? ענה להם:
רבי נחמן התפלל להקב"ה שייתן לו מתנה, שישמע רק דברי תורה, ולא דברים אחרים, ועכשיו בשיעור כששיבחתי אותו, הוא לא שמע, והוא חשב שהוא מפסיד דברי תורה, ולכן, קם לשמוע.
הקב"ה נענה לתפילתו הטהורה, ואוזניו שמעו - רק דברי תורה...
מה צריך לעשות - כשפוחדים?
סיפור עם הבעל שם טוב הקדוש שרבי נחמן היה מעורב בו, מלמד:
איך להתגבר על הפחד, ולהינצל מכל רע.
באחת הנסיעות של הבעל שם טוב הקדוש, הוא צרף את תלמידיו רבי נחמן מהורדנקא, רבי דוד ממיקליוב, ורבי צבי סופר, ובנו הקטן - רבי צבי הירש.
במהלך הנסיעה, הבעל שם טוב הקדוש ביקש מרבי צבי סופר, שיפתח את הזוהר הקדוש, ויקרא קטע, שנביא את תמציתו (פר' פנחס רמ"א).
במתיבתא דרקיעא נשאלה שאלה, ואליהו הנביא הגיע לרשב"י הקדוש, שיענה לו על השאלה:
בעולם הבא אין אכילה ושתיה, ואם כן, מהו שכתוב בשיר השירים:
"באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי?"
אמר לו רבי שמעון: "ומה ענה הקב"ה על שאלה זו?".
אמר לו: "כך אמר הקב"ה: בר יוחאי אומר...".
ולא פרט מה אמרת, ולכן, באתי לשאול מפיך. אמר לו רבי שמעון:
"כמה אהבה אהב הקב"ה לכנסת ישראל, ומגודל אהבתו שינה מעשיו, ואעפ"י שאין דרכו לאכול ולשתות, רק בשביל אהבתו לכנסת ישראל – אכל ושתה...".
אמר לו אליהו הנביא: "רבי, חייך שדבר זה הקב"ה רצה לומר, וכדי שלא יחזיק טובה לעצמו מפני כנסת ישראל – הניח דבר זה בשבילך".
אשריך בעולם שאדונך מתפאר בך למעלה! ועליך נאמר:
"צדיק מושל ביראת אלוקים".
הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו המשיכו בנסיעתם, והגיעו ליער גדול, והיו רעבים וצמאים. שאלו התלמידים בינם לבינם:
נראה איזה סעודה יעשה לנו רבנו...
הבעל שם טוב הקדוש שמע את דבריהם, ואמר:
"ראו חביביי שמחר אעשה לכם סעודה גדולה, ותתענגו עליה כמו יערות דבש – 'אכלתי יערי עם דבשי'".
וביער התפללו מנחה וערבית בין עצי היער.
לבנו הקטן של הבעל שם טוב הקדוש - צבי הירש, הייתה זאת הפעם הראשונה, שהיתה גם מורכבת, להיות ביער עבות שעות רבות, ואף לישון שם בלילה.
סיפר הבעל שם טוב הקדוש לבנו על התקופה, שהיה מתבודד ביערות שבין הרי קיטוב וקיסוב כל השבוע, והיה חוזר לביתו רק לשבת קודש.
סיכם הבעל שם טוב הקדוש, ואמר לבנו: "ממי אירא – הלא ה' עימדי"?
ואתה בני, אל תירא ואל תפחד, שהרי, שמעת את הכתוב בזוהר הקדוש:
"צדיק מושל ביראת אלוקים".
למחרת בבוקר, הם התפללו ברכות השחר ביער, והמשיכו לעיר הקרובה כדי להמשיך להתפלל במניין.
כשהגיעו לעיר הגדולה, ציווה הבעל שם טוב הקדוש לנסוע לביתו של עשיר אחד. כשנכנסו לבית העשיר, ראו שעורכים בביתו סעודה גדולה לכבוד דודו של בעל הבית, שלא התראה עימו עשרים שנה, שהיה רב גדול.
כשהתארגנו בני הבית לסעודה גדולה, הקשה רבי נחמן מהורדנקא: איך הדוד ה'מתנגד' יסב לסעודה עם הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו?
כשהדוד הגיע לבית, ראה את הבעל שם טוב הקדוש, שאל מי הוא, וכששמע, לא היה שבע רצון, ואף לא נתן שלום - לבעל שם טוב ולתלמידיו.
הבעל שם טוב הקדוש הסתכל בפני האורח, והוריד האורח את עיניו, ועשה עצמו כאילו אינו מבחין במבטי הבעל שם טוב הקדוש.
ניגש הבעל שם טוב הקדוש לאורח, וביקש ממנו לדבר איתו ביחידות, והסכים האורח. שאל הבעל שם טוב הקדוש:
"האם יש לך דאגה או מכאוב פנימי"?
ענה לו הרב: "לא, אדוני".
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "אולם אני רואה על פניך שיש לך כאב גדול, שבכל פעם שרצונך לכוון ב'שמע ישראל' - מופיע לנגד עיניך 'שתי וערב' - סמל הנוצרים".
"אמר לו הרב: הדבר אינו אמת".
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "זה כבר כמה שנים שאתה מתענה בסתר, ואתה מסתגף סיגופים נוראיים מבלי למצוא - מרפא לנפשך".
ובאותו הרגע, פרץ האורח בבכי, ואמר:
"אמת, רבנו. ובמה אוכל להתרפאות ולהתקן?" ענה לו:
"תדע לך, שבשמים מאשימים אותך, שאתה מקטני האמונה - בצדיקי הדור, ואתה מהרהר אחר מעשיהם הגדולים".
אם רצונך להתרפא, תקבל עליך מהיום: לא לדבר על דרכי צדיקים וחסידים:
ותצייר את דמותי בכל פעם - שתרצה להינצל ממחשבות זרות, וה'צלם' לא יופיע עוד לנגד עינייך.
הרב שמח, ונישק את ידיו של הבעל שם טוב הקדוש, וכולם הסבו לסעודה ביחד, והבטחת הבעל שם טוב הקדוש לשותפיו לנסיעה התקיימה במלואה, וזכו לסעודה גדולה:
"אכלתי יערי עם דבשי".
שמירה מפחד - לזכור את דמותו של הבעל שם טוב הקדוש!
אחרי הסעודה, שאל צבי הירש הקטן את אביו הקדוש, מדוע הרב הסתכל בפניך כל הסעודה? סיפר הבעל שם טוב הקדוש לבנו, את התיקון שנתן לרב, והסביר לו שאם:
האורח לא ישכח את דמותו, וידמיין תמיד את צורתו, הדבר יהיה שמירה עבורו, וינצל ממחשבות זרות. וסיים ואמר לבנו, ואתה בני חביבי:
זכור תזכור בכל עת פחד - את צורתי, והדבר יהיה שמירה עבורך - מכל פחד ומאורע, ובשעה זו – שתצייר את צורתי - אהיה עמך:
לשומרך בכל דרכיך - כל ימי חייך.
ועל זה נאמר: "צדיק מושל ביראת אלוקים".
אנו יכולים רק לדמיין את דמותו הקדושה, לראות במוחש ולהרגיש את זכרון ציונו, לזכור את הרגעים שהתרפקנו על ציון הצדיק, והרגשנו את ההידבקות רוחה ברוחה, ואהבתו הרבה שהרעיף על כל יהודי - הדבר יהיה שמירה עבורנו...
הצדיקים – זכותם מגנה בשמים על העולם!
"זכור רחמיך ה' וחסדיך, כי מעולם המה" (תהילים כה', ו') אומר הזוהר הקדוש:
"זכור רחמיך" – זהו יעקב ששורשו מידת הרחמים, שהיא התפארת.
"חסדך" – זהו אברהם אבינו, ששורשו מידת החסד.
"כי מעולם המה" – הקב"ה לקח מהעולם הזה את הצדיקים, והעלה אותם למעלה, ועושה אותם מרכבה קדושה:
כדי שזכותם - תגן על כל העולם!
הצדיקים עשו הרבה מעשים טובים בחייהם, והקב"ה:
זוכר את זכותם - לנצח! ומגן ומרחם על כל העולם – בזכותם!
ולכל דור ודור, יש הגנה בזכות הצדיקים (שמיני לח', ע"א).
הרב פינטו שליט"א מתאר את הקשר לצדיקים במשל, שממשיל את הצדיק לאמבולנס שנוסע בכביש במהירות:
יש צדיקים שבשעה שהם עוברים - כל המקטרגים זזים לצד!
ואם האדם נוסע 'צמוד' לצדיק, הוא - יכול להגיע בקלות לכל מקום שירצה, ויכול לעבור בקלות ובבטחה - בכל קושי שיתקל בו!
ומי ש'דבוק' לצדיק, זוכה לקבל הגנה והצלה – מהצדיק שדבוק בו!
וזה המשמעות של המשפט: 'צדיקים - אין להם מנוחה בעולם הזה, ואין להם מנוחה בעולם הבא' – לצדיקים אין מנוחה בעול הבא, כי גם שם הם מגנים על עם ישראל, ומבקשים עליהם רחמים.
מי לא רוצה - 'רפואה מתוקה'?
רבי נחמן מהורדנקא שהיה מראשוני תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, הגדיר את דרך החסידות כ'רפואה מתוקה', בניגוד לתחילת דרכו היה נוהג לעשות סיגופים ותעניות שהגדירם – כ'רפואה מרה'.
סיפר רבי נחמן שבחלום התגלה לו משל - למה הדבר דומה?
לרופאים שמרפאים את החולה עם משקה מר, אבל:
יותר טוב ללכת לרופא שמרפא עם - משקה מתוק! וזוהי דרכה של תורת החסידות!
ודרכו של הבעל שם טוב הקודש היא - כרפואה מתוקה, ולכן, דבק בה רבי נחמן מהורדנקא (תולדות יעקב יוסף פר' חיי שרה).
מה למד רבי נחמן – ברגעי חייו האחרונים?
בספר 'שבחי הבעש"ט' מסופר על פטירתו של רבי נחמן בשבת קודש, כשהיה אצלו ר' מנדלי. הוא קידש על היין בליל שבת, ושתה כשיעור וישב בבגדי שבת, ור' מנדלי הלך לאכול סעודת שבת.
בעת סעודה שלישית, אכל ר' מנדלי לפת, וחזר לרבי נחמן, ומצא אותו גוסס, כשבשעת יציאת נשמתו, הוא לומד את הזוהר הקודש, ומסיים במילים: "ומת במנחה ויצא למנוחה".
ציונו בטבריה - בחלקת תלמידי הבעל שם טוב
רבי נחמן מהורדנקא נפטר בב' תמוז ונטמן בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעל שם טוב הקודש.
בכל שנה מתקיימת הילולה בציונו, השנה ביום חמישי בערב, ציונו נמצא על הכביש הראשי דקה נסיעה מציונו של רבי מאיר בעל הנס, בבית העלמין הישן בטבריה.
רבים פוקדים את ציונו, ואת חלקת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, ומספרים שניתן להרגיש ולהריח שם את ריח גן עדן, וטמונים שם עוד צדיקי עולם, כגון: רבי מנחם מנדל מוויטפסק, רבי אברהם קליסקר, רבי יעקב שמשון משפיטובקא, רבי חיים אבולעפיה, ועוד רבים...
יהי רצון שזכותו של רבי נחמן מהורדנקא בן רבי יצחק תגן על כל עם ישראל, ואף אחד – לא יפחד או ידאג כלל! ונזכה כמוהו לאמונה, ונאמר על כל דבר מכל הלב – 'שהכל טוב ולטובה', אמן!