התכנית הגדולה של בן גוריון וממשיכי דרכו הייתה להשתמש בכוחה של מלכות כדי להשכיח תורה מישראל. הציבור החרדי ניסה להיאבק בכך.
כדי להבין כיצד להיאבק בכפיית השכחה תורה מישראל, נדרשות לא רק שאלות המסורות לחכמי ההלכה, אלא שאלות המסורות למומחים. כאן עולה השאלה, מי המומחים? ניתן לומר שהמומחים הם חברי הכנסת. אלו הם אכן בעלי הידע המקומי בפוליטיקה. לצידם, המומחים יכולים להיות הבקיאים במדעי המדינה ובמשפט החוקתי.
אלמלא דמסתפינא הייתי מבקר את הציבור החרדי של שלא רכש ידע זה כדי לדעת הכיצד להיאבק בשימוש בכוחה של מלכות כדי להשכיח תורה מישראל. הריני להצביע על כך ששינויים בתקופה האחרונה במשפט החוקתי האמריקאי, כמו גם המצאת שיטת השוברים בידי מילטון פרידמן, טורפים את הקלפים, כך שהתרופה להשכחת תורה מישראל היא אימוץ הנוסחאות של המשפט החוקתי האמריקאי.
המחלוקת הגדולה בין שיטות הממשל השונות היא בין המממשלים שבהם העיקרון המנחה הוא שהשליט קובע עבור את הנתינים את דתם, בבחינת "דת הנתינים היא דת השליט", לבין המדינות שבהן המדינה איננה מתערב בדת, אלא הרשות הפוליטית מופרדת מן הרשות הדתית.
המדינות שבהן שליט קובע עבור הנתינים את דתם יכולות להיות תיאוקרטיה נוסח איראן שבה השליט שואב את סמכותו מן הדת וכופה הדת על נתיניו, והן יכולות להיות מדינות נוסח בריה"מ ותורכיה של התורכים הצעירים, שבהן השלטון משתמש בסמכותו כדי לכפות אנטי-דתיות. גם במדינות שבהן הכנסיה מופרדת מן המדינה, ההפרדה יכולה להיות מתוך כבוד לדת כמו בארה"ב או מתוך סלידה מהדת כמו בצרפת.
בן גוריון שהיה אנטי דתי ראה עצמו כסוציאליסט והעריץ את האכזריות הלניניסטית שלא בחל בחוסר רחמים כדי להשיג את מטרותיו. הוא למד משפטים בתורכיה בתקופה שבה תנועת התורכים הצעירים עלתה פרחה בקמפוסים. התנועה הזו מצד אחד הייתה אתאיסטית אנטי-דתית ומצד שני הכריזה ג׳יאהד על הארמנים וכך חוללה את שואת הארמנים. בן גוריון היה תלמידה הנאמן כאשר השתמש בכוחה של מלכות כדי לכפות אתאיזם, תוך שהוא מכריז ג׳יאהד על הערבים.
לייבוביץ' העיד שבשיחתו עם בן גוריון, הלה אמר לו שהוא מתנגד להפרדה בין דת למדינה כדי שהדת תהא לפותה בידה של המדינה.
גישת ההפרדה בין כנסיה למדינה משפיעה כמובן על החינוך. בארה"ב בית ספר מדינתי הוא בית ספר חילוני לא במובן זה שתלמידיו מחונכים לאתאיזם, אלא במובן כך שבית הספר איננו עוסק בענייני דת.
בכך נבדל בית ספר חילוני בארה״ב מבית ספר חילוני בישראל: בעוד בארה"ב בית הספר החילוני אינו עוסק בענייני דת לכאן או לכאן, בית הספר החילוני בישראל מחנך לאנטי-דתיות: הציפייה מהתלמידים היא שלא להאמין ולא לשמור מצוות, ובית הספר עוסק בלימודי דת מתוך מוטיבציה של חינוך לשנאת היהדות הגלותית, קרי היהדות.
עד לא מזמן הגישה של הפרדה בין כנסיה למדינה בארה"ב הייתה שהמדינה לא תממן מוסדות דתיים. הגישה הזו התהפכה לאחרונה בשתי פרשיות ראויות לציון. ראשית, בית המשפט העליון אישר את שיטת הוואוצ'רים שהגה מילטון פרידמן: הורים יקבלו מהמדינה שובר לחינוך ילדיהם, והם יכולים להשתמש בו בבתי ספר שונים, לרבות דתיים. שנית, בית המשפט העליון האמריקאי אסר בימים האחרונים על אפליית מוסדות על רקע היותם דתיים בהקצאת כספי המדינה.
כאשר המדינה מקצה כספים למוסדות פרטיים, היא לא תורשה לקבוע שאם המוסד דתי - הרי שלא יוקצה לו כסף.
כדי להיאבק בשימוש בכוחה של מלכות כדי לכפות השכחת תורה מישראל יש לאמץ את המודל האמריקאי הנוכחי ולקבוע בחוק יסוד כדלקמן: ראשית, רשויות המדינה תופרדנה מן הרשויות הדתיות. הרבנות תהא עצמאית מן המדינה. שנית, בתי ספר ציבוריים לא יעסקו בענייני דת. שלישית, המדינה לא תפלה על רקע דתי בהקצאת משאביה. רביעית, ניתן יהיה להשתמש בשוברים שהמדינה תקצה לחינוך גם לשם לימודי דת במוסדות פרטיים.
מימוש התכנית הזו תוביל לכך שבתי ספר ממלכתיים יפסיקו לכפות אנטי-דתיות. התלמידים יקבלו שוברים מן המדינה כך שיוכלו, אם רצונם בכך, ללמוד אחר הצהרים לימודי דת במוסדות פרטיים היכן שירצו. בעוד את לימודי החשבון והאנגלית ימשיכו התלמידים ללמוד בבתי הספר הציבוריים, הם לא ילמדו בהם את לימודי התנ״ך. הם יוכלו לבחור אם ובאיזה מוסד פרטי ללמוד את לימודי התנ״ך והיהדות. כך תסולק כפיית דת שלילת הגלות מבתי הספר.
מימוש התכנית הזו יהפוך את ישראל למדינה יותר דמוקרטית ויפסיק את מתקפת השכחת תורה מישראל על הקהילה היהודית מצד המדינה הציונית. במקום שהתלמידים ילמדו יהדות בבתי הספר של המדינה, שבהם עמי הארצות מסלקים את התורה שבעל פה מכלל יהדות, הרי שכל החפץ ליטול יבוא וייטול: כל החפץ ללמוד תורה יוכל לממש את השובר המדינתי ללמוד תורה מחוץ למסגרת המדינה.
הואיל והתכנית הזו אינה אלא אימוץ השיטה החוקתית האמריקאית, הרי שהציבור המתחזה לנאור תוך אימוץ תפישות נוסח התורכים הצעירים והבולשביקים, יתקשה להתנגד לה. לא בכדי המדינה האמריקאית כונתה בידי חכמי ישראל ״מלכות החסד והדרור״. למרבה הצער, המדינה הציונות הולכת בעקבות מלכויות שכונו בידי חכמי ישראל ״מלכות הרשעה״, והיא משתמשת בכוחה של מלכות כדי להשכיח תורה מישראל. חלף זאת, יש לאמץ את המודל של מלכות החופש והדרור.