שעת בין הערביים, הגן הלאומי, חוף פלמחים. אני, עומר, דרור, דודי, ישראל ועוד רבים וטובים מתארגנים לתענית דיבור אותה נבצע בתוך הים. מניין צוללים היורדים להתפלל עליכם ממעמקים. השליח ציבור הפעם הוא רן גולן, מדריך צלילה חביב שידוע בכינויי 'הלוחש לכרישים'.
המטרה, להביא לכם סיפור ותיעוד מהטבע המדהים ששוטף לו ממש קרוב אלינו. כן כן, זה הוא ים התיכון שכולנו מכירים, אך לא כולם יודעים כמה הוא מדהים פראי וחי. רק כשצוללים אל המעמקים מבינים עד כמה חשובה השמירה על הסביבה ועד כמה הכרחית וחשובה קיומה של כל בריאה, מהיצורים הזעירים - הפלנקטונים - שכמעט ולא נראים בעין ועד לחיות הים מהם אנחנו רגילים לחשוש ואולי לחינם.
מתארגנים. עולים על חליפות. טוב לא באמת עולים עליהם, הכוונה עולים היא מתלבשים, כזו היא שפת הצוללים. מחברים את המאזן אותו לובשים מעל חליפת הצלילה (מתמלא ומתרוקן בלחיצה מהאוויר הדחוס במיכל ומאזן אתכם במים) ומוודאים שהמיכל מלא 200 בר, הווסתים תקינים והציוד מחובר בצורה מסודרת ומאורגנת.
תדריך. מדברים על האתר, מזכירים לעצמינו סימני ידיים, ובלילה סימנים עם הפנס. איך מאותתים על מצוקה, על גמר אוויר או על דג טורף. מדברים גם על כניסה ויציאה, על נוהל היפרדות - מה קורה אם איבדת את בן הזוג לצלילה. חוק ראשון בחוקי הצלילה - תמיד עם עוד מישהו. אני קיבלתי את עומר אפריאט המכונה זרבוב על שם הזרבוב, מדובר בתלמיד חכם רציני מאוד, בדרגת דייבר מאסטר, אני לעומתו כבר דיב מאסטר, שזה טיפה יותר גבוה.
בגדול, סמכויות הצלילה מתחילות מכוכב אחד, כוכב שני ולאחר הסמכות נוספות כוכב שלישי ספורטיבי - כמו שיש לעומר. יש כמובן התמחויות שונות כמו צלילה עם תערובות גזים שונים, צלילה עם מסיכות מלאות, עם סקוטר (מנוע תת ימי) וצלילה עם ציוד טכני מתקדם.
התארגנות אחרונה, בדיקת בני זוג. בודקים מאזן משקולות, שחרורים, נשימה, מסיכה וסנפירים (וסימנך ממש נס) ויוצאים לדרך. נכנסים לים, טמפרטורה נעימה, המים שנכנסים לתוך החליפה נעימים. אם קר, אפשר להפעיל חימום טבעי. מתחילים בטילוף - דהיינו שחיה על הגב - כמה מאות מטרים, בתוך גלים קלים של כחצי מטר. עד שמגיעים לריף, שהוא כמו שובר גלים טבעי, מסלעה גדולה הנמצאת בקרקעית הים ואשר סביבה יש דגה רבה.
מסמנים אחד לשני שהכל בסדר ויורדים לקרקעית, על הדרך מפמפמים את הלחץ באוזן בשביל להשוות לחצים והנה אנחנו מרחפים. שקט מדהים, רק ברבור האוויר שנפלט לו מהווסת נשמע לו בים. במים, מצד אחד השמיעה ברורה יותר, אפשר לשמוע נהימת מנוע של אוניה ממרחקים, מצד שני קשה לזהות את המרחק ומאיזה כיוון הרעש מגיע.
הים די רגוע וממש צלול. המון דגיגים. המון. אנו שוחים בתוך להקות של דגיגים. אחדי כמה דקות של צלילה, מעל, מסביב ובתוך הריף אנחנו מזהים טריגון שוכב לו בתוך החול. רק מתקרבים והוא שוחה מאתנו באלגנטיות. טריגון קטן יחסית, כחצי מטר. ממשיכים לצלול. סוגי דגים שונים, טריגונים נוספים, חלילנים, דיונון, סולית, חשופיות בצבעים מדהימים זוחלות על הסלעים.
אגב יש יצור שקיים מלא ולא זוכה ליחס למרות שהוא חללי משהו - המסרקנית, שהיא ממשפחת הרכיכות, כמו מדוזה עשויה מג'לי רק לא צורבת. בים תיכון נפוצים 4 סוגים, מסרקנית זהרורית - מה שהצוללים מכנים 'הלידי' שהיא מין מזיק במיוחד, מסרקנית ברואה שטורפת את הלידי, המסרקנית המגובששת וגם ראינו את מסרקנית חגורת הונוס, כמו חוט פנס לדים לבן, המתפתל בריקוד בתוך המים. נתון מעניין הוא שאין לה חור יציאת צרכים, הוא נוצר רק כאשר היא צריכה לצרכים
58 דקות של צלילה כפי שמשתקפות כאן בכתבה בתמונות של רן גולן אשר נמצא בים על בסיס יום יומי. כל כמה דקות נותנים הצצה למד האוויר עד אשר הוא מראה שהוא ירד ל-100 בר, מסמנים לבן זוג ומתחילים לחזור לכיוון החוף. 50 בר ועלינו למעלה חזרה אל פני המים. צלילה מדהימה.
דבר ראשון מורידים משקולות, במים הן לא שוקלות, אבל בחוץ, כבר אי אפשר. אחר כך מורידים ציוד, מקלחת קרה ואני מתיישב לקפה שחור ושיחה עם רן.
תגיד רן, מה מיוחד בתקופה הזו דווקא?
"עכשיו דווקא? כל תקופה והמיוחדות שלה רק עכשיו זו התקופה בה הם מתרבים. המקום מרגיש כמו נשיונל ג'יאוגרפיק. כמו שראינו, מלא בעלי חיים. לא צריך לחפש, פשוט צריך לפתוח את העיניים.
"אתה מגיע לשיא האקשן. כל כמה דקות פוגשים חיה גדולה ומעניינת שאפשר לצפות, ללמוד ויש בשפע. אתה יודע, זה לא מה שאנחנו רגילים לומר שאין מה לראות בים התיכון, יש הרבה. יש לנו כאן עושר גדול שאנחנו נהנים ממנו. טבע חי בסביבה הטבעית זה לא כמו לצפות באקווריום. כאן זו הסביבה הטבעית".
זה משהו שתמיד היה ככה ולא היינו מודעים לקיומו או שזה משהו שהשתנה?
"אחד, בשביל שאלה כזו אתה צריך לשאול את החוקרים האקדמאים, אבל בטח שבתחושה שלי ולמיטב ידיעתי זה גם בתצפיות מדעיות שיש יותר ממה שהיה בעבר. תפוצת הטריגונים, חתולי הים, עלתה משמעותית. נניח טריגונים נקודים בחיים לא ראינו כמו שאנחנו רואים בשנים האחרונות ובשנה האחרונה בטח. זה מין מהגר, לא מקומי. לא בטוח שאקולוגית זה כזה להיט, אבל אנחנו נהנים מהתופעה.
"הדבר השני שהוא מאוד מיוחד בפלמחים בעונה הזאת שזה מה שנקרא - אזור אומנה. יש פה רביה באופן מובהק, הייתי מגדיר את זה כמו חדר לידה. צילמנו תמונות של טריגון שנולד ורואים אותו שוכב בעריסה של אמא, זה משטחים כאלו שהטריגונים שוהים בהם על הקרקעית. מבחינת מדע, החיות האלה מאוד לא נחקרות וזה כל פעם הלם כמה לא יודעים או כמה אנחנו כצוללים רואים דברים שלא מופיעים עליהם בכתובים. תפתח מגדיר של דגי ים תיכון, תפוצת הטחן לדוגמה לא אמורה להיות בארץ, אבל במציאות אתה רואה אותה".
אז בעצם כאן זה פעוטון של טריגונים?
"כן, לגמרי, וזה קורה בפלמחים, באביב ובסתיו. כל עונה, נורא חופף ללוח העברי המתבסס על פי מיקום הירח שמשפיע על הגאות והשפל יש את הסוג שלו. בסתיו לדוגמה יש המון גיטרנים".
גם הגיטרנים הם ממשפחת הטריגונים? הם גם מכונים חתולי ים?
"תן לי לעשות לך קצת סדר. החתולי ים והעטלפים זה כינוי לדגים השטוחים - אשר נקראים בטאים, שהם דגי סחוס. בעולם החי עושים סיווג ביולוגי בצורה כזו. יש את מחלקת דגי הסחוס כאשר בתוכה יש סדרות שונות כגון כרישים, טחנים, טריגונים, גיטרנים, כולם שייכים למחלקת דגי הסחוס. לכן בטאים מוגדרים כבני המשפחה של הכרישים".
מה מיוחד בדגי סחוס?
"הם נורא עתיקים, זו חיה פרהיסטורית. וחוץ מהנוכחות המרשימה שלהם במים, כרישים מהווים אינדיקציה טובה למצב המים והסביבה".
תכף נצלול לעניין הסביבה, אבל קודם כל למה קוראים להם דגי סחוס, ספר לי עליהם קצת?
"שהשלד שלהם לא עשוי מגרם אלא מסחוס. אם אמרתי לך שהכרישים והבטאים הם אותה משפחה, אז כמובן שיש הבדלים כמו מיקום הזימים, אצל הבטאים הם למטה ומשם הם נושמים. הגיטרן, למרות שהוא דומה לכריש - הוא לא, בגלל איפה שהזימים שלו נמצאים. בהמון דגי סחוס כולל רוב הכרישים יש חור נשימה שנורא בולט, אצל חלקם הוא מנוון מאוד ואצל חלקם הוא מפותח פעיל ויעיל - כמו שאתה רואה בקלות על מחבטן או גיטרן. לכריש העפרורית למשל גם יש, אבל הוא כל כך קטן ובלתי נראה. כל יצור הוא עולם ומלואו ויש כל כך הרבה מה לראות וללמוד. איך הם חיים, אוכלים, מתרבים, מתגוננים. מזהים טרף, יש מחשמלים, יש ארסיים...".
ארסיים, מלחיץ קצת...
"לטריגונים יש קוץ בזנב, יש לו שם ארס ובגלל זה לא מומלץ לדרוך עליהם ובטח לא לתפוס בזנב ובאופן כללי לא מומלץ להתקרב ברמה המפריעה לחיה בטח כאלו שבהריון, זה יכול לגרום לתעוקה שתפגע. גם צוללן או שחיין שמתקרב ומעיק יכול לפגוע ולהיפגע בעצמו. אבל הסבירות שתפגעו מהקוץ היא אפסית".
יכול להיות שמישהו הולך על החוף ודורך על אחד? זה דבר שנפוץ, קרה בארץ?
"בארץ אני לא מכיר שום מקרה שזה קרה, בעולם זה קורה כשאתה דורך על הדיסק שלו ממש. תופס אותו על החול והוא לא יכול לעשות כלום אז הוא יכניס בך את הקוץ אבל זה קרה בזנזניבר במלדיבים וכאלה, בארץ פחות נפוץ.
"חשוב להדגיש שהם סופר לא תוקפניים, הנה ראינו עכשיו איך הם תמיד יעדיפו לברוח ולהעלם, אין מה לפחד. הרבה שחיינים רואים אותם ופוחדים בגלל תוכניות טבע או סרטים שהם ראו. או באמת אין שום סיבה שהם ילכו למישהוא ששוחה או צולל ויכישו אותו".
הכרישים נקראים המנקים של הים, אבל אלו הטריגונים, לא ממש טורפים...
"נכון, הם כן טורפים אבל דגים קטנים מאוד. סרטנים, סרטנים, חסילונים, קונכיות דברים כאלה. הם אוכלים בקרקעית לא בגוף המים".
זה דומה גם לכרישים רגילים ואפילו שאר בעלי חיים שנתפסים כמסוכנים אבל חוששים מאתנו יותר ממה שאנחנו חוששים מהם?
"כן ולא, כרישים רגילים הם חיית מים פתוחים, יש להם גם יותר ביטחון והם יתקרבו אליך ממש קרוב כמו שאנחנו רגילים בחדרה. עצם זה שהוא מתקרב לבן אדם זה כבר מסווג ככאילו תקיפה ופה אין דבר כזה, טריגון יישאר על הקרקע".
חוץ מהטריגונים ראינו עוד כמה חיות מרשימות. בוא נדבר על דיונונים
"כן, ראינו אחד צעיר קטנציק שמצאת. הוא זורח בחושך וזה דבר מדהים. יש לו תאים פוטואלקטרים, אני לא מהמבינים הגדולים בחיות האלו אבל זאת רכיכה. למרות שיש לה עצם אחת, זה גם טורף דגיגים".
ראינו להקות של דגיגים, שחינו בתוכם...
"נכון, קשה לזהות של איזה מינים אבל יש המון להקות בתקופה הזו והרבה מהחלקיקים האלו ששחינו בתוכו זה פלנקטון, היצורים הכי קטנים בים אבל מזין את הלוויתנים הגדולים ביותר והוא אולי הדבר הכי מרכזי וחשוב להתפתחות החי".
וראינו דג סול קטנציק?
"נכון, סולית, שבקושי אפשר להבחין בה. יש לה הסוואה מדהימה. וזה דג שנחשב כטעים מאוד. כשר כמובן. הוא נראה כמו חול. שמעתי פעם אגדה שהדגים האלו נחצו לשניים כשבקע משה רבנו את ים סוף ולכן יש כאלו שקוראים להם דג משה רבינו".
והחיה האחרונה שנצפית כל הזמן, זה התמנון...
"יש המון מהם עכשיו, תקופת רביה ובלילה הם באים לצוד להנאתם".
היא נחשבת חיה מאוד חכמה. אתה רואה את זה?
"האמת שלא, כן רואים שזו חיה עם ביטחון, היא לא בורחת. היא נעמדת מול. היא תופסת איזה פוזה נעמדת ומאוד סומכת על היכולת שלה להסתוות או לאיים. מזכירה כריש בביטחון רק שהיא גודל אחר לגמרי. מרגישה כריש. היא גם טורפת על אין לה יותר מידי אויבים, אולי כרישים וגם זה כשהיא מבוגרת או חולה".
יש גם דיונונים ענקיים, ראיתי פעם תיעוד של דיונון ממש ענק וזה יכול להיות מסוכן לבני אדם...
"נכון יש לה זרועות מאוד חזקות, קצרות וחזקות שיכולות לתפוס. מזכיר את המשאיות האלו שאוספות זבל עם זרועות".
עוד משהו בנוגע לים, בנוגע לציבור?
"כן, חשוב לי לספר על עמותת כרישים בישראל. אשמח שאנשים יעקבו אחרי הפעילות שלנו, החקר והשימוש ושיבינו את החשיבות של הכרישים לקיומנו".
למה באמת הכרישים חשובים?
"קודם כל קיום של כרישים כמו שאנחנו מכירים בארץ ובעולם שהם הטורף הגבוה במערכת כמו קיום של לוויתנים נניח או דולפינים - אם הם קיימים מסמנים שכל שרשרת המזון קיימת. שרשרת המזון היא כמו פירמידה. אם הטורף הגדול מצליח להתקיים זה אומר שכל בעלי החיים תחתיו מסודרים".
אבל אנשים חוששים מהם
"צריך להבין שהפחד מהם לא מבוסס על ידע, לא מבוסס על ההיגיון או המציאות. בנוסף מעבר למה שהתחלתי להסביר לך על שרשרת המזון, לכרישים יש חשיבות של פילטר לאוקיינוס. הם מעודדים תחרות בקרב החי בים, אם תסתכל על הכרישים בחדרה, כל הדגה של צריכה להיות בריאה יותר. דג לא בריא בקלות יוצא מהמערכת. הם טורפים את מי שמיותר ומעודדים תחרות אצל מי שנשאר, הקיום שלהם מדרבן גם את הטורפים שמתחתם להצליח יותר ולכך הסביבה נשארת מאוזנת.
"בוא נגיד שיחליטו שמפחדים מהם, שרוצים לשחות בים בביטחון, לא רוצים יותר כרישים ונניח שידללו אותם בים. התוצאה יכולה היות איומה. אי אפשר לדעת אילו מינים יתפסו בעלות ויתחילו לתפוס נפחים ולא נדע מק יקרה בהמשך השרשרת, אצל האקרילים והפלנקטונים לדוגמה. פתאום יהיה לנו ים של מדוזות או אצות והתוצאה למשל, שלא נוכל להפיק מי שתיה מהים. אנחנו חיים בכדור שיש בו מארג סביבתי טבעי מאוד עדין ואנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר עליו.
"כשפתחו את תעלת סואץ וחיברו בן ההודי לאטלנטי הגיעו לכאן מיני דגים פולשים ומזיקים שחיסלו דגה מקומית. גם הטריגונים החדשים שהגיעו לארץ יכול להיות שפגעו ועדיין אין חוקר שידע עם כדאי להוציא אותם".
נכון, יש את השפמית שאנו מכנים 'נסראללה' ואת הזהרון שמשתלט על כל חלקה טובה...
"גם הארס שרואים אותו מרוח על הסלעים".
הארס, דהיינו הקומוניסט?
"כן. גם הוא מין פולש, עם קוצים רעילים ואכיל. אבל הבעיה שהם אוכלים אצות והם אוכלות את כל האוכל של הדגים שהיו כאן ברבוניות סרגוסים ודוחקים אותם החוצה. קיצור, בכרישים היו כאן הרבה מאוד שנים לפנינו ואם אנחנו רוצים להתקיים ולהשאיר עולם מתוקן ככל הניתן, אנחנו זקוקים לשמור עליהם בשביל הדורות הבאים אחרינו".
תודה רן, אתה כריש אמיתי!
