מחלוקת לשם שמים, ולא - קשורה אליך!
פעם אחת שמע רבי נחמן מקוסוב, שאנשיו דיברו סרה על הבעל שם טוב הקדוש, והדבר מאוד מאוד חרה לו, וסיפר משל לאנשים שדיברו.
פעם אחת שני שרים גדולים של המלך עשו - כתר למלך, והוציאו על הכתר הון עצום ורב.
כאשר באו שרי המלך לגמור את הכתר, נפלה מחלוקת ביניהם: איך לקבוע את האבן הטובה בכתר, וזה אומר בכה וזה אומר בכה, וכוונתם שניהם היתה בשביל גדולת המלך.
ונעשתה ביניהם מריבה בענין האבן, ובאותו זמן, עבר במקום איש אחד מהמון העם, התערב ואמר כדברי אחד מהם...
שני שרי המלך גערו ונזפו בו, ואמרו: אתה, מה לך פה להכניס עצמך בתגר שאינו שלך?
אנו רבים היכן לשים את האבן בכתר המלך, כי שנינו יודעים ומכירים את גדולת המלך מאוד, וכל אחד חושב שלפי גדלותו של המלך, צריך להיות כך או כך.
ואמר רבי נחמן, את באור המשל: המחלוקת שיש בינינו היא ישנה, כי זאת המחלוקת כבר היתה בין שאול ודוד המלך ע"ה, ולאחר מכן, היתה בין הלל ושמאי, והאיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה?
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
צוואת הבעל שם טוב הקדוש: שלושה שבועות לפני שהסתלק מהעולם מרן קודש קודשים אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, שלח איגרת ע"י תלמידו האהוב רבי נחמן מהורדנקא, לאיש אמונו ותלמידו הנאמן הגה"ק רבי ישעיה מיאנוב – דינאביץ וצווה אותו להדפיס את צוואתו.
יממה לפני שעלתה נשמתו של הבעל שם טוב בסערה השמימיה, בערב חג השבועות, שלח לתלמידו מכתב נוסף, וכתב: "אני הח"מ מוטל על ערש דוי, והיום ערב יו"ט חג השבועות, ואין הזמן מספיק מפי קדושת היום, מוכרח אני לתקן ב' סעיפים בהצוואה, היינו סעיף י"ב, וסעיף י"ח..."
סעיפים אלו, תוקנו בצוואתו של הבעל שם טוב הקדוש, והצוואה הודפסה בפעם הראשונה בשנת תקנ"ג.
נצטט כמה סעיפים מצוואתו של הבעל שם טוב הקדשו בשפתו העשירה והקדושה:
עבודת ה' בכל כח, זמן ומצב: וכן, האדם צריך לעבוד ה' יתברך בכל כוחו.
שהכל הוא צורך גבוה - שה' יתברך רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים.
והכוונה: כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם, ואז, אינו יכול ללמוד, וצריך להיות דבוק בה' יתברך, וליחד יחודים.
לעבוד את ה' יתברך – לפי המצב: וכן, כשהאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו, וצריך לעובדו באופנים אחרים.
יש דרכים נוספות לעבוד את ה' יתברך: ואל יצער את עצמו בזה, כי ה' יתברך צריך שיעבדוהו בכל האופנים, פעמים באופן זה, ופעמים בזה.
ולכן, הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם בני אדם, בכדי לעבוד אותו באופן הב'.
בכל דרכיך – דעהו: זהו כלל גדול, דעה"ו – לשון חיבור ה – ה', ב – ו' בכל מעשיו, אפילו בדברים גשמיים שעושה.
ועוד כלל גדול: שתהיה עבודה לצורך גבוהה לבד, ולא כוונת עצמו, אפילו מעט מן המעט – לא תהיה לכוונת עצמו, רק כולו - לה' יתברך.
גבהות הלב משום כבוד התורה: לפעמים צריך האדם להראות לגבהות לב לבני אדם, משום כבוד התורה. כמו שאמרו חז"ל: "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמיני שבשמינית".
יחשוב על כבוד שמים, ובשפלות עצמו: רק שצריך להיזהר, ובאותה שעה לחשוב בשפלות עצמו.
ויאמר בליבו: אני באמת שפל מאוד, ומה שאני עושה גבהות – הוא לכבוד הבורא יתברך, שלעצמי אני צריך – שום גבהות, שאני תולעת ולא איש, ולמה לי כבוד?
הגבהות לשם כבוד עצמו: וגבהות אפילו במחשבה קטנה של גבהות – חמור מאוד.
היכן תהיה מחשבת האדם? מחשבתו יהיה למעלה בעולם העליון בעבודת ה' יתברך, וידבק, ויבטח בו שהוא ישיג חפצו.
וזהו כלל גדול: באותה מחשבה שהתחיל בה כשקם ממיטתו – ילך בה כל היום, ולא במחשבה אחרת.
יהי רצון שהבעל שם טוב הקדוש יעמוד לפני כיסא הכבוד ויבקש רחמים על כל עם ישראל, ויזכו כולם במהרה לגאולה, ואור ה' יאיר ויזרח בכל העולמות, אמן.