התלבטתי רבות אם לפרסם את הסיפור שלי, הוא אישי וקשה לי מאוד מבחינה רגשית, אבל כשאני מבינה איזו תועלת אני הפקתי ממנו ומבינה מה הוא יכול לעשות לעוד נשים במצבי, אני חושבת שאני חייבת לפרסם אותו ולכן אעשה זאת בעילום שם ובטשטוש פרטים מזהים.
אין דבר קשה יותר, מלנסות ולהתרגל לחיים לבד, לגדל את הילדים לבד, אחרי שהחיים זימנו לך משבר כה מטלטל ואת מוצאת את עצמך מתמודדת לבד, הכל לבד...
אחרי המשבר עברתי עם ילדיי לאזור חדש, לא כל כך הכרנו את השכונה, אבל שכנות טובות ומסורות קיבלו אותי בסבר פנים יפות ואף קישרו אותי עם מתנדבות של ארגון 'באשר תלכי' שסייעו לי. הבן שלי כבר בן תשע, הוא כבר צריך להתפלל במנין ולכן בשבת הוא התחיל ללכת לבד לבית הכנסת כשאני מחכה לו בחוץ או צופה עליו מעזרת הנשים.
ההרגשה היתה נוראית, כל הילדים יושבים ליד האבא ורק הוא מחפש לו מקום ויושב לבד. מהר מאוד הוא התייאש והתחיל לומר שהוא כבר לא רוצה ללכת לבית הכנסת, לא נעים לו. לא ידעתי מה לומר, וכי אני יכולה להכריח אותו?
בשבתות הראשונות אחרי המשבר, מצאתי את עצמי יושבת עם הבן שלי ליד הגמרא ומנסה לפחות להקשיב ללימוד שלו ולראות אם הוא קורא באופן קולח או שהוא 'נתקע'... ככל שהתקרב חג השבועות עלה בי החשש יותר, מי ילמד איתו כמו כולם? כל ילד ילמד עם אבא שלו בלילה, אבל אבא של הבן שלי לא כאן ומי ילמד איתו? אבל בעם ישראל כמו בעם ישראל, תמיד יש את היהודים המיוחדים ששמים לב. ובמקרה הזה, זה היה המרא דאתרא, רב בית הכנסת.
הוא הבחין בבן שלי ובירר מי הוא. וככה במוצאי שבת אחד אני מקבלת טלפון מהרבנית והחמימות שבקעה מקולה הצליחה לכבוש אותי דרך השפופרת... היא סיפרה לי שיש עוד כמה ילדים במצב דומה והרב כבר הנהיג הסדר מיוחד עבורם. הוא בחר עבורם אנשים מיוחדים מהקהילה, בעלי לב, נפש ורגש, ש"אימצו" אותם. הילדים הללו יושבים ליד אותו מבוגר יחד עם הילדים שלו, מתפללים איתם ואף לומדים איתם.
הבן שלי זכה גם כן, הוא הוצמד למשפחה נפלאה מהשכונה ואני צפיתי מעזרת הנשים ודמעתי. הרגע הכי מרגש היה בברכת כהנים כשאותו יהודי עטף כנהוג את הילדים שלו בטליתו, ויחד איתם הוא הכניס גם את הבן שלי, שירגיש כמו כולם... ברכת כהנים קיבלה משמעות אחרת, לברך את עמו ישראל – באהבה!
לקראת חג השבועות הבעל"ט אני כבר יותר רגועה, הרב סידר גם לבן שלי שני אברכים שילמדו איתו, יחד עם הילדים שלהם, שווה בשווה. אחת השכנות גם הזמינה אותנו לסעודת ליל החג ואני לא יכולה אפילו לתאר מה כל זה עושה לי, זה נותן כוחות אחרים, דברים מתחילים ב"ה להסתדר ככה.
השבוע פגשתי עוד חברה במצב דומה במפגשים של 'באשר תלכי' והיא אמרה לי בדאגה שהיא נמצאת בדיוק באותו מצב גם עם הבן שלה ולא יודעת מה לעשות. נתתי לה את המספר של הרבנית מהשכונה שלנו ובעזרת ה' בחג השבועות הזה גם הבן שלי וגם הבן שלה ילמדו עם אברך ועם הילדים שלו, כמו כולם.
ומדוע אני חושבת שאני חייבת לספר לכם את זה?
כי המסר החשוב שלי לכולכן הוא לפקוח עיניים, פשוט ככה. אולי גם בבית הכנסת שלכם יש ילדים במצב דומה והאמהות שלהן מתביישות ולא יודעות למי לפנות. תהיו כמו הרב בבית הכנסת שלנו, תהיו מודעים ורגישים לזהות מצבים כאלה, זה יכול להציל נפשות, גם גשמית וגם רוחנית!
בימים אלה, ארגון 'באשר תלכי' יוצא במיזם ענק, מיוחד וכל כך קריטי: שימו לב! כן, פשוט ככה, שימו לב!
אולי גם בשכונה שלכן יש מישהי שמתמודדת עכשיו לבד ומתביישת לפנות?
אולי גם בבית הכנסת שלכם מסתובב ילד שאין מי שילמד איתו, שאין לו ליד מי לשבת בתפילה?
לא באים חלילה בדרישות או בקשות לאף אחד ולאף אחת. רק משמיעים קריאה, קריאה מלב אל לב, לעורר תשומת לב! אם רק נביט סביב נוכל להציל נפשות.
בימים הללו כשכולנו מוכנות ב"ה לחג מתן תורה,
עכשיו – תורה!
כן. דאגנו לעצמנו, ב"ה הכל מוכן לחג, אבל עכשיו – התור שלה!
של אחותנו המתמודדת לבדה, זו שצריכה להיות עבור ילדיה גם אבא וגם אמא.
עכשיו הזמן שלנו לחשוב עליה!
נפקח עין: האם יש מי שילמד עם הבן שלה בליל שבועות?
האם מישהי בסביבתנו מצפה להזמנה לסעודת חג?
דאגנו לעצמנו, עכשיו תורה!
להכוונה ופרטים נוספים: באשר תלכי>>
