"בגרודנא הייתה דיברה אחת: 'תהיה למדן'"

"אני אומר לכולם", מספר אבריימי, "אם אתה רוצה לדעת למה אני עושה את מה שאני עושה, בוא שב איתי לסוגיה. בוא נשב ותנסה לפענח סוגיה אחת. אתה שאתה פתרת תרגילי מתימטיקה ואלגברה, ופילוסופיה: בוא תשב לסוגיה אחת ותנסה להבין רק ר' שימען אחד".

למדת בישיבת 'גרודנא' שהיא קיצונית מעט... הפער בינה לבין 'מיר' לא היה גדול?

"כל הישיבות שלמדתי בהן הקו שלהן היה מאד חזק וקיצוני. אנשים לא סתם קמים בבוקר ומחליטים לפתוח ישיבה", הוא אומר. "מתחילת זמן קיץ הרב קלינשטיין היה מחמם את הציבור על 'שבועות'. הוא היה מרעיד את הישיבה מה זה יום הדין על התורה, איזה חברותות יהיו לך וכמה אתה תהיה למדן - כשבגרודנא זה היה השפיץ. הרב קרלינשטיין חינך את הציבור שבלוחות הברית הייתה רק דיברה אחת: תהיה למדן".

הלחץ הזה זכור לך כמשהו חיובי?

"האמת שה'שבועות' בגרודנא זכור לי לטובה, המיצוי העצמי שלי היה חזק מאד בימים האלו", הוא אומר. "אני אישית חושב שהתקופה שלי בגרודנא הייתה מאד נכונה לי לחיים, כי כל הלחץ הביא אותי למיצוי עצמי, לשבת עם עצמי, להוריד את הטרדות הצידה ולשבת ללמוד תורה. יש בלחץ הזה משהו שגורם לך להיות מפוקס על משהו. התפילות האלו נתנו לי טעם בתפילה לכל השנה".

תזרוק לי זיכרון שעולה לך מאחת הישיבות שבהן למדת. תכניס אותי לחוויה הישיבתית שלך

"קשה לתפוס זיכרון אחד אבל אני יכול לומר לך שמבחינתי עולם הישיבות זה מקום שהביא אותי לדעת שהדבר היחיד שיש בעולם זה תורה. אני לא יודע אם אני המתמיד הכי גדול, אבל כשאתה מגיע לישיבה גם החברה וגם הסביבה משדרת לך שהדבר היחיד שיש בעולם זה תורה. בלי טעם בלימוד בחור ימצא את עצמו דיי בקלות בחוץ.

אתה יושב ולומד ונכנס לעומק, אתה רואה את החכמה שיש בתורה, את הקושיה והתירוץ ושיש לך עוד מה לחדש. זה מכניס אותך לתוך ווייב של עולם אחר. עולם של תורה. אתה נמצא בעולם של תורה, אנשים הולכים בדרך וכל אחד חושב על משהו אחר. זה חושב על רכב, זה חושב על הדירה, וכל אחד חושב על משהו אחר, אבל אתה נמצא בעולם אחר לגמרי. אתה נמצא במה הסברא של ייאוש שלא מדעת, ובגיטו וידו באים כאחד. אתה נכנס לפלפולים לכאן ולכאן ואתה חי במקום אחר של תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים"

צפו בריאיון המלא

(לתגובות ורעיונות: israel@kikar.co.il)