פרק ד': בפרקים הקודמים חשפנו את דעתו של ראש ישיבת 'כסא רחמים' הגר"מ מאזוז אודות מדרש שהובא בספר "חיבור יפה מהישועה" לרבינו ניסים גאון הקדמון, עליו פסק הגר"מ מאזוז שהסיפור מזויף ולא היו דברים מעולם.
- "הסיפור על רבי מאיר בעל הנס והאריה - מזויף"
- האריה שנגס ברבי מאיר; ההסבר של הגר"ח קנייבסקי
- "עקבות בחול"; המעשה הנוצרי שחדר לעולם הישיבות
עוד חשפנו על המעשה "עקבות בחול" הנפוץ ב'עולם הישיבות', בסמינרים החרדים, בעולם החסידות ובתנועות הנוער הדתיות עליו טען הרב ד"ר ראובן פיירמן שהינו מעשה נצרותי מובהק, שמחנך הפוך מי"ג עיקרים של הרמב"ם שפסק שלקב"ה אין גוף: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל".
היום נעסוק במעשה המיוחס לבעל שם טוב שנפוץ במספר גרסאות שונות.
הסיפור מוגדר בפי רבים 'הסיפור החסידי הטוב ביותר', ופורסם לראשונה בשנת תרנ"ו (1896) בספר "קבוצת יעקב" מפי ר' יעקב מרגליות, בתוך צרור סיפורים על הבעל שם טוב. שם נטען שכל הסיפורים נאמנים בעדות איש מפי איש עד הבעל שם טוב זי"ע, הספר הצליח ביותר והודפס בלמעלה מעשרים מהדורות.
את הסיפור הנ"ל ציטטו רבים וטובים, אחד מהם היה הרבי הריי"צ מליובאוויטש שפרסם גרסה שונה מזו שהופיע במקורות שקדמו לו. הגרסה אותה כתב הריי"צ הינה מתאימה לאידאולוגיה של חסידות חב"ד, כפי שהוכיח הרב ד"ר לוי יצחק קופר במאמרו במגזין סגולה[1].
המעשה הוא על יום הכיפורים בעיירת מז'יבוז' עת נכנס ילד כפרי נבער להיכל בית הכנסת של אור שבעת הימים, רבנו הקדוש רבי ישראל בעל שם טוב, ולאחר שהתפעם מתפילות החג, הוא רצה להצטרף למתפללים, אולם למרבה הצער לקרוא במחזור הוא לא ידע.
או אז התפרץ הילד הכפרי והוציא מכיסו חליל, וחילל בקול רעש גדול בעיצומו של החג הקדוש[!]. להפתעת המתפללים שרצו למחות בילדון על חילול החג, הבעל שם טוב ניגש אל הילד ממקומו, נעמד לידו, ואמר למתפללים הנזעמים: "רחמנה ליבא בעי", הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב, כך למרות האיסור ההלכתי במעשהו של הנער, הוא בקע את הרקיעים, המתיק את הדינים, ובזכותו הקב"ה ביטל גזירה קשה מעל בניו, כך ע"פ המיוחס לבעל שם טוב.
מי שסבר שמעשה זה הוא אינו נכון, הוא הרב ד"ר ראובן פיירמן ר"מ במספר ישיבות גבוהות שבעברו מסר שיעורים בכולל ב'סנהדריה' מורחבת לבני הציבור הליטאי. הרב פיירמן מוסר קורסים בתורתו של המהר"ל מפראג ב'מכללת ירושלים' שמיועדת גם לבני הציבור החרדי.
הרב פיירמן הלבוש בלבוש חרדי ליטאי הכולל חליפה וכובע קנייטש, מגדיר את עצמו כרב על מגזרי, שאינו משתייך לציבור כזה או אחר.
בספרו 'אמונה ברורה, להסיר ספקות באמונה' (דברי שיר תשע"ז) בהסכמת ובעידוד הגאון רבי אביגדור נבנצאל שאף התבטא שישנה תקוה שהספר יועיל להביא אנשים לאמונה אמיתית, נטען שחלק מ'הסיפורים החסידים' חוברו על ידי סופרים חילונים כדי ללעוג לרבותינו הקדושים הבעש"ט ותלמידיו.
כך למשל י.ל פרץ, שלום עליכם, בשביס – זינגר, ברדיצ'בסקי ואחרים כתבו כל מיני מעשיות עם מוסר השכל "מחנך", ואי אפשר לבנות השקפת עולם על דברים שאינם בדוקים. לדברי הרב פיירמן המסר הכללי של סיפור זה הוא לעג לכל אותם יהודים שהתפללו ביום כיפור, שלמרות שהם צמו, והתוודו, מעשיהם היו פחות חשובים מחילול יום כיפור על ידי נגינה של חליל, שהעיקר שהוא "חולל מהלב"...
• • •
ביהדות הנאמנה טען לכותב השורות מחנך מוכר, העיקר הוא לשמור על ההלכה, כפי שנמסרה לנו בהר סיני, ועברה את כבשונם של רבותינו תנאים, אמוראים ראשונים ואחרונים. מקובל שתהיה מחלוקת על זמן תפילה וקריאת שמע. אולם טענה שילד כפרי בור שחילל ביום כיפור, ומעשהו בקע רקיעים הוא זה שגרם להסרת גזירה על כל אותו הדור?!, - בוודאי המציאו אותה סופרים משכילים שר"י שכל מטרתם הייתה להבאיש את מעמדם של גדולי החסידות זי"ע.
•
[1] מגזין ישראלי להיסטוריה 123 אלול תש"פ העוסק כולו בחסידות.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com