לפני 262 שנים, בחג השבועות שנת תק"ך, מייסד החסידות - רבי ישראל בן רבי אליעזר ממעז'יבוז', הבעל שם טוב זי"ע נפטר לבית עולמו.
את קברו, בעיירה האוקראינית הנידחת מעז'יבוז', פקדו ברבות השנים המוני יהודים. אך אחד מזמני העומס הקבועים הוא יום ההילולא של אור שבעת הימים, שחל בחג מתן תורה, ו' או ז' סיון (ישנן שיטות לכאן ולכאן באשר לתאריך הפטירה).
שנתיים של מגבלות הקורונה הצליחו למנוע מחסידים רבים - כאלו שחוגגים שם את שבועות באופן קבוע או שרוצים לטעום זאת לראשונה - להגיע למעז'יבוז'. אך אם הם חשבו שלאחר מיגור הנגיף ניתן יהיה להגיע בנחת, קפץ עליהם רוגזו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והכניסה לאוקראינה הפכה לסכנה ממשית.
עם זאת, ישנן קבוצות של חסידים שינסו להגיע השנה בכל זאת, דרך מדינה שלישית. יעלו על טיסה להונגריה או לפולין, לרומניה או למולדובה, וינסו לעבור במעברי גבול יבשתיים לתוך אוקראינה. האם הדבר אינו מסוכן מדי?
בפרוס ההילולא, שוחחנו עם כמה חסידים מלאי געגוע, שיצרו יומן מרגש מהשנים בהן זכו להגיע ל'יארצייט', והביעו את כאבם למראה המקום שעומד שומם מתחילת המלחמה, למעט כמה ימים בהם הפך למקלט לפליטים שהגיעו מאזורי הקרבות.
קיבוץ גלויות
"אני אהיה בס"ד במעז'יבוז' זה השנה ה-20", מספר הרב הלל כהן, איש אוקראינה. "כשגרתי בוויניצה, ואח״כ בקייב, כבר היינו באים לחסות בצלו של הבעש"ט ביום ההילולא. בשנים הראשונות היה מגיע האדמו"ר מלעלוב זצ"ל, ויבדל"ח הרב יצחק דוד גרוסמן ואחרים. כיום מגיע מידי שנה האדמו"ר ממאקאווא, וגם משפיעי חב"ד כמו רבי חיים שלום דייטש".
לקח זמן לתופעת ההגעה לשבועות להתפתח, מאחר ולחסידים רבים יש אדמו"ר שבצלו הם חוסים בחגים, ואחרים גם לא רוצים לנטוש את המשפחה. אך בשיאו של ה'טרנד' נרשמו מספרים גבוהים, יחסית לגודל העיירה.
"אני מגיע לשם כבר עשר שנים, בשנים הטובות הגיעו כאלף איש", מציין אשר ברקוביץ, מנהל בחברה המקומית 'הולינס' מטעם 'אהלי צדיקים', שמפעילה אירוח למרגלות הציון. ברקוביץ מבטיח שזה "משהו אל-חזור. אדם שמגיע לשבועות צריך להבין שהוא הולך לנסוע כל שנה, הוא לא יכול להתחרט".
"חסידים היו אומרים שברוחניות יש טעם גשמי, ובגשמיות יש טעם רוחני", מתאר שימי בוקסבוים מגבעת זאב, שהגיע לשבועות במעז'יבוז' פעם אחת לפני 8 שנים. לדבריו, "מי שלא חווה ולו פעם אחת שבועות אצל הבעש''ט, מייסד החסידות - לא יודע מהי חוויה רוחנית מעין זו".
גם נתנאל מביתר עילית, מתרפק על שבועות במעז'יבוז': "בשנים האחרונות מרגישים במקום כמו במירון, עם ציבור גדול שמגיע מכל העולם". נתנאל היה שם בשנה שעברה, כאשר העולם החל להשתקם מהקורונה והגיע למקום קהל מצומצם.
"כחסיד זה מאוד מרגש להיות אצל מייסד החסידות ביום ההילולא שלו, יום קבלת התורה - תורת החסידות בוודאי", מסכים הרב הלל כהן. "זו הרגשה עילאית של קיבוץ גלויות מכל חסידות ומכל עדה". כך למשל ניתן לראות במקום שיתוף פעולה נדיר בין סאטמר לחב"ד, כפי שיתואר ביומן.
ביקשנו מאנשי שיחנו לנסות לתאר לנו את חג השבועות בצל הקודש, בסדר כרונולוגי.
חציו לכם
זה מתחיל בהגעת החסידים הרבים לעיירה. בהגיע יהודי למעז'יבוז', בין אם מגוריו בארץ ישראל, בארצות הברית או באוקראינה עצמה, נדרש הוא לאכילה, שתייה ולינה ליומיים לפחות (במידה ושומר הוא גם חג שני), ובשנה כמו שלנו - לשלושה ימים לפחות.
חלק מהציבור מתמקם במתחמים הסמוכים, שם הקימה 'הולינס' מלונות וחדרי אירוח. אך מאחר וההיצע מוגבל, יש שנאלצים לשכור בתים מנוכרים תושבי מעזיבוז'. "במעז'יבוז' הכול מושקע ויפה, המלונות ודירות האירוח, חדרי האוכל והאולמות, וגם המקוואות. הכול דקות ספורות הליכה מהציון הקדוש", מספר נתנאל.
שימי בוקסבוים, לעומתו, מספק תיאור ציורי: "כשהייתי שם בפעם הראשונה, לפני כ-8 שנים, נזכרתי מעט מאוחר (חודש לפני) להירשם למקום לינה מסודר, אז סידרו לנו דירה ממשפחה מקומית.
"כשנכנסנו לדירה צפו ועלו לנו כל הסיפורים מהשטייטל. הרגשנו לכמה ימים את תנאי המחיה של הסבים והסבתות שלנו: בכל בוקר הגיעה לפתח הבית זקנה עם דלי מים שמוקצבים לכל היום, ובהם היינו אמורים ליטול ידיים בבוקר. השירותים נמצאים בבקתה רעועה בחצר הבית עם בור עמוק באדמה, וזבובים מכל המינים הסתובבו באוויר.
"כמובן שהמעטנו להשתמש בבקתה, ובחרנו ללכת כ-10 דק' עד לבניין הכנסת האורחים בצמוד לציון. שם תמיד ההרגשה היא שאנחנו בבית, המקום נעים ונקי, המקווה פתוח לקהל הרחב בכל שעות היום, וארוחות בוקר צהריים וערב מוגשות בשפע רב".
אשר ברקוביץ, שבכל שנה נמצא במשרדי 'הולינס' כדי לקבל את פני הבאים, מספר שיש זרימה בלתי פוסקת של יהודים: "זה מתחיל בערב החג, וכבר מהלילה שלפני - הקבלה עובדת נון סטופ כדי לתת לאנשים את החדרים".
הסעודות נערכות בחדר האוכל של 'הולינס', המיועד במקור לקהל קטן בהרבה. "זה כמו בית המקדש, מעט המחזיק את המרובה. מקום קטן שאיכשהו מכיל אלף איש", מעיד אשר ברקוביץ.
המעיין
לאחר ההתאקלמות בחדרים, מתחילים להיערך לחג ולהילולא. "רבים יוצאים לטבול במעיין הבעל שם טוב המצוי במרחק כמה דקות נסיעה. יש שיוצאים על גבי סוס ועגלה, יש שנוסעים ברכבים, ויש אף ברגל", מספר ברקוביץ, שמספק לנו יומן מדוייק על ה'יארצייט'.
ביקשנו ממנו לספר קודם את סיפורו של המעיין. "יום אחד הבעש"ט הצטרך מים לנטילת ידיים לפני התפילה, ולא מצא. שלח תלמידים לחפש עבורו, והעלו חרס בידיהם. ביקש מתלמידיו להמתין, והלך בגפו למקום שבו נמצא היום המעיין (ותלמידו בעל ה'תולדות יעקב יוסף' עקב אחריו), והשתרע על הקרקע בפישוט ידיים ורגליים.
"הבעל שם טוב אמר לבורא: אם אין לי מים ליטול ידיים, קח אותי מן העולם. בחיים לא וויתרתי על הידור המצווה'. פתאום החל לנבוע מים, והמים נובעים שם עד היום, גם כשהכל סביב קפוא ומושלג".
גם נתנאל ממליץ על הטבילה במים הללו. "אין כמו טבילה במעיין הקריר, כהכנה לחג השבועות".
"אצל החסידים לא מפספסים טבילה לפני התפילה", מוסיף שימי בוקסבוים. "יצאנו, קבוצת חברים, לעבר מעיין הישועות של מרן אור שבעת הימים. מקובל שבמקום זה היה נוהג הבעש''ט לטבול מידי יום ביומו. כיום אף הגויים המקומיים נוהגים לקחת ממנו מים, ולשתות כסגולה לרפואה במקרה של מחלה אצל אחד מבני המשפחה".
ליל שבועות
"כשמגיע ליל שבועות, כולם מתפללים באותו זמן, בבתי הכנסת השונים", ממשיך ברקוביץ לתאר. "יש מניינים בבית הכנסת העתיק של הבעל שם טוב (בית כנסת חדש שנבנה כהעתק זהה לביהכ"נ של העיירה בו התפלל הבעש"ט, ובאותו מקום בדיוק), בביהכ"נ הסמוך של הרב מאפטא, בביהכ"נ מעל הכנסת האורחים, וגם מניין בתוך הציון.
שימי בוקסבוים התפלל בבית הכנסת של הבעש"ט, ומתפייט: "התפילות נערכו בבית הכנסת העתיק (המשופץ, תודה לעוסקים בקודש) ברוב עם הדרת מלך. התעוררות דקדושה, רגש וצמרמורת אחזו בנו ברגע שנזכרנו, שהמקום שאנו עומדים עליו, אדמת קודש היא.
"זהו מקום אשר ישועות בו מקיפות, מקום אשר הבעש''ט עצמו היה מלמד תורה וחסידות בפני כל תלמידיו הקדושים, מקום שבו אפי' האנשים הפשוטים ראו בו מופתים וישועות, והנה אנחנו זוכים לבוא ולשפוך את צקון רחש לבנו במקום קדוש זה", הוא מתאר ברגש.
אחרי התפילה יש המתאחדים לריקודי שמחה, ואז מתכנסים כולם לחדר האוכל לסעודת חג.
נתנאל מביתר עילית מתאר את החוויה כ"מרגשת ומדהימה, הן ברוחניות והן בגשמיות. רוחניות - מקרבת המקום לציונו של הבעש"ט הק', התפילות וכו'; בגשמיות: השפע בסעודות החג, יושבים ביחד אלפי אנשים, שרים זמירות חג; וכמובן האווירה הפסטורלית מסביב, שנשארה בדיוק כמו בזמנים של הבעש"ט".
באשר לסעודות, הן מסופקות בחינם למאות היהודים. מי שמופקד על כך הוא הרב דוד דרלי מטבריה. "האוכל הוא חינם אין כסף, בשפע רב מאוד, בעזרתו האדיבה של רבי דוד שמממן את האוכל הרב והיין שנשפך כמים", משבח הרב הלל כהן.
שימי בוקסבוים: "סעודות החג נחגגו בטוב טעם ובשפע רב, ויי''ש נשפך כמיים כדרך החסידים. לחיים לחיים!".
"אחרי הסעודה, יש שמקיימים התוועדויות, ויש שהולכים לומר תיקון ליל שבועות. אין ממש לילה, כי זמן רבינו תם מאוחר מאד שם - ואילו זמן עלות השחר מאד מוקדם", מציין ברקוביץ.
יום שבועות
"כחצי שעה לפני עלות השחר יוצאים רבים יחד עם הרב ישראל מאיר גבאי לטבילה במעיין הבעל שם טוב כהכנה לתפילת שחרית וקבלת התורה. את שחרית יש שמתפללים בנץ, אבל נקודת השיא של שבועות במעז'יבוז' - היא במניין של הבוקר.
"מי שלא היה שם - לא יכול להבין את זה", מנסה אשר ברקוביץ לברור את מילותיו כדי להגדיר את תפילת שחרית בבוקר החג. הוא מפרט: "זה בעצם שילוב של סאטמר וחב"ד. יש שיעור חסידות חב"די לפני התפילה, בדרך כלל מפי המשפיע הרב חיים שלום דייטש, ואחר כך התפילה מתחלקת לשניים; עד מוסף - זה סאטמר, ומוסף - זה חב"ד".
אחד הרגעים המעוררים הוא תפילת 'אהבה רבה'. "יש את הנוסח המיוחס לצדיק ר' מנדל מרימנוב, שנוהגים לשיר בסאטמר. יש אז התעוררות גדולה, בכיות ממש".
בהגיע זמן קריאת התורה, נערכת מכירת עליות. "אנשים רואים שם ישועות גדולות". ואחרי קריאת 'קבלת התורה', פוצחים כל המתפללים בריקוד שיכול להימשך עד שעה. "אתה רואה שם כל מיני אנשים, יש שמקבלים על עצמם להניח תפילין, זו התעוררות לא מהעולם הזה". גם בסיום תפילת מוסף יש ריקודים ממושכים.
גם הרב הלל כהן מצטרף להתרגשות: "קבלת התורה ועשרת הדברות נשמעים ומקבלים משמעות אחרת, ליד אוהל ציונו של הבעל שם טוב".
"לאחר התפילה מסב הקהל כולו לסעודה חלבית, ואז לסעודה בשרית. יצויין שבחג השני, יום טוב של גלויות, כבר יש בני ארץ ישראל שאינם נוהגים שם חג ממש", מספר ברקוביץ.
הרב כהן מוסיף ומספר, כי "מעמד מרגש בסופו של חג, עם שקיעת החמה, הינו סדר הניגונים המקובל בקרב חסידי חב"ד שהושר בעת פטירתו של הבעש"ט, כמובא בספרי החסידות".
מה עושים השנה?
אחרי הנהירה הגדולה שהחלה להתפתח סביב ההילולא, הגיעה הקורונה ועצרה הכל.
טיסות לא היו בנמצא, גבולות מדינות העולם נאטמו, והיחידים שהצליחו להגיע היו יהודים מקומיים, כמו הרב הלל כהן, שמספר: "בשנת תש"פ, כשאוקראינה היתה סגורה על מסגר ובריח, היינו שם כ-40 גברים נשים וילדים. היה עצוב מאוד כשזכרנו את השנה הקודמת, שהיו כ-900 איש בשבועות במעז'׳יבוז'".
לאחר מכן, בשנת תשפ"א, החלו המדינות להיפתח וכך גם אוקראינה, אך לא כמו לפני הקורונה. "תוסיפו לזה את העובדה שבישראל הייתה אז מתיחות ביטחונית ורבים לא באו", משחזר אשר ברקוביץ.
אך גם אם השנה כבר תכננו החסידים לחזור למעז'יבוז' בראש מורם ואף ללא מסכה, קפץ עליהם רוגזו של פוטין, שהחליט לפלוש לאוקראינה. אמנם מעז'יבוז' מספיק נידחת כדי לא להיות בטווח האש, והיא אף אכלסה כמה עשרות פליטים מקייב ומערים נוספות לזמן מה, אך הטיסות לאוקראינה הופסקו והדרכים בחזקת סכנה.
למרות זאת, כאמור כמה קבוצות מתארגנות להגיע השנה למרות הסיכון. נתון עדכני של איחוד הקהילות היהודיות באוקראינה מדווח על כאלף חסידים שישהו באומן לבדה. שאלנו את בני שיחנו מה דעתם, והאם ינסו להגיע השנה.
"ראיתי את המודעות, ומאוד התרגשתי", משיב נתנאל מביתר. "שמעתי שבמעז'יבוז' ובאומן כבר נרשמו אנשים, ובעזרת השם יהיה ציבור מכובד, חלק מהאנשים יהיו שם לראשונה בשבועות. הלוואי ויכולתי לטוס ולהיות סמוך ונראה לציונו של אור שבעת הימים הבעש"ט ביום ההילולא, כרגע אני עדיין קצת לחוץ לנסוע בגלל המלחמה - אולי אחרי שבועות, אם נראה שבעז"ה הכול יעבור בשלום, אטוס לאוקראינה".
לדבריו, "קצת קשה להמליץ לטוס בכזה מצב, אפילו החברות שמארגנות את הנסיעות כותבות בבירור שכל הנסיעה ללא אחריותן. ולמרות שהקרבות עברו לצד המזרחי של אוקראינה - בזמני מלחמה הכל יכול לקרות".
יוחנן בלייך מביתר עילית, איש 'כיכר השבת', הספיק להגיע לשבת במעז'יבוז' ערב המלחמה, ואף פרסם על כך טור אישי מרגש. "לאחר השבת המרוממת במעז'יבוז', ידעתי: אני מגיע גם לשבועות. לצערי המצב הבטחוני לא מאפשר לי לצאת לשם כרגע, אבל אני בהחלט רוצה להגיע בשבועות הראשון שבו זה יוכל לקרות", הוא מספר.
שימי בוקסבוים: "כבר מובא שאדם שמצליח לבוא לקבר של צדיק, זהו סימן שקיבל הזמנה מהצדיק. מי שמתאפשר לו להגיע לצדיק בלי להכנס לכלל סכנה, אני מקנא בו. וכמו בכל האירועים מהשנתיים-שלוש האחרונות, הכל עובר לצערנו שינוי מסוים, אם לטובה, ואם פחות".
סכנת נפשות
אך האם באמת ניתן להגיע ללא סכנת נפשות? הרב הלל כהן, שמאז תחילת המלחמה נמצא ימים רבים באוקראינה ומחלץ משם יהודים, הפך בעל כרחו למבין בתחום, ומזהיר שלא לעשות זאת:
"לדעתי, אוקראינה היא מקום סכנה מגבול לגבול, ממריופול שבמזרח ועד לבוב שבמערב, צ׳רניגוב בצפון ואודסה בדרום. אמנם המזרח מופגז ללא הרף וללא הבחנה, אבל גם בכל המדינה יש נפילות יום יום בנקודות אסטרטגיות, מחנות צבא, תחנות כוח ומאגרי מים ועוד.
"העסקנים והרבנים משקיעים כוחות רבים בכדי להוציא יהודים מכל רחבי אוקראינה, במיוחד חייבי גיוס - גברים בגילאי 18 עד 60, ולכן דעתנו שאסור ע"פ ההלכה להיכנס לאוקראינה, כמובא שאין סומכין על הנס, ודין זה נפסק להלכה בדברי הרמ"א. ובמסכת שבת אמרו: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו".
הרב כהן מציין נקודה נוספת: "ידוע שאסור להיכנס לבית עלמין בטלית ותפילין, משום 'לועג לרש'. בשעה שרבבות אלפי יהודים יצאו מאוקראינה, ואינם יכולים להיכנס לביתם, נכנסים כאלו שרוצים להתפלל על קברי צדיקים... זה פוגע ברגשות המשפחות היהודיות, ולועג לרש - לקהילות היהודיות שברחו בחיפזון".
אשר ברקוביץ מעט פחות נחרץ: "אנשים נוסעים, זה המצב. אני לא יכול לומר שזה בטוח, שזה בסדר. אבל גם הצוות שלנו חזר לשם בשבוע שעבר, עשו את המסלול דרך מולדובה והכל עבר בשלום. בכל מקרה, השנה אולי נגיע למאה איש, 150, 200 איש גג. לא אלף".
ברקוביץ משתף כי "בתחילת המלחמה הצבא הגיע לפה וחששנו, כמו כן היה ונדליזם בבתי עלמין בכל רחבי אוקראינה ולכן תוגברה האבטחה בבתי העלמין וגם פה במעז'יבוז' יש חברת שמירה. כך למשל, הגיעה לכאן חבורת שיכורים יום אחד מתוך מטרה להתפרע, והשומרים הצליחו להרחיק אותם".
שימי בוקסבוים מגבעת זאב מקונן על השיממון היחסי של המקום. לדבריו, "שועלים הילכו בו". גם נתנאל מתגעגע: "כואב הלב על כל המצב באוקראינה. עקב המלחמה, הכל ריק ושומם. מידי יום ביומו ומידי שבת בשבתו הגיעו לשם המוני אנשים שהגיעו לפעול ישועות, וכעת הכל ריק ושקט".
הרב הלל כהן: "בסופו של דבר מעניין יהיה לראות כמה אנשים יגיעו השנה, בתקווה שמשיח יגיע עוד קודם לכן".