כך השפיעה המלחמה על מנהיגי העולם

"לא נפלוש לאוקראינה", "לא נפלוש לאוקראינה", "לא נפלוש לאוקראינה" את שלושת המילים הללו שמעתי אין ספור פעמים בשפות שונות מגרומים ברוסיה לכלי תקשורת בעולם.

בסקר שבוצע על ידי ה'וושינגטון פוסט' נקבע כי רק 14 אחוזים מהאמריקאים חושבים כי ביידן נותן יותר מדי סיוע לאוקראינה. בנוסף, הסקרים מראים כי ביידן תומך באוקראינה בדיוק כפי שהאמריקאים היו רוצים. אם למשל היה בוחר להתערב צבאית באוקראינה, כנראה שהמחיר הפוליטי עבורו היה כבד.

נראה כי המלחמה רק משפרת את מעמדו של ביידן, מעמד לו הוא זקוק במיוחד בצל בחירות האמצע המתקרבות. השאלה אם הדבר אכן יהיה מספק בצל אינפלציה משתוללת בארה"ב.

הודו - נַרֶנְדְרַה מוֹדי

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה? זה לא לא אפשרי, אבל זה קשה מאוד מאוד. רק מעטים ברחבי העולם הצליחו לשמור על ניטרליות יחסית - בקושי רב.

מאז הפלישה לאוקראינה מסרב מודי לצאת חוצץ נגד הפלישה לאוקראינה והוא יודע מצוין למה. כן, הוא עדיין שומר על ערוץ פתוח נהדר עם אוקראינה אבל למה לו לסייע לאוקראינה אם הוא יכול לעזור לעצמו ולהודו.

מודי מבין - צמצום או הפסקה מוחלטת שלהזרמת נפט רוסי לאירופה והמערב פירושו יכולת לקנות מרוסיה נפט ומוצרים אחרים במחירי 'בעל הבית השתגע'.

בנוסף, לאורך השנים, המערב לקח את הודו קצת כמובנים מאליהם. כעת, נוקטת הודו בעמדה שמרגיזה קצת את המערב, אבל למערב אין ברירה אלא לנסות לשכנע את הודו לצודד עם המערב.

כך נוצר מצב שמאז הפלישה אירח מודי את שר החוץ הרוסי לברוב, ונסע למסע מדיני בכל אירופה ונפגש עם הבכירים שבמנהיגי המערב. כולם רוצים את תמיכתה של הודו.

המצב שיצר מודי שונה לחלוטין מהמצב בו נמצאות ישראל וטורקיה שמנסות לשמור על מעמד ניטרלי יחסית כמנהלות משא ומתן. טורקיה וישראל תלויות במערב לחלוטין, כל אחת מסיבותיה - מה שמאפשר למערב ללחוץ לתמוך באוקראינה, דבר שלא אפשרי לבצע על מודי וההודים.

סין - שִי ג'ינפינג

בניגוד להודו, סין מציבה קו יותר פרו רוסי, ואפשר להבין אותה. סין מנסה להקים תשתית כלכלית דומה לשל ארצות הברית - אבל למה שאירופה תשתף פעולה אם היא כבר מחוברת למערכות אמריקאיות?

כך למשל לאחר ההחלטה לנתק בנקים גדולים ברוסיה ממערכת 'סוויפט', צלצל נשיא סין לנשיא רוסיה והציע לחבר את רוסיה למערכת דומה - תוצרת סין.

נכון, גם לסין יש קווים אדומים והתמיכה שלהם ברוסיה לא מגיעה למימדים של סוריה (שבואו, היא כבר הפכה למחוז רוסי) - ועדיין.

ובל נשכח את שי ג'יפינג, שמאז מונה לנשיא סין הקומוניסטית לפני כמעט עשור, ניסה שי להציג את ארצות הברית כאם כל הרוע ורק הוא יכול להילחם בה ולנצח אותה - גם במלחמת הסחר. אז איך שי יכול להגיע לעם הסיני ולומר אנחנו מעדיפים להיות ניטרלים? הרי שי הוא הלוחם הגדול נגד המערב - ואוטומטית חייב לתמוך ברוסיה.

לסיכום, סין תומכת ברוסיה, אך עם גבולות. יחד עם זאת, לסין יש הרבה מאוד אינטרסים מול רוסיה - מסחריים, פוליטיים, זאת לצד האינטרס האישי של הנשיא הסיני.

בריטניה - בוריס ג'ונסון

רק בשבוע שעבר פורסמו ממצאי דו"ח הפרות הסגר במעון ראש הממשלה הבריטי. הדבר מערער את מעמדו של רה"מ הבריטי ג'ונסון, זאת אחרי שזכה בבחירות האחרונות בהישג שלא היה כמותו מאז ימיה של תאצ'ר.

הקריאות לג'ונסון להתפטר הולכות וגוברות - ובדומה לנשיא ארצות הברית ביידן, הבעיות מבית יוצרות אצלו עדיפות להוביל את השיח למלחמה באוקראינה.

אין לדעת מה עתידו הפוליטי של ג'ונסון, אך בהיסטוריה של אוקראינה הוא ייזכר כמנהיג שמשך את הקו הנוקשה ביותר נגד רוסיה בעקבות הפלישה - גם בדיבורים וגם במעשים.

אפילו האופוזיציה הלוחמנית בבריטיניה כמעט תמיד תומכת בצעדים הנוקשים של ג'ונסון באוקראינה - מה שרק מעודד אותו להמשיך ולתמוך באוקראינים.

צרפת - עמנואל מקרון

אם נחלק את קואליציית המדינות שתומכות באוקראינה לשני חלקים נמצא בחלק הראשון את ארה"ב ובריטיניה שמציבות קו נוקשה מול הרוסים, ומהצד השני נראה את צרפת וגרמניה שמהוססות מאוד לגבי תמיכה באוקראינה ומפחדות מההשלכות.

נשיא צרפת מקרון הגיב לאיומי פוטין לפלוש ובהמשך לפלישה בצל מערכת בחירות לנשיאות - והאמת, היה עדיף למקרון לא לנסות להיות מנהיג עולמי אלא להתמקד בבעיות הפנימיות של צרפת, שכן המלחמה באוקראינה לא הפסיקה להביך אותו מהרגע הראשון.

כך למשל ראש המודיעין בצבא צרפת התייחס בזלזול לאפשרות שרוסיה אכן תפלוש לאוקראינה זאת בניגוד למודיעין הבריטי והאמריקאי.

הדבר הביא את מקרון לשוחח עם פוטין ללא הפסקה בניסיון לתווך מול אוקראינה. שעות אחרי הפגישה עם ממקרון הכריז פוטין על הכרה בשטחי הבדלנים באוקראינה, הצעד הראשון לקראת הפלישה. למקרון לא היה לאן לקחת את העלבון שהמיט על עצמו ועל צרפת.

והוא לא הפסיק ולאורך החודשים של הפלישה לאוקריאנה המשיך לנסות וללחוץ את פוטין, כמעט בלי שום הצלחה. האמתת, נראה כי צעדי מקרון עוררו תמיהה אצל עמיתיו מנהיגי אירופה והמערב.

ישראל - נפתלי בנט ויאיר לפיד

טוב, את התשובה לשאלת ישראל אתם כבר מן הסתם יודעים. ראש ממשלה בלי יותר מדי לגיטמציה פנימית לצד שר חוץ שלאורך השנים ניסה להראות כי ישראל לא צריכה לפעול רק בריאליזם, אלא גם מתוך מקום ערכי. כעת היה עליו לעמוד בדיבורו.

בזמן שבנט ניסה למצב את עצמו כמנהיג עולמי שיכול לתווך בין רוסיה לאוקראינה, לפיד חרק כנראה שיניים שלא לצאת נגד רוסיה.

בסופו של יום, טורקיה הפכה למתווכת והוציאה את ישראל מתפקיד המתווכת, מה שהשאיר את ישראל בלחץ אטומי מהמערב לתמוך באוקראינה.

ללפיד לא הייתה בעיה לגנות - אך באוקראינה לחצו ולוחצים לספק להם נשק וכיפת ברזל. בישראל נכון לכתיבת שורות אלו הסתפקו במשלוח של קסדות. עלוב מאוד - אבל האם המלחמה באוקראינה משפיעה באמת בישראל המוקפת בבעיות משל עצמה? שאלה טובה.

גרמניה - אולף שולץ

בערך שעה אחרי הפלישה לאוקראינה החלו הגעגועים לקנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל שכיהנה בתפקיד במשך שנים רבות: "היא היחידה שהייתה יכולה להביא לפתרון המשבר הזה" אמרו רבים.

וזה נכון במידת מה. מרקל אכן הייתה מדינאית מעולה וידעה לפתור סכסוכים רבים, אך ספק אם הייתה מונעת מלחמה. מה שמעניין הוא האם הייתה נוהגת במהלכים כאלו מעוררי ביקורת כמו של הקנצלר החדש שולץ ושרת החוץ החדשה ברברוק.

שולץ וברבוק ממש התקשו לתמוך מלא מלא באוקראינה, בין היתר בשל התלות של גרמניה בגז הרוסי - אך לבסוף הכריזו על ביטול פרויקט צינור הגז המשותף נורד סטרים 2, והסבו נזק כלכלי עצום לרוסיה, אך גם לגרמניה עצמה.

כך או כך, גרמניה תומfת כיום באוקראינה, אך רחוקה מלנקוט בקו דומה לשל ארצות הברית או לשל בריטניה.

• לפניות לכתב: tziki@kikar.co.il