פרשת בחוקותי פורשת את הברכות הצפויות לעם ישראל עם ישמור את חוקי התורה, ואת הקללות הצפויות לו במידה ולא ישמרם. הן בברכות והן בקללות, תנאי האקלים, ובמיוחד משטר הגשמים ממלאים תפקיד מרכזי: ״וְנָֽתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם״ או ״וְנָֽתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל״.
הדבר מעיד על חשיבותם העצומה של התנאים האקלימיים לחיי האדם בארץ בימי התורה. למעשה, לאורך כל תולדות האנושות, וכמעט בכל חלקי העולם, ישנן כיום עדויות היסטוריות מוצקות לכך שבצורות הביאו לגלי רעב והפילו אימפריות. אפילו בימינו, בצורות קשות מכות את אוסטרליה, מזרח אפריקה, ודרום מערב ארצות הברית. נזקי הבצורות בארה״ב בין 1980-2000 נאמדים ב-250 מיליארד דולר, יותר מאלה של כל אסון טבעי אחר.
בכלל, למי שחושב שחשיבות האקלים בחיינו המודרניים היא זניחה, מומלץ לקרוא את הדו״ח האחרון של הגוף הבינלאומי שמאגד את הידע המדעי על שינוי האקלים והשפעותיו הצפויות על האדם. לעתים נדמה שהטקסט בפרשת בחוקותי יכול היה להיות סיכום של הסכנות שבפניהן מתריע הדו״ח הזה.
הדו״ח מזהיר ששינוי האקלים צפוי להחריף את שכיחותן, חריפותן ואורכן של בצורות, ולהפוך את משטר הגשמים לצפוי פחות וקיצוני יותר. הוא גם מדגיש את ההבנה המדעית הגוברת שלא רק כמות הגשם חשובה, אלא העיתוי וההתפלגות שלו לאורך השנה. גם התורה מדגישה זאת: באקלים מבורך, הגשמים נופלים ״בְּעִתָּ֑ם״. כדי שהיבולים החקלאיים יצליחו, חשוב שהגשמים יתחילו במועד הנכון, ימשכו ברציפות לאורך תקופת הגדילה, וגם יסתיימו בזמן די לאפשר ליבולים להבשיל ולהתייבש. כשזה קורה, לוח הזמנים החקלאי נשמר:״הִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֨יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע״ֿ והיבול טוב: ״וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשׂ֔בַע״. כשזה לא קורה, היבול יכול להיפגע הן מחוסר לחות במהלך הצמיחה והן מעודף לחות וריקבון במהלך ההבשלה והייבוש, ״וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם״, וכתוצאה מכך ״וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ.״ אבל השלכות השינוי במשטר הגשמים איננו מוגבל להקשר החקלאי, גשם שאיננו נופל בעיתו, כמו שמפרש גם רש״י, יכול לשבש את פעילות האדם במימדים אחרים, כמו באמצעות שטפונות והצפות. מחקר שפורסם לאחרונה בעזרת נתוני עתק מכל העולם מצא שאפילו בימינו, ימים עתירי גשם (שלא בעיתם) פוגעים קשות בצמיחה הכלכלית גם בסקטורים שאינם חקלאיים וגם במדינות מתועשות.
ההקבלה בין אזהרות הפרשה לבין הצפי המדעי של השלכות שינוי האקלים ממשיכה הלאה. מעבר לפגיעה ביבול, אם לא ישמרו בני ישראל את מצוות התורה, הפרשה מזהירה גם ממלחמות, מחוסר יציבות אקולוגי הפוגע באדם ״וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֨יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם״, וממחלות ״אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת״. כל הסכנות האלה מוכרות כיום על ידי המדע כהשלכות ישירות של חוסר יציבות אקלימי. מחקרים רבים ביססו קשרים מובקים בין תנודות אקלימיות לבין מלחמות בין ובתוך מדינות, אפילו בזמן המודרני. המחקרים גם מזהירים ששינוי האקלים צפוי להפר ולשנות את איזורי המחיה של מינים שונים, ולהגביר את מגע האדם עם מזיקים, כולל אלה הנושאים מחלות מסוימות.
בשעה שהעולם מתחבט אם ואיך עלינו להתמודד עם שינוי האקלים והסכנות שהוא מציב, פרשת בחוקותי מציגה מתכון ברור מאוד: שמירת חוקי התורה תביא לאקלים מבורך, תבטיח את אספקת המזון, שלום ויציבות אקולוגית. כפי שגם כותב הרב יונתן זקס בפירושו לפרשה, ניתן להבין זאת באופן טבעי ועל טבעי. בפרשנות העל-טבעית, חוסר נאמנות לתורה מביא לקללה דרך התערבות אלוקית. בפרשנות הטבעית, הנחיות התורה הם מתכון שבאופן טבעי מביא לברכת אקלים מיטיב וכו׳. האם הדבר תקף גם לגבי משבר האקלים? האם ייתכן שאם העולם היה נשמע להנחיות אלה, החברה והכלכלה האנושית היו הופכות לצודקות ומקיימות יותר, כאלה שבהן האדם מייצר על פי צרכיו, תוך כבוד והתחשבות בסדרי הטבע, ללא זיהום? האם זהו שורש פתרון משבר האקלים?