שנה שעברה זה נגמר באסון כבד ומיותר.
וועדת החקירה המליצה השנה להגביל את מספר המשתתפים בהילולת רשב"י במירון, כמו גם לבטל את הדלקות הרבנים והאדמורים מלבד הדלקה מרכזית אחת.
הציבור החרדי על כל פלגיו קיבל את ההוראות בהבנה. פה ושם היו מי שהתערמו, אבל בגדול אפשר לומר שכולם יישרו קו עם ההמלצות, איש לא רצה באסון נוסף חלילה.
זה לא מובן מאיליו. יש גורמים חרדים רבים שראו בתהליכים שנעשו במירון "הלאמה" של האתר ע"י המדינה, ועדיין, ההחלטה להכניס אנשים לפי מ"ר לאדם נראתה יחסית הגיונית.
בכך, החשש לאסון נוסף ירד כמעט לאפס. 20 אלף איש ברחבי הר מירון, מותיר את ההר ברובו ריק.
מונה פרוייקטור לאירוע, תא"ל במיל' צביקי טסלר, איש מעש עם כוונות טובות שבא קודם ללמוד, להתייעץ ואח"כ לקבל החלטות.
בתוך כמה חודשים כמעט ושיטחו את הר מירון. נהרסו מבנים, גדרות, צריפים, ומפגעים רבים.
לצורך הפקת האירוע הושכרה חברת הפקה שעבדה תחת הנחיות הפרויקטור, במטרה לדאוג לכל מה שצריך באירוע המוני כזה.
ככל שמועד ההילולה התקרב, התגלה שוב העדרו של גורם מתכלל.
טסלר אחראי על המתווה.
ההפקה על התוכן והלוגיסטיקה.
המשטרה על ביטחון המשתתפים, והמועצה המקומית על השטח.
אולם בפועל נוצרה קרוסלה, כל אחד מהאחראים העביר בעיות או דרישות לחבירו.
מי שרצה לשלם עבור שטח כדי לקיים אירוע בתוככי מושב מירון, נתקל בביורוקרטיה הזויה שהרעיפה עליו המועצה המקומית. למה? הרי אין חשש לעומס יתר, הלקוח מביא את כל אנשי המקצוע והאישורים הרלוונטיים, אבל אין עם מי לדבר. המשטרה הפנתה לפרוייקטור שאמר שידיו בנושא כבולות, כי האחריות נתונה בידי המועצה, ולמעשה הרעיון לקיים אירועים שונים בשטח ההר, הלך ונגוז.
אט אט ביצעו להר מירון חלאק'ה. הדלקות אינן. תזמורת, טישים, במות, הכנסות אורחים, וכל מה שתרם לאווירת לג' בעומר במירון - נעלם.
לא שהיה חסר כסף. תקציב האירוע בסך 38.600.000 ש"ח כבר הועבר ועוד כ-15 מליון ש"ח בדרך.
פי שלושה תקציב למחצית מכמות האנשים כבכל שנה.
גם היקף התחבורה הצטמצם על בסיס מספר הנוסעים בכל גל של ארבע שעות.
מיד שהחלה מכירת הכרטיסים היא הסתיימה ונותרו כרטיסים לשעות וימים שאינם הילולת הרשב"י.
ואז הכל החל להתדרדר.
דרך מהדרין המשמשת ארבעים אחוז מהבאים בכל שנה שונתה והוצרה, דרך הכהנים הידועה הועברה בסמוך אליה, מקווה הטהרה בסמוך לציון נסגר, ולמתחם הובאו עשרות גדרות שיצרו שביל נחש עם כניסה ויציאה מבלי אפשרות לשהות בציון יותר ממספר שניות.
נוספה על כך העובדה שהבאים בקווי מהדרין למירון קיבלו את הידיעה שהשאטלים כלל לא מגיעים לכניסה לדרך מהדרין.
במילים אחרות: מישהו עשה הכל כדי לומר לחסידים ואנשי העדה החרדית על גווניה השונים: אתם לא רצויים כאן.
אל בד"צ העדה החרדית נשלחו נציגים מטעם הפרויקטור לנהל מו"מ. הנציגים שזו אולי השנה הראשונה או השנייה שלהם במירון לא היו הבחירה הנכונה לשיח כזה, שכמובן הסתיים במבוי סתום. גם היעדר נציגים חסידים מטעם הפרוייקטור היווה מכשול מרכזי בשיחות מול קהילות שונות.
תכלס, מכתב שיצא ע"י בד"צ העד"ח נתן אור ירוק לאלפים להגיע למירון בלי כרטיסים ובלי כללים.
מליונים רבים הושקעו בהסברה שעסקה כמעט בנושא אחד: כרטיסים ותחבורה. איש לא טרח לספר לאלפים שאין יותר אווירה במירון, שההילולה כובתה, ולמנוע מראש את תחושת התסכול של רבים מהבאים.
המשטרה מביטה על ההתרחשות מן הצד, ומתגברת כוחות. כתשעה אלף שוטרים מכל יחידות המשטרה, התפרשו בהר.
בבוקר יום רביעי, סיור בחניונים מעלה שאין שירותים, אין הצללות, ואפילו לא אספקת שתיה.
ממ"ז צפון שמעון לביא שבמשמרת שלו נהרגו בשנה שעברה 45 בני אדם פיקד שוב על האירוע.
דוברות המשטרה התעוררה באיחור, והסבירה שיש פרוייקטור לכל דבר, והמשטרה אחראית רק על בטחון. זהו.
ריח הכסת"ח ניכר בכל פינה.
במקום לנהל שיח עם הקהילות השונות, ולבנות קבוצת סדרנים חרדים שיעמדו על גדרות שביל הנחש, הוצבו שם שוטרים עם פקודות נוקשות שאין בהם היכרות מינימלית עם אופי הקהל.
האדמו"ר מבאיאן שליט"א הדליק את האש עם הקהל שהגיע בצורה מאורגנת ומסודרת בתחילת ההילולה, סיים בזריזות, והקהל הממושמע החל לצאת ממירון.
עם תחילת הלילה נתנה המשטרה הוראה לעכב שאטלים בחניונים. לא ברור למה, אבל מאותו רגע הכל השתבש.
נכון לאותה שעה, איש מהמשתתפים לא נהג באלימות, לא קומץ קיצונים ולא בודדים. סדר מופתי!
תמונות מרחבי ההר גילו כי אין עומס, ההיפך, העלייה לציון כמעט ריקה מאנשים.
פקק אדיר החל להיווצר. מי שיצא בעשר בערב מירושלים הגיע למירון לקראת נץ החמה. מי שיצא מבני ברק לקראת הנץ, הגיע בצהריים. והיוצאים בצהריים כלל לא הגיעו.
קל לכתוב את זה, אבל מאחורי שורות אלו ניצבים אלפי איש. מבוגרים וצעירים. נשים וילדים. כולם נכלאו באוטובוסים שעות ארוכות, ללא שתיה וללא שירותים.
בכל הזמן הזה אין חשש לאסון, אין עומסים ואין מתפרעים.
אחרי עשר שעות בכבישים ובחניונים, הגיעו הנוסעים תשושים ובקושי עולים את העלייה לציון, ושם שוב גדרות מחסומים ועיכובים.
ואז היה את הרגע שנשבר להם!
נשבר להם שמתייחסים אליהם כבהמות, נשבר להם שבגלל האסון כולם חשודים שמחבלים פוטנציאליים.
ברגע אחד פרצה שירת "בר יוחאי" בחצר הציון. הגדרות נדחקו, והחלו ריקודים סוחפים לכבוד התנא האלקי.
השוטרים קיבלו הוראה לסגת, וחלק מהמשתתפים קיבלו על עצמם להיות סדרנים זמניים.
מעגלים וריקודים, יוצאים ונכנסים, ואין שוטרים וכולם בריאים.
בדיוק כמו שקרה במקום אחר בליל לג בעומר. כעשרים אלף איש התאספו להדלקה של הגר"מ בידרמן בבית שמש. בלי שוטרים ובלי כרטיסים, והארגון היה למופת.
המשטרה הייתה יכולה לתת לזה להמשיך. אבל היא לא תוותר בקלות. בטח לא לחרדים ובטח לא אחרי שאלפי שוטרים ממתינים כבר כמה ימים להתפתחויות מעניינות.
להר הוכנסו מחלקות יס"מ ומג"ב, טורים טורים של לוחמים כאילו היינו בג'נין.
בציון אין מתפרעים ואין מפגינים, יש אלפים שרוקדים ושמחים ללא עומס חריג וללא כל סיכון.
מאות השוטרים הסתערו על ההמון. מכות ומעצרים בלי אבחנה. צעירים שניסו להגן על עצמם נהדפו, החיילות והשוטרות מושכות בחסידים והחלה מלחמה. הנה, חזרה השליטה לידי המשטרה.
מה היתה המטרה? לפזר הפגנה? למנוע אסון? מה הייתה הפקודה חוץ מהפעלת אלימות?
יש לי חבר, אציל נפש. איש עדין בעל משפחה שפועל רבות בתחום החינוך המיוחד בשפת האידיש וזוכה להוקרה רבה בקרב בעלי המקצוע בתחום. בקיצור, מהאנשים שלא יפגעו בזבוב.
החבר, ישב בפינת אוהל הכנסת אורחים ביציאה של מירון אחרי שעבר 12 שעות בדרכים. בעודו אוכל משהו, פרצו לאוהל עשרות שוטרים והכו אותו עד זוב דם. כן. בלי שום סיבה. חבטו בו ללא רחם. את הלילה הוא סיים בבית החולים נהריה עם כאבים בכל חלקי גופו.
משטרת ישראל הרסה את מה שעוד נותר מההילולא.
אלו לא היו "קומץ קיצוניים" שהתפרעו. לא הפעם.
הפעם היו רבבות אנשים צייתנים שהעבירו אותם מסע מפרך ולא אנושי שהתמודדו מול אלפי שוטרים אחוזי אמוק.
בשורה האחרונה, היה אפשר לנהל את כל מתווה הועדה ע"י פרוייקטור המלווה בנציגים מכל הקהילות כולן, לקבל אימון מכולם.
המשטרה הייתה צריכה לסגת מעט לאחור, ולאפשר לסדרנים חרדים לנהל את הנעשה בתוך הציון.
ההפקה הייתה חייבת לדאוג לאלפים בחניונים ובהר לשתיה, שירותים ותנאי מינימום.
המועצה הייתה חייבת לאפשר לקיים עוד אירועים ברחבי המושב ולפזר את הקהל למקומות נוספים מלבד אטרקציית שביל הנחש. ולא צריך 50 מליון ש"ח כדי להבין את זה.