כולם חושבים שאתם המשפחה המושלמת, אבל רק אתם יודעים עד כמה אתם רחוקים משלמות. כעסים, מתחים, אווירה טעונה וצעקות מלווים את שגרת החיים שלכם כצל טורדני. האם יש דרך לשנות את האווירה? התרגיל הבא יסייע לכם לשנות את התפיסה שלכם על שגרת החיים.
ובכן זהו התרגיל: בכל פעם שבה אתם חווים רגש שלילי ממשהו שהתרחש בבית, תעצרו ושאלו את עצמכם שאלה אחת: מדוע זה נגע בי? חשבו על הסיטואציה, ונסו להבין איזה רגש היא הפעילה בכם עצמכם.
לדוגמה: ביקשתם מהבן שלכם ללכת לקניות והוא מסרב. אתם מתמלאים בחרון אף, ואף זועמים על חוצפתו של הילד שאינו מקפיד על מצוות 'כיבוד הורים' כיאות. שניה לפני שאתם נגשים אליו ונוזפים בו במלוא חומרת הדין תעצרו, תנשמו עמוק, ותשאלו את עצמכם:
מדוע אנחנו כועסים? האם אנחנו פגועים מכך שאנחנו נראים 'חלשים' בעיני הילד? האם אנחנו נזכרים בכל הפעמים בחייכם שבהם אנשים 'לא שמו' עלינו והתעלמו מהרצונות שלנו? אולי ההורים שלנו נהגו לנזוף בנו לא מעט ואנחנו פורקים את התסכול באמצעות הילד? ואולי בכלל אנחנו שתלטנים וחשים חרדה מכל פרט בחיים שלא יהיה לשביעות רצוננו, ואנחנו חוששים מחוויה של 'חוסר שליטה' על הילד?
לאחר שהבנתם מדוע הילד הצליח להכעיס אתכם, אתם כנראה תתייחסו אל המקרה בצורה שונה לחלוטין. אתם תהיו שלווים בהרבה, ותוכלו לגשת אליו בצורה שפחות תפחיד אותו. (אלא אם כן אתם משוכנים שיש ערך חינוכי בלהפחיד את הילד, ולגרום לו לרעוד בכל פעם שבה הוא נזכר בכם... י.ג.)
כעת כשאתם רגועים, אתם יכולים לגשת אליו ולשאול אותו בנחת מדוע הוא לא הלך לבצע את המשימה שנתתם לו. הוא כנראה יהיה מופתע מהשאלה שנשאלה רגועה - ויוכל להקשיב להסבר שתתנו לו לאחר מכן על כך שילד צריך לשמוע בקול הוריו גם אם לפעמים הדבר לא מוצא חן בעיניו.
אם הצלחתם להגיע לשלב הזה בצורה מיטבית - אתם מוזמנים להיזכר בפעמים הקודמות שבהם צעקתם עליו, ולנסות להיזכר האם הצעקות עזרו - ובעיקר, האם הרגשתם שהוא קשוב להפנים את המסר אותו חשוב לכם להעביר לו...