בפתח המכתב שנשלח הלילה מהשירות הפסיכולוגי חינוכי בעיר אלעד לתושבי העיר נכתב: "כולנו היינו רוצים למנוע מהילדים את החשיפה למידע כה נורא, אך לצערנו ישנם לא מעט תושבים מובתוכם ילדים אשר שהו בקרבה לזירת האירוע. כמעט ואין דרך למנוע מהמידע להגיע דרך התקשורת ולעתים מתוך האזנה לשיחות בבית, גם כאשר מדובר בילדים צעירים. אירוע כגון זה, בנוסף לתחושות הקשות המלוות אותו, עלול לערער את תחושת המוגנות ולעורר פחדים וחששות.
"כהורים, בכוחנו לעזור לילדינו להתמודד עם חשיפה לאירועים קשים. לתווך את האירוע באופן תואם גיל, לאפשר להם להתבטא ולשתף באשר על ליבם ולהשיב, ככל הניתן, תחושת ביטחון ומוגנות".
איך נשוחח עם ילדינו בעקבות חשיפתם לאירועים מעוררי פחד?
● חשוב לתווך את המידע באופן רגיש, מותאם וענייני – לאפשר לילדים לשתף במה שהם יודעים על האירוע, חושבים או מרגישים בעקבותיו.
● חשוב לאפשר לילדים להביע את עצמם ולשתף ברגשות השונים שעולים בהקשר לאירוע ולהקשיב למה שהם מעלים.
● חשוב לסייע לילדים להבין את האירוע במילים פשוטות, באופן שמותאם לגילם. להמנע ממידע מיותר שעלול להצית את הדמיון ולעורר פחדים נוספים, כמו פרטי רקע )לדוגמה- סוג כלי הנשק, מספר המפגעים וכדו'(. ככל שהילדים צעירים יותר כך נשאף לקצר במידע ולהשתדל להתנסח במשפטים קצרים וברורים.
פותחים את הלב לעשרת יתומי אלעד - כנסו לסייע>>
● חשוב להדגיש לילדנו שהאירוע שארע בקרבת הפארק הסתיים על מנת להשיב את תחושת הביטחון ולהפחית חרדה.
● ננסה להשיב לילדים תחושת שליטה במצב, בדגש על היום שאחרי . נסביר להם שכוחות הביטחון עובדים כדי לשמור על האזרחים, הרופאים מטפלים בפצועים והקהילות תומכות במסירות בפצועים ובמשפחות.
● חשוב למתן את החשיפה למידע, למתן את צריכת המידע באמצעות התקשורת ולמנוע מהם צפייה במראות מהאירוע. נדגיש לילדנו שאנחנו, ההורים, מקור המידע המוסמך ביותר לשיח על האירוע ולשאלות שיעלו להם בהמשך ונזמין אותם לפנות אלינו.
● לעזור לילדים להבחין בין עובדות לבין דעות או שמועות, לשם הבנה מדויקת יותר של האירועים. בהזדמנות זו נסביר את הסכנה שבהעברת שמועות ואת חשיבות הזהירות וההקשבה לגורמים מוסמכים בלבד.
● נזמין את הילדים לשתף בקשיים ולבטים. נעודד את ילדנו לחזור אלינו עם רגשות, מחשבות ופרטים חדשים ששמעו ונהווה עבורם כתובת לשיח מרגיע ואמין.
מה נוכל לעשות לנוכח ילדים שיגלו חרדה ויהיו מוצפים מאשר אירע?
● נביע מסרים בוני חוסן, נביע ביטחון, תקווה ואופטימיות: למשל- "האירוע שארע בקרבת הפארק נגמר ב"ה, כוחות הביטחון דואגים לביטחוננו ואנחנו כאן ביחד אתכם".
● נשמור על שגרה – השגרה מחזקת ונותנת מסר של שליטה ורציפות. נשתדל ככל הניתן מלשמור על סדר היום הרגיל ככל האפשר.
● ניתן לעודד את הילדים לבצע פעולות מוכרות ובעלות השפעה מחזקת וחיובית. נפקיד מבידיהם תפקידים שמתאימים ליכולותיהם. פעילות ומילוי תפקיד אחראי מחזקים וממתנים עיסוק יתר בפחדים. כגון- תפילה, קריאת פרקי תהילים, מתן צדקה, עריכת שולחן השבת וכדו'.
● אנחנו מאמינים שהילדים יכולים להתמודד ולחזור לשגרה. חשוב שנעביר לילדים את המסר הזה.
● חשוב לציין כי כל אדם מגיב באופן שונה למצבי לחץ. כל תגובה היא נורמאלית למצב בלתי
נורמאלי.
● חשוב להיות ערניים למצבם ובמידת הצורך להתייעץ עם גורמי המקצוע במסגרת החינוכית (מחנכת/גננת/מלמד/מנהלת, יועצת בית הספר, פסיכולוג/ית בית הספר או הגן) ובקהילה.