ליארצייט של רבי מנחם מנדל מוויטפסק 'פרי הארץ' - א' אייר.
למה 'עמלק' רודף אותי? רוצה שקט!
רוצה ישועה בלי לבקש? זו הדרך!
מדוע אחרי קריעת ים סוף, הקב"ה מעביר את בני ישראל דרך עמלק – לא היתה דרך אחרת? עמלק מאוד מסוכן - ו'לא רואה בעיניים'!
רבי מנחם מנדל מוויטפסק, הקרוי 'פרי הארץ' על שם סיפרו, מסביר את הדברים בחדות לשונו - קצר וקולע!
"להיות הקב"ה חפץ בצעקתן של ישראל"!
הקב"ה חפץ שתצעק אליו! ובשביל זה:
הוא מכניס לחייך כל מיני - 'עמלק'!
אין פרנסה – תצעק! אין רפואה – תצעק! אין שידוך...
כל קושי ובעיה הם - עמלק שרודף אחריך, כדי... שתצעק!
לא רוצה לצעוק – רוצה לחפש פתרונות!
האדם, לא רוצה לצעוק, הוא מעדיף לפתור את הבעיה לבד...
עד שהוא מתייאש, ונאלץ להרים ידים... ולצעוק!
טבעי שרוצים ל'שלוט' ב'הגה' של החיים...
אבל, מסלול החיים עובר דווקא דרך 'עמלק'... כדי שנצעק לקב"ה!
למה קשה 'לצעוק' לקב"ה?
הצעקה היא - 'בררת מחדל' שמוכיחה:
'קלטתי' – שאני לא יכול לעזור לעצמי.
'קלטתי' – שאני 'חסר' שליטה על אירועי חיי...
'קלטתי' – שאף אחד לא יכול לעזור לי.
'קלטתי' – שרק הקב"ה יכול לעזור לי.
טוב שיש 'קליטה'... לפעמים לוקח חודשים ושנים לקלוט...
ואני פונה לקב"ה - בצעקה עוצמתית מתוך הלב...
ממש לא 'נעים' ולא 'מתורבת' לצעוק...
יש צעקה שהיא צעקת הלב... לא צריך להעיר את כל השכנים...
"דע שיכולין לצעוק בקול דממה דקה, ואיש לא ישמע"! (שיחות הר"ן)
אם לא צועקים – הישועה לא מגיעה! מדוע?
רוצה ישועה? 'סע' ב'מסלול' הנכון!
'פרי הארץ' מגלה לנו שהצעקה היא:
הפסיעה הראשונה ותחילת הדרך – בעבודת ה'!
כמו שהיה במצרים: "ויאנחו..." – נגמר! אין יותר כוח לסבול, ואז:
הם התפללו וצעקו לה' "ותעל שוועתם" – והישועה הגיעה.
הקב"ה 'מייצר' לאדם מצבים, שיוציאו ממנו – 'צעקה'!
והצעקה, תמיד עולה עד כיסא הכבוד - יש לה שם תפקיד!
האם הקב"ה עושה לנו 'דווקא' ב'דווקא'? לא!
הקב"ה רוצה שלא יהיה בינינו לבינו - 'נפרדות', ונהיה מחוברים אליו, והוא לא יישאר ב'ארבע' אמות של: הסידור, בית הכנסת או בכותל...
הקב"ה רוצה שנחיה אותו, ושהוא יהיה:
חלק בלתי 'נפרד' מחיינו - בכל רגע ורגע!
ולכן: אף אדם, לא יכול ל'דלג' בחייו על שלב הצעקה... בסוף, תמיד זה מגיע...
הצעקה היא – הקשר הראשוני בין הקב"ה לאדם
אומר 'פרי הארץ' שהצעקה – היא:
הגורם הראשוני שמקרב את האדם לקב"ה, וזאת ה'דרך' – לישועה!
"עד שקרבם לעבודתו יתברך - מעט מעט"...
הקב"ה מ'ייצר' מצבים שדרכם, נצעד אליו בצעדים מדודים, כי:
אי אפשר להתקרב לקב"ה - ב'קפיצות' ובדילוגים!
רק בפסיעות יציבות ומדודות – לאט לאט!
הקב"ה רוצה לתת לך אמונה שתיתן לך יציבות – ב'דרך' יציבה!
מה הצעקה מוכיחה?
הצעקה עוברת דרך השכל והלב, ויוצאת דרך הפה, ומוכיחה:
אני יודע שמה שקורה איתי עכשיו – הוא ממך!
ורק אתה יכול - להושיע אותי!
אתה מחכה שאצעק אליך, כדי – לתת לי את הישועה!
אתה עונה ומרחם, לכל מי שפונה אליך, וזהו: יראת העונש!
דרך ה'צעקה' מגיעים אל – ה'יעד'!
רבי מנחם מנדל מוויטפסק אומר, שהיראה הראשונה שהאדם צריך להגיע אליה, היא - יראת העונש, כי היא:
'ראשית' הדרך להגיע ל'תכלית' עבודת ה', כי דרכה:
האדם מגיע להבנה, ומאמין - "כי יד ה' הייתה זאת"! ורק – יד ה'!
זוהי תחילת הדרך באמונה, האדם מבין שהכל משמים, והוא:
צועק לקב"ה שירחם עליו - ויציל אותו מצרתו!
ההבנה של האדם מתחדדת, שהכל נעשה בהשגחה פרטית, ושהקב"ה היחיד:
שיש לו את הכח והאפשרות – לעזור!
וכך, האמונה מתחזקת בשלבים, בכל פעם - מעט מעט...
עד שמגיעים לאמונה, שאף אדם לא יכול לקחת ממני, להחסיר או להזיק, מכיוון:
"והוא יתברך המחיה את הכל – ואין דבר בילתו!"
השלב הבא אחרי יראת העונש – 'עומק האמונה'
השלב הבא אחרי יראת העונש, הוא להגיע ל'עומק האמונה', שהוא ההבנה:
"שחיות כל ההוייה היא - רק ממנו"
וזהו - עומק האמונה... עמוק מאוד מאוד...
וכך, חודרת בו האמונה וההבנה:
"כי בידו הכח והגבורה - ומושל בכל".
הוא יודע, שהקב"ה הוא – המציאות האמיתית, ולכן הוא:
דבק בה' יתברך, שהוא - "חיות שמחיה את הכל".
וכשיש 'דבקות' – לא מפחדים משום דבר... וכך, 'קונים' את הרגל האמונה.
הרגל האמונה - הפסיעות ב'שביל' ובדרך שמוליך לאמונה!
'הרגל' האמונה, נקרא: הרגל – לשון רגל.
פוסעים ברגל פסיעה אחר פסיעה, כך:
האמונה משתרשת אצל האדם, לאט לאט - עד שיש לו רצון:
למסור נפשו עבור ה' יתברך!
בכל פעם שעומדים בניסיון בהצלחה:
מתקדם עוד פסיעה ל'עומק האמונה', והתוצאה:
בכל ענין ומצב, האדם חושב בשכלו וליבו:
מה לעשות כדי שהכל יהיה לרצונו יתברך?
וחוץ מלעשות את רצון ה' יתברך – אין לי עוד רצון!
כשהאדם מבין ש'אין שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך'!
ושכל מה שיקרה איתו, הוא רק – רצון ה' יתברך, הוא מגיע למסקנה:
שהכי משתלם לדבק בקב"ה, ואז, הוא מתחיל לחשוב:
מה הקב"ה רוצה ומצפה ממני...?
וזה גורם לקשר אותו לתורה ולמצוות, ולהגיע – לשורש האמונה!
מכאן: יראת העונש ושורש האמונה, הם - ענין אחד!
שניהם מביאים את האדם - לדבקות בה' יתברך!
ובשלב הבא, האדם כבר לא פנוי לצעוק, אומר 'פרי הארץ':
"על הדבר אשר תשאל נפשו..." הכל 'פורח' לו מהראש...
"כי כל פניותו – לדבקה בו"! והתוצאה:
בקשת האדם נענית – בלי שיצעק עבורה!
אומר 'פרי הארץ' שכאן מחכה לאדם - ההפתעה הגדולה:
"ואין לך דבר שעומד נגדו"! רק מבקשים מה שרוצים – ונענים! כי:
"כן הייתה תחילת הבריאה – שהכל לכבודו יתברך".
מי שדבק בקב"ה, הוא בעצם - עושה כל דבר לכבוד ה':
והקב"ה שרוצה רק להיטיב עימו – נענה לרצונו.
"שכל מאורעות העולם הם – ממנו יתברך"!
אומר רבי מנחם מנדל מוויטפסק: "כי הוא מקור החיים - והחיות של הכל".
האמונה מביאה את האדם - לבטחון בה':
"שלא נתנה תורה, אלא - לאוכלי המן", והאדם יודע:
שמי שהיום נתן לו אוכל, הוא יתן לו אוכל - גם מחר!
ובאמונה זו האדם מוכיח, שיש שליט אחד לעולם "שמלכותו בכל משלה".
מה מטרת הקושי והניסיון?
אומר רבי מנחם מנדל מוויטפסק שמטרת הקושי והניסיון, הוא:
"הכל לחזקו ולנסותו – אם יעמוד באמונתו"!
וזה: "ויסעו" כמו מסעות בני ישראל במדבר:
האדם צריך כל הזמן לנסוע אל האמונה!
ואף פעם לא להישאר - באותו מקום!
ל'נסוע' - ולשיר את שיר האמונה...
ה'נסיעות' שהחיים מזמנים, מעמיקים את האמונה, ואז:
האדם לא חושש משום אדם או מקרי ה'טבע', והתוצאה:
"אז ישיר..." – הקב"ה יתן לך סיבה לשמוח ולשיר...
וימלא כל משאלות ליבך...
ל'פסוע' אל האמונה – אל הישועה...
מסכם 'פרי הארץ' בפר' בשלח, את הדרך לישועה:
בפעם הבא שהקב"ה 'מפסיע' אותך עוד צעד באמונה...
אתה כבר מכיר את 'שביל' האמונה - שנסלל עבורך... ואז:
"תתענג על ה' – ויתן לך משאלות ליבך" - אמן!
לע"נ רבי מנחם מנדל מוויטפסק בן רבי משה זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן.