'זמן קיץ' אוטוטו כבר כאן, אחרוני בחורי הישיבות חוזרים מהטיולים והנופשים לשבת אחרונה בבית, בטרם יחזרו אל היכלי התורה. אין זמן מתאים מזה, לתפוס משגיח לשיחה, ולקבל ממנו טיפים לזמן הבא עלינו לטובה.
הרב מ', משגיח חשוב מאזור ירושלים. הסכים לענות על שאלותיי מתוך תחושה שיש לו מה לתת, ולו לבחור אחד או שניים שיקבלו משהו אחד קטן מדבריו, הרי ששווה בעיניו השיחה הארוכה איתי.
מתחילים כעת זמן קיץ, מהו הטיפ החשוב ביותר בעיני הרב, בשביל הבחור שעבור את הזמן בהצלחה?
הרב מ': "כמה שפחות להיחשף לגורמים שיוצרים ניסיון. העולם הרוחני בנוי מכללים ברורים. ככל שאתה יותר מתנזר מהגורמים המגרים שהעולם של היום ספוג מהם כך הלב נשאר פנוי ופתוח וטהור לספוג את החכמה האלוקית.
"נקודת המוצא צריכה להיות שאנחנו פחות חשופים לגורמי הגירוי, או אז נהיה הרבה יותר טהורים. כמו שאומרים אצל החסידים: 'משיב הרוח ומוריד הגשם', תוריד קצת מהגשמיות שלך ועל ידי כך אתה תרים את הרוחניות שלך".
זה טוב למי שלא נחשף או נחשף חלקית, אבל מה נעשה עם מי שכבר נחשף?
"שאלה חשובה. אנשים חושבים שאם בחור נחשף לחומרים קשים - אבד הסיכוי שלו להשתקם. זה לא נכון. אומר בזהירות שזה אפילו כמעט כפירה. כל עוד ליבו של האדם פועם, הכל פתוח כדי שיוכל לפתוח דף חדש בחייו.
"כל ספרי המוסר והתשובה מלאים בזה שאדם יכול לפתוח דף חדש בכל רגע נתון, אם כי הדברים מציקים ומתעוררים מדי פעם".
בדיוק מה שבאתי לשאול. הרי קל להגיד שאפשר לפתוח דף חדש, אבל זה קשה ליישום!
"התשובה לזה מפליאה בחכמתה", עונה הרב מ' בלי להיבהל, "הקב"ה יצר מנגנון מופלא, שכיום גם המדע חתום על זה: חומרי הגירוי זינקו לרמות מטרפות, הם נמצאים בכל מקום, הדרך להשקיט אותם ולהרדים אותם הדרגתית זה לחזור למסלול של כמה שפחות להיחשף. כמובן וכמובן שלא לגרות אותם מלכתחילה.
"ניתן דוגמה מדיאטה: ככל שנעשה דיאטה זה ישקוט וירד, כל אחד לפי אופיו וטבעו להגיע למצב של לפני שהוא בכלל נחשף. זה עובד. אבל צריך סבלנות לכל התהליך. בדיוק כמו שבדיאטה זה לוקח כמה שבועות".
זה שיטה שהרב רואה שהיא עובדת?
"חד משמעית! כל אחד יכול לבדוק את זה ואני בדקתי את זה על עצמי".
לא להיכנס למלחמות
מה אנחנו יכולים לומר להורים של בחורי הישיבות היקרים, איך הם יכולים לעזור לבחור לצלוח את ה'זמן' הקרוב?
"על ההורים להיות דבר ראשון דוגמא אישית. לעיתים מטיפים לילד לא להיחשף והנה ההורים חוגגים בעצמם.
"דבר שני: צריכים להיות עם הבחור ולהכיל אותו. ונחזור לדוגמת הדיאטה: נניח שנער משמין שלא מרצונו. כל בר דעת מבין שכעס ושיפוטיות זו לא הגישה הנכונה לפנות אליו שיחדל מלאכול. אם כל הזמן תעליב אותו, זה לא יעזור במקרה הטוב, ובמקרה הרע מרוב תסכול הוא יגביר את קצב האכילה יותר.
"אותו דבר עם בחור ישיבה: אם תתקוף אותו - אתה עלול להגביר אצלו את היצר ההרסני".
אם אני מבין את דבריו של הרב, עלינו להיות הורים ללא גבולות?
"הכל זו שאלה של נקודת הבחירה. גם הורה שחושב שהוא הורה טוב כי אין אצלו גבולות, זה עניין של הסתכלות ובחירה. להורה אחד מפריע שהילד נחשף לרדיו. להורה שני מפריע עיתונות קלוקלת ולשלישי מפריע משהו הרבה יותר חמור. לכל אחד יש רף גבול שאותו הוא לא מסכים שיחצו אצלו בבית.
"לכן, תבדוק, גם את ההורים שאתה דן לכף זכות וטוען כביכול שלא כדאי שבבית יהיה גבולות - מה קורה שהילד כן חצה את הגבול שהם שמו, יהיה גבול קשוח או קל? שם הנקודה. האם אנחנו מגיעים מתוך גישה סבלנית ומכילה – גם במקרים כאלה – או שכאן זה הגבול ולכן זה בלתי אפשרי.
"ולכן חשוב לומר בקול גדול: גיל הבגרות, שהם עצמאיים, זה גיל קריטי – אל תילחמו איתם".
הרב מ' מתראיין באנונימיות ואני מנצל את הבמה לשאול אותו בכנות: כמה בחורים אצלכם בישיבה - יש להם מכשיר?
הרב מ' לא עונה ישר את התשובה: "גם אתה תסכים איתי שבישיבת כך וכך (הרב מציין ישיבות נחשבות מאוד בעולם היהודי. א"ט) שיש בחור אחד סוטה מן הדרך הוא עושה את זה בחדרי חדרים כי הוא יודע שאם ייתפס הלך עליו ועל שידוכו.
"עולם הישיבות הוא עולם מאוד מגוון, אין קשר בין מוסד אחד למשנהו מבחינת רמת הטהרה של הבחורים. הרי בישיבה לנוער נושר נותנים סמארטפונים מוגנים".
עזוב, הרב, מה קורה אצלך בישיבה?
"כיוון שאני משגיח בישיבה קטנה לא תמצא בחורים שיחזיקו סמארטפון".
טוב נו, בגיל הזה תופסים בעיקר נגנים...
"נכון. נגנים ועישון. אז אם ניקח לדוגמה את העישון כמעשה חמור, כמו שאתה רוצה להשוות עם הסמארטפונים, הרי שבישיבה אחת בה אני משגיח מנהלים מצוד אחרי המעשנים וישיבה אחרת לא. יש כמה סיבות למה כאן החליטו כך ושם החליטו אחרת.
"במקום אחד יודעים שבחורים עושים את זה בשביל להרגיש מוערכים בעיני החברה, ולכן גם ינסו למגר את השימוש בסיגריות, במקום אחר לא רוצים לייצר אווירה מלחמתית ולכן לא תמצא את ההנהלה רודפת אחרי הבחורים. אז כאמור, זה מאוד דינמי, כל ישיבה עם הרמה שהיא קבעה לעצמה".
להעיף? לא קיים!
מה השיטה של הרב בנושא של להעיף בחורים הביתה מתי ואיך אפשר, אם בכלל, לעשות דבר כזה?
בהתחלה הרב מ' עונה שיש קודים ונער שלא מוצא את עצמו עומד בקודים – בכל מוסד שהוא – נשלח הביתה. אחר כך, אני מנסה להבין מה דעתו האישית של הרב מ' ואני מקבל תשובה מפתיעה: "דעתי האישית מאוד מוקצנת: להוציא בחור מהישיבה זה דבר שלא קיים. נקודה. מעולם לא הוצאתי בחור מהישיבה. גם אם נפלת לגרוע מכל – כל זמן שאתה חי לבד ולא סיכנת אף אחד מחבריך או מסביבת הישיבה, יש לך חיים ארוכים בישיבה".
ומתי הרב כן יעיף בחור?
"מעולם לא העפתי", מעיד הרב מ' על עצמו, "אבל אני אבין מתי משגיח יעיף בחור, זה יקרה אם הבחור ממש מקלקל את הסביבה. אחרי הכל, במקרה הזה, זה אינטרס של כל האימהות של הורי התלמידים בישיבה, הן אלו שלא רוצות שיהיה תלמיד שיקלקל את האחרים.
"במקרה הזה, זה לא כי 'לא בא' למשגיח על הבחור אלא כי הוא רק המייצג של ההורים.
"וגם, נקודה חשובה נוספת: זה טוב לבחור עצמו. למה לשחק ב'כאילו'? הרי לשם, למכשירים או לכל המעשים שאתה עושה כבר כעת, אתה מכוון אז למה לשחק אתנו ואיתך. לטובתך, תמצא לך מקום אחר".
אני לא מתאפק ושואל את הרב: למה הסכמת להתראיין?
"תראה, אני יהיה כנה איתך, ככל שנשתף פעולה עם כתבות באינטרנט, אנחנו כביכול מכשירים את זה, ובכל זאת, זיכוי הרבים חשוב לי - ואולי יפעלו הדברים על הבחורים וההורים ולכן אני מסכים להתראיין".
"אתה יודע מה?!", מסיים הרב מ' בחיוך, "זו השיטה של היהדות בכלל. כתוב 'שוטרים ושופטים תיתן לך', כי לצד משטר חייב להיות שפיטה נכונה עם עקרונות, עם הבנה של היסודות".
חיבוק, גם אם הוא בחור גדול
לפני מספר חודשים במסגרת אחת הכתבות, נסעתי ביחד עם הרב הררי רפול, לצפת, עיר הקודש. שם, לאחר ביצוע המשימה לכתבה שעשינו, הלכנו בין הסמטאות והלב נפתח.
נעצרנו בסמטה בלב העיר העתיקה ושאלתי את הרב הררי איך ניתן להתמודד עם נוער נושר, או אם תרצו: נוער בסיכוי או נוער מתמודד, על מנת להחזיר אותם לישיבה לאחר שהעיפו אותם.
הרב הררי, בצעד נדיר, סיפר לי לראשונה, איך הוא מצליח לגרום להחזיר בחור שלא מדבר עם ההורים שלו, גם הביתה וגם לישיבה, והכל בנועם ובנחת.
ממפגש עם ילד שישב על המדרכה ועד לחיזוק של אמא אוהבת, האזינו לדברים היוצאים מהלב של הרב הררי המתאימים לכל עת ובטח לפני תחילת 'זמן':
• • •
נהניתם מהכתבה, מצאתם טעות? רוצים להחמיא, להאיר או להעיר? כתבו כאן בתגובות או ישירות למייל: ari@kikar.co.il - אני קורא על תגובה בעיון.