עודני זוכר את ההתרגשות המיוחדת כשרבינו – כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע – נכנס להתוועדות אחרון של פסח, ונטל ידיו לסעודה ביחד עם אלפי החסידים והתלמידים, להתוועדות וסעודה שהייתה מכוּנה "סעודת משיח".
הייתה זו התוועדות מיוחדת במינה, כשהרבי שפך דברי תורה שעות על גבי שעות, בסוגיית הגאולה – גאולת מצרים וגאולה העתידה – בנגלה ובנסתר, בהלכה ובקבלה, בחסידות, במחקר, בעבודת ה' ובתורת הנפש.
מקור הסעודה המיוחדת
שורש סעודה זו הוא מהבעש"ט, מייסד תנועת ותורת החסידות.
בשבת תיקנו חז"ל לאכול שלוש סעודות, וביום-טוב לא חייבו אלא שתי סעודות; אולם ביום האחרון של פסח (בחו"ל, ובארץ ישראל בשביעי של פסח) נהג הבעש"ט לאכול סעודה שלישית. ומעניין שגם הגר"א נהג כן.
הבעל-שם-טוב קרא לסעודה זו 'סעודת משיח', משום שהוא אמר שביום זה מאיר גילוי הארת המשיח ואור הגאולה בעולם.
יום עם אור של גאולה
דבר זה מתבטא בסיום הפטורת שביעי של פסח: "מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם". וגם שירת הים הרי קשורה עם הגאולה, כדברי חז"ל "אז ישיר", שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה. הרי שקריעת ים סוף ושירת הים כללה בתוכה גם את הגאולה העתידה.
בחו"ל, בו חוגגים שני ימים של חג, הרי רוב הפטרת האחרון עוסק בביאת המשיח: "ויצא חוטר מגזע ישי וגו' וגר זאב עם כבש וגו' מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים וגו'".
מה לארבע כוסות בשביעי של פסח?
בשנת תרס"ו הנהיג האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, הרבי הרש"ב זי"ע, שתיית 'ארבע כוסות' בסעודה זו. הדבר מיוסד על דברי הירושלמי (פסחים ריש פרק יו"ד):
מנין לארבע כוסות?... רבנן אמרי: כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם... וכנגדן, עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות: "ה' מנת חלקי וכוסי", "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה". והדין "כוס ישועות אשא", תריין.
ארבע הכוסות שבסעודה זו הן כנגד ארבע כוסות הנחמה של הגאולה.
תוכנה של סעודה
מה תוכן הסעודה הזו? שמעתי פעם מהרבי בהתוועדות אחרון של פסח, שהבעש"ט רצה שהאמונה בגאולה לא תשאר מופשטת, בדיבור, במחשבה, באמונת הלב, אלא תחדור ל"לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי". חווייה גופנית. שכן המצה והיין נעשים דם ובשר כבשרו של האדם. כלומר, שהאמונה והציפיה לגאולה הן דבר שחודר גם בבשרו הגופני של יהודי.
ודבר זה כולל בעיקר את היכולת לחיות כבר עכשיו בסוף הגלות עם מוּדעוּת של גאולה, שכן מה יהיה אז? הגילוי של "אין עוד מלבדו". "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". "מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים". אז יתגלה איך שכולנו מאוחדים, וכל אחד מאתנו וכל הבריאה כולה היא השתקפות של אור האין-סוף, שכן כל נברא וכל נוצר וכל נעשה הוא בעצם זרימה של האור האלקי בעולם.
לחיות היום ברגש גאולתי
ובכחו של יהודי לחיות בהרמוניה ובמוּדעוּת זו עכשיו, להתייחס אל עצמו, אל בני ביתו, אל אשתו (או בעלה) ולכל איש ואשה בהשקפה והרגש הזה, להבין שהאדם הוא בעצם חתיכת אין-סוף, התגלמות של אלקות בעולם, כדאיתא בתניא שנפש השנית בישראל היא "חלק אלוקה ממעל ממש", ובכחי להתייחס לעצמי ולאחרים בצורה כזו. דרך חיים כזו משנה את הכל ומאירה את הכל.
סעודת משיח, בכחה להעניק לנו את החוויה הזו.
הרבי פעם אמר בהתוועדות אחרון של פסח, שלכאורה איך יהיה בגאולה הנס הזה של "גָר זאב עם כבש"? אלא שזה מתחיל בתוך הלב. כשהזאב בתוך לבי ישכון בשלום עם הכבש בתוך הלב שלי, אזי הבעל חיים כבר ירגישו את הזרימה והם יגיבו בהתאם... כשאני יוצר מצב זה בביתי ובמשרדי ובקהילתי ובמדינה שלנו, אז הבעלי חיים כבר יכנסו למסלול זה.
אז הבה נתכונן לסעודה גדולה זו, אם בבית או בבית הכנסת, עם המשפחה או עם בני הקהילה, ליטול ידים, לאכול סעודת משיח, לשתות ד' כוסות יין עם כוונה מיוחדת שזה עבור הגאולה העתידה, ובמהרה נזכה לגילוי הגאולה בפועל במהרה בימינו אמן.