בשיאה של המתיחות הביטחונית, לוחמי הימ"ס - יחידת המסתערבים של משמר הגבול, נמצאים בכוננות שיא, הם דרוכים להקפצה בכל רגע, לאורך כל שעות היום. בעודם ממתינים דרוכים בבסיסם לכל אירוע אפשרי, 'כיכר השבת' זוכה להצצה נדירה ומיוחדת אל שורות היחידה ולוחמיה.
יחידת המסתערבים ללוחמה בטרור הפועלת במסגרת משמר הגבול או בשמה המקוצר – "ימ"ס", פועלת בשיתוף פעולה יום יומי עם צה"ל ושירות הביטחון הכללי. ייעודה של היחידה ולוחמיה הוא טיפול בהפרות סדר והפגנות באמצעות הסתערבות ונטרול מפרי סדר מתסיסים, וביצוע מעצרים קשים בלב אוכלוסייה ערבית עוינת.
ייחודן של לוחמי הימ"ס על-פני יחידות אחרות היא הפעילות המסוערבת, שמתבצעת כאשר לוחמי היחידה מחופשים לערבים, נטמעים בלב האויב, בלב האוכלוסייה העוינת – ומחכים לרגע ההסתערות וביצוע המשימה לשמה הם נכנסו פנימה.
על חלק גדול מפעילות היחידה אנחנו מטבע הדברים - לא שומעים. הלוחמים ביחידה מספרים שהם תמיד מעדיפים את השקט על פני הכותרות או התיעודים הדרמטיים שנראים כמו נלקחו מאיזה סרט מתח.
רפ"ק ק', מפקד פלגה ביחידת המסתערבים של מג"ב ירושלים, נשוי, בן 39, אבא לשתי בנות, הגדולה בת חמש והקטנה בת שנתיים. הוא מתגורר במרכז הארץ, אשתו, שירתה בעבר במשטרה אך עזבה. "לפעמים קשה שני שוטרים ביחד בעבודה כזאת", מספר רפ"ק ק' ל'כיכר השבת', "מישהו היה צריך לוותר".
רפ"ק ק' התגייס למג"ב בשנת 2003 ושירת תקופה בימ"ס איו"ש. משנת 2008 הוא משרת בימ"ס ירושלים. הוא שירת בהרבה תפקידים בימ"ס עד שהגיע לפיקוד. "היו כמה תפקידים שבנו אותי מבחינה פיקודית, והיום אני מפקד פלגה כבר שנה וחצי", הוא מספר.
ק' מסביר בשיחה הבלעדית עם 'כיכר השבת' כי "מה שמאפיין אותנו ושונה מהמחוזות האחרים של ימ"ס הוא בזה שאנחנו עובדים כל הזמן באותו תא שטח. ימ"ס איו"ש עובד בג’נין, נכנס לפה נכנס לשם, נכנס למבצעים ויוצא, אנחנו יושבים כל הזמן על תא השטח של ירושלים".
על המומחיות של לוחמיו הוא מספר כי "ההתמחות של לוחמי הימ"ס בירושלים בהפרות סדר מתורגלת יותר ממחוזות אחרים, אנחנו מתמודדים עם זה יום יום במזרח ירושלים, בשאר המדינה זה לא קורה, פה אנחנו גם מתמודדים עם תעודות זהות כחולות, בשונה מהשטחים. זה גם אתגר כי לערבים פה במזרח ירושלים שמחזיקים תעודות כחולות יש הרבה זכויות שאין לערבים באיו"ש מבחינה משפטית, זה מאוד מאתגר אותנו וזה מאוד מורכב".
רפ"ק ק' עושה סדר, מתי מפעילים אותם: "ברגע שיש הפרות סדר ואירועים חמורים, מפעילים אותנו, כשכאלה אירועים מתרחשים אני חושב איך אני עוצר את זה ולא אם הוא עם תעודת זהות כחולה או ירוקה. כשמפעילים אותנו זה נקודת הקצה, זה אחרי שהמשטרה ניסתה הרבה יכולות, ופה צריך משהו שהוא שובר כלים, בשביל שהשטח יבין שמשטרת ישראל לא עוברת על זה לסדר היום. גם מפירי הסדר בשלב הזה מבינים שהם חרגו בכללים הלא מוסכמים שיש בין המשטרה למפרי הסדר - ופה אנחנו נכנסים".
מה ההבדל בין 'ימ"ס ירושלים' לכל מחוז אחר?
"כל מחוז יש לו את המורכבות שלו", משיב רפ"ק ק', "גם מבחינת הסיכון וגם מבחינת העבודה. אנחנו, העבודה שלנו, מורכבת יותר כי אנחנו פועלים באותו תא שטח כל הזמן, אנחנו פועלים בכל שכונות מזרח ירושלים, היום, מחר ואולי גם עוד שבוע. אם נחשפתי שם, יכול להיות שתהיה לי בעיה להיכנס לשם שוב בטווח הקצר כי נחשפתי, מחוז אחר לדוגמה יכול לעבוד היום בג'נין, מחר בשכם ועוד שבוע בבית לחם, הוא לא באותו תא שטח".
מה רמת הרגישות שלכם, בגלל שזה ירושלים? איפה היא באה לידי ביטוי?
"תמיד יש את הרגישות שזה ירושלים, דבר אחד קטן שאנחנו עושים יכול להשליך. מעצר שאני עושה בצורה לא טובה וזה הצטלם, זה 'פיגוע תקשורתי'. אם הלוחמים טעו בצורת המעצר, וביצעו פעולה לא נכונה - ואלו דברים שלא קורים", מדגיש ק', "אבל יכול לקרות, זה סיפור שיכול להבעיר את השטח ולא רק את ירושלים, ואז להגיע למצב של 'שומר החומות', בגלל גדרות הייתה פה הסלמה, אבל בסוף שהלוחמים שלנו בשטח זה לא שיקול, שאנחנו מקבלים משימה אנחנו נבחנים במשימה, כל פעילות שאנחנו עושים עוברת אישורים של הדרגים הכי בכירים שיש במחוז".
בכל השנים שלך בימ"ס, מה האירוע שהולך איתך, שאתה לא שוכח?
"יש הרבה, אבל יש לי פעילות אחת במחנה פליטים שועפאט שעשינו בגלל אירוע של רצח, נכנסו לעצור חשוד, באירוע נכנסו מסוערבים על אזרחי לשטח, ואז אני רואה את החשוד מגיע לבצע עוד ירי לעבר הכוח שלנו, בסוף יצאנו משם שידינו על העליונה ללא נפגעים".
לוחמי הימ"ס נתקלים בירי יום יומי, כמה הם חוששים מזה?
"לא חושב שיש פה לוחמים שמפחדים מירי, מאמנים אותך לזה, אתה מוכן לזה כל היום, אתה מתאמן לזה כל היום, אם יהיה לי לוחם שמפחד מירי אני אצטרך לשקול מה אני עושה אתו, או שאני יאמן אותו יותר או שאני אבחן מה לעשות אתו, בסוף קשה מאוד לצאת לשטח עם לוחם שמפחד מירי, מתמודדים עם זה. המקצוע שלי זה לחטוף את האבנים, את הירי, את הזיקוקים והבקת"בים, וגם לדעת להתמודד עם זה".
אנחנו נמצאים בתקופה ביטחונית רגישה, איך זה משפיע עליכם?
"היה את 'שומר החומות', בזמן הזה שנה שעברה, הפקנו הרבה לקחים והכנה לשנה הזאת כדי להיות מוכנים לרגע האמת. מה שאנחנו רוצים בסוף זה לאפשר לכל אחד להעביר את החג שלו בשקט, ליהודים, למוסלמים ערבים או נוצרים, שכולם יוצאים השנה ביחד - אבל אנחנו מוכנים לכל תרחיש, אם זה פיגוע או הפרות סדר, אנחנו ערוכים להכל. בשביל זה אנחנו פה.
"אחרי הפיגועים בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק ובתל אביב העלנו את הדריכות, אנחנו נמצאים הרבה במרכז העיר כדאי לאפשר מענה מידי. המחבל תמיד מגיע מוכן עם תכנון מדויק, עצם זה שהוא רואה את הלוחמים שלי ברחוב או במרכז העיר הוא יכול להגיד לעצמו יש פה את הלוחמים ולחזור על עקבותיו, מצד שני אם יהיה אירוע, הלוחמים שלי שם כדאי להגיב באופן מיידי, הם יחתרו למגע ראשונים. בירושלים הכוננות גדולה יותר גם בשגרה לאירועי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת. ח"ג)".
בסוף אתם מסתערבים וזה מקצוע לא פשוט, איך זה עובד?
"במשך שנים אנחנו בונים לוחמים כדי שיהיו מסוערבים בצורה הטובה ביותר. כל הלוחמים פה ביחידה כאלה, אנחנו הרבה פעמים נבלעים בשטח ולומדים את הצד השני, הלוחמים מתרגלים את הלבוש הערבי, את המנהגים שם, כשאתה יוצא לפעילות מסוערבת אתה חייב להיות בקיא בפרטים הקטנים כדי לא להיחשף, ללוחם שמגיע מבית ישראלי פשוט, לוקח למעלה משנה עד שהוא נכנס לפעילות של מסתערבים".
זה הולך איתך לבית? זה לא עוזב אותך?
"זה מורכב, אבל אני יודע - בעבודה אני בעבודה ובבית אני בבית, אני לא משתף את אשתי בפעילות שלי, אם אני אשתף אותה, בסוף כל ריאיון כמו זה עכשיו, גם משפיע על הבית שחושף מה אני עושה, אבל אני תמיד מעדיף כמה שפחות לדבר".
ביום יום גם מג"ב וגם יס"מ מבצעים מעצרים במזרח ירושלים, למה כשמגיעים המסתערבים של הימ"ס, גם הערבים שמבינים שזה משהו מיוחד?
"זה הרבה פסיכולוגיה. כשמיידה אבנים ערבי רואה מולו שוטרים, הוא יודע איפה הוא ואיפה הם, הוא בטוח שבצד שלו זה המחנה שלו, אבל כשמישהו שהוא חשב שהוא 'חלק מהמחנה שלו' עוצר אותו פתאום - תודעתית זה שובר אותם, זה גול עצמי".
הייתה פעילות שמישהו זיהה אותכם ואמר 'זה מסתערבים'?
"אני אומר את זה הרבה ללוחמים שלי, בסוף אתה זוכר מי היה אתמול המוכר בסופר? לא. אני צריך לעשות משהו ממש חריג כדי שתזכור אותי. כשאני מבצע מעצר ושולף את הנשק - האנשים ברחוב כבר לא רואים כלום".
איך מתמודדים עם האתגר שמציבות הרשתות החברתיות?
"הרשתות החברתיות הם אתגר כי הוא חושף הרבה שיטות וזו בעיה גדולה יותר מחשיפה של לוחם. לוחם אני יכול לקחת אותו אחורה, את שיטות הפעולה לא".
"אבל", מדגיש ק', "אני לא חושש מזה שמישהו צילם אותי, בהפרות סדר מתפרעים לא הולכים עם התמונה שלי ביד ומחפשים אותי, אנחנו עושים הכל כדי לא להיחשף, אבל לפעמים יש תקלות קטנות. בדרך כלל כשתמונה של מסתערב מתפרסמת, אנחנו לוקחים אותו צעד אחורה, מסתערבים מחדש, שמים זקן, משנים לו את הפנים".
רפ"ק ק', מפקד פלגה, מותח ביקורת על מה שהתרחש במהלך המצוד אחר המחבל בפיגוע בתל אביב. "הריאליטי שעשו הטלוויזיות בפיגוע בתל אביב חושף שיטות פעולה וזה לא פשוט לשקם את זה", הוא אומר, "ביטחון וריאליטי לא הולך ביחד, בנוסף, גם נחשפו שם פנים של לוחמים".
כשאתם מבצעים מעצר, אתם ישר שולפים נשק?
"בסוף אתה רוצה תמונות, אתה רואה לוחם עם נשק - אתה לא רואה את כל התמונה, הלוחם שולף את האקדח אחרי שנזרקים אבנים, כשהם בסכנת חיים. מסתערבים לפעמים מגיעים למצב שזה או הם או המחבל, זה רגעים לא פשוטים. כשכוח מסוערב מבצע מעצר - עד שמגיע כוח גלוי לחלץ, הם חווים דקה של גהינום, שליפת האקדח מאבטחת אותם".
יש סנכרון בין מסתערבים ללוחמים הגלויים?
"זה דבר שאני לא יכול לחשוף. בסוף, אם חרדי נורמטיבי יקרא את זה, זה לא יזיק לי, אבל כשיהיה אצלו פועל ערבי שיכול להיות שהוא יהיה מעורב באירוע, והוא ידע איך זה עובד - זה יכול לפגוע בי".
קשה לקבל החלטות בתור קצין?
"לקבל החלטות זה לא הכל, צריך גם לעמוד מאחורי קבלת ההחלטות, זה בסוף משפיע על כל הלוחמים שלי. כל החלטה נשקלת לפני טוב טוב, אין לי בעיה שהמבוקש יברח ושאני יהיה אצלו חמש פעמים, בסוף מה שחשוב לי זה שכל מי שיוצא איתי לשטח - יחזור איתי, זה מה שמנחה אותי בפעילות יותר מההצלחה של הפעילות, אני מוכן לספוג כישלון ולא לספוג לוחם הרוג".
"אנחנו פועלים בהרבה מחנות פליטים", הוא מספר, "זה מורכב גם בגלל מדד הגובה, זה איום האמיתי כשהם נמצאים על גגות ואז יותר קשה לשלוט, אבל גם עם זה אנחנו יודעים להתמודד. אחרי כל פעילות מוצלחת או שלא, המפקדים יושבים עם הלוחמים כדאי להשתפר ואם צריך גם להפיק לקחים. יושבים, מנתחים את מה שהיה, זה חלק מהפעילות, כל אירוע עובר תחקיר, תמיד יש לאיפה להשתפר".
איך אתם חיים את העולם הערבי?
"בדיוק בשביל זה מתאמנים הרבה מאוד, עושים סוויץ' בראש, מפרידים בין החיים בבית לבין החיים של המסתערב, בסוף זה בחשיבה, בראש, כל לוחם ביחידה יושב לפני פעילות וחושב מה הוא ילבש, מה הוא יגיד, כשהלוחם יורד ברגל מסוערב במחנה פליטים - הוא מרגיש בבית".
במהלך השיחה הוא מספר ל'כיכר השבת' כי "בליל הסדר, כשכל עם ישראל חגג עם המשפחה, בבית, אני הייתי עם הלוחמים שלי בשטח ולא עם המשפחה בבית, המצב הביטחוני היה רגיש".
איך זה מתקבל אצל המשפחה שלך?
"פיקוח נפש דוחה שבת. בסוף אנחנו נדרשים לזה, זו לא סיסמה. הלוחמים פה מצילים חיים. יש לוחמים שלפעמים מתבאסים, רוצים בחג להיות בבית, אבל בסוף הפעילות שלהם בחג חשובה. מג"ב זה כור היתוך, יש פה לוחמים מכל הסוגים, רוסים, חרדים, ערבים מוסלמים, כולם, מתמרנים. בסוף הלוחמים יודעים שנכון שהם יפספסו את החג אבל הם ימנעו את הפיגוע הבא, וזה שווה את זה".
אתה היום מפקד פלגה, מה השאיפה קדימה?
"הכל פתוח, אני יכול להגיד שאני רוצה להיות מפקד הימ"ס, אבל לאיפה שהשנים ייקחו אותי".
הימ"ס פועל גם בקרב הציבור החרדי?
"לא".
יש לוחמים חרדים?
"היה לי בעבר לוחם חרדי מבני ברק עם טלפון כשר, אבל כיום ביחידה יש הרבה צעירים דתיים. דלתות היחידה פתוחות גם לצעירים חרדים, מי שיש לו את היכולת, יכול בסוף להגיע גם ליחידה פה".
למה לא פועלים בהפגנות בציבור החרדי, אם זה מגיע למצב של הפרות סדר?
"בסוף אנחנו מתמקצעים לחברה הערבית, יותר לאומני ופשיעה חמורה מאוד, בשביל מפגינים יש את המשטרה על מדים. הלוחמים פה לא מתורגלים להיטמע בציבור הזה".
יש ערבים שמסתדרים עם שוטרים?
"דווקא אתמול הייתי מופתע, הייתי במזרח ירושלים, פגשתי אדם שאמר לשוטר: 'תשמור על עצמך', וילד ערבי שנתן כיף לשוטר, זה אזור של הרבה הפרות סדר ויש לאוכלוסייה קשר איתנו".
הפשיעה בחברה הערבית שגודלת, משפיעה על הפעילות שלכם?
"כן, אנחנו פועלים בנושא הזה גם. אנחנו מתעסקים גם בנושאים פליליים חמורים. בסוף, אם צריך לעצור גנב רכבים למשל בקלנדיה, אנחנו עוצרים אותו".
הנשק הלא חוקי בחברה הערבית, מטריד אתכם?
"מי שעומד מולי עם נשק צריך להיות מוטרד יותר ממני. אם הוא יסכן את החיים שלי או של אחד הלוחמים, הוא לא יהיה. היכולות של מחזיקי הנשק בחברה לא גדולות, אנחנו צעד אחד קדימה, מרגישים את השינוי בכמויות של תפיסת אמל"ח (אמצעי לחימה. ח"ג) שאנחנו תופסים".
אתם פועלים באופן קבוע בהר הבית?
"אנחנו לא פועלים ביום יום בהר הבית. הפעילות שלנו שם יכולה לחמם את השטח, פעילות שם יכולה לגרום למשהו מדיני, בסוף זה הדרג הבכיר שקובע".
רפ"ק ק' חוזר איתנו אל הפיגוע הקשה בשנת 2014, ברחוב מלכי ישראל בירושלים. פיגוע שהחל בדריסה של אנשים שהמתינו בתחנת האוטובוס, כשלאחר מכן המחבל יצא עם סכין קצבים ותקף את מי שלא הצליח לברוח. בפיגוע, נרצח הרב ישעיהו קרישבסקי הי"ד ושניים נפצעו. "הייתי אז מפקד צוות", הוא מספר, "הלוחמים שלנו הגיעו לשם ראשונים, חתרו למגע, נטרלנו את המחבל ומנענו מהמחבל להמשיך במסע הרצח. הלוחמים שם הצילו חיים, היה שם מאבטח שירה אבל המחבל המשיך לדקור, בסוף הלוחמים שלנו נטרלו אותו".
"בעיסאוויה היה לנו אירוע בתחילת השנה הזאת", מספר רפ"ק ק', "חוליית מחבלים שהייתה יורה על שוטרים בניסיון להרוג שוטר, זאת הייתה פעילות קשה ומורכבת, נערכנו לפעילות הזאת הרבה זמן, בסוף שמנו עליה את היד".
ספר לנו על תקרית ירי בה היית מעורב...
"בקלנדיה, לוחמים שלי נפצעו בפעילות. המבוקש כבר היה אצלי ביד, זה היה אירוע מורכב. אנחנו לא באים להרוג אף אחד, אבל אם מישהו מסכן אותנו - אז יהיו נפגעים. תמיד אני מעדיף את השקט, מבחינתי הצלחת מבצע זה שאני נכנס מסוערב בשקט ויוצא בשקט ואף אחד לא יודע, ויש הצלחות טובות".
אתה מוכן לכל תרחיש בטווח הזמן המיידי?
"כן, הפעילות שלנו בימ"ס היא בשיתוף פעולה מלא עם השב"כ. אנחנו שותפים להרבה פעילויות של השב"כ".
לסיום, איך היחסים בין הלוחמים? בסוף האתגרים לא פשוטים...
"הלוחמים ביחידה זה משפחה, פשוט ככה. חשוב לי תמיד לי להיות בקשר טוב עם כל לוחם, רוב השבוע הלוחמים פה ביחד, זו משפחה".