כאשר מתבוננים אנו בדירוג ערך ויסוד המצוות ישנו סולם מאוד ברור בין מצוות שהם יסוד קיום העולם, יסוד האמונה, וכו' לבין מצוות שטעמיהם עמם אך אינם בקטגוריית המצוות היסודיות.
מצוות סיפור יציאת מצרים ובכללי מצוות ליל הסדר מדורגים בסולם העליון במדרגה העליונה של יסודות האמונה והחיים, אין למעלה מהם, והדברים ידועים וכמו שכתב בעל ספר החינוך באריכות רבה בטעמי מצווה זו.
ושלכך לאורך ההיסטוריה יציאת מצרים הפכה למושג ולשם נרדף לאמונה היהודית, בכל בית מדרש ולכל ישיבה יש את הסלוגן שלה איך יציאת מצרים שולבה בטרמינולוגיה המדוברת הן במחלקת המוסר או בחסידות, בכל שיחת אמונה, או ועד חכמים יציאת מצרים זהו קוד המסכם בתוכו תילי תילין של יסודות ומאמרי חז"ל ופירושם, הכללות באותם שתי מילים קדושות שדי לאומרם ובבת אחת לצלול אל מרחב אינסופי של אמונות ודעות: "יציאת מצרים"!
לכאורה היה מתאים שבלילה כזה שהוא ראש השנה לאמונה, (כלשונו של בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים זיע"א) עבודת הלילה תהיה בלעסוק בסודות ויסודות האמונה בהקמת קומה על גבי הקומות הקיימות, תובנות חדשות ונכספות בחידוש ועומק הבנת קדושת הלילה,
אך ראו זה פלא: יושב לו יהודי בעל מוסר וחסידות בקיא בכל כתבי הרמב"ן והרמב"ם, כזה המחדש בכל השנה מערכות אדירות בסוגיות אלו ומאות אלפים משתוקקים למשמע תורתו המסכם את תורת רבותיו מהדור הקודם קדוושי עליון תלמידי מרנא ורבנא זיע"א וקוראים בשקיקיה את ספריו והגיגיו, כזה שכל יהודי היה משלם מיליונים להיות זבוב על הקיר בביתו בלילה שכזה לשמוע את יציאת מצרים להלכה ולמעשה מפיו שופע המגדים, אך אדם זה רום המעלה, יושב בלילה זה עם ילדו הקט בן ה6 ומספר לו את סיפור יציאת מצרים כמו גננת בגן חובה, "לפי דעתו של בן אביו מלמדו" ואוי לו לאבא שבלילה שכזה לא נוהג כך, מעיד הוא כאלף עדים שאיננו מתחשב בדעת תורה ותורתו שקר!
ומה קורה למחרת בבוקר? הילד קיבל אתמול בלילה את מלוא תשומת הלב, קם בתחושה שהנה אני שווה יש בי נשמה ששווה ונדלק בו הניצוץ לעבודת ה', ניצוץ שככל שיגדל יבער הניצוץ וידליק להבה שלהבת-יה, שלהבת האמונה.
לא בכדי חרגה התורה ממנהגה ודרכה והזכירה את צורת סיפור יציאת מצרים בארבעה אופנים שנים, וכדרך שבעל ההגדה סיכם אותה "כנגד ארבעה בנים דברה תורה" כשלב האמונה זה סיפור יציאת מצרים לא ניתן לפרגם את הסיפור רק בגירסת בית מדרש, זה חייב לבוא בהנגשה להמון העם על מרכיביו השונים וסוגיו המגוונים, או במילים אחרות אין בעלות על האמונה היהודית, התורה מטריחה עצמה להנגיש ארבעה פעמים שונות בשביל להזכיר לנו אין טאבו על לימוד התורה והאמונה "לפי דעתו של בן..." במקרה זה אין שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, אין ואל תיטוש תורת אימך, יש את הבן שהאבא צריך לכוון את עצמו אל דעת בנו, ולא ההיפך.
ניחא אם התורה הייתה עושה דבר זה במצווה שגרתית אולי בעלת חשיבות סגולתית חשובה או איזה פרט בלילה הזה לדוגמא אכילת מרור או ארבעה כוסות אבל למה לקחת את ליבת הערב, יסוד האמונה ולעשות מזה כזו הנמכה משלהבת גבוהה של יסודות עצומים לסיפור של גן חובה? והשאלה זו התשובה! לא אתה הסיפור פה! הבן שלך הוא הסיפור פה! כשאתה היית ילד אתה היית הסיפור היום אתה על תקן כותב הסדרה ולא השחקן בה, כי השקן הקטן בעוד כמה שנים יהפך בעצמו למנחיל וכותב ועכשיו אתה כאבא מלמד אותו בציווי אלוקי האייך לעשות את זה.
אך הקשר שנוצר בלילה הזה חייב להיות קשר שהוא בר קיימא, לא פגישה חד פעמית עם הבן עד לליל הסדר של שנה הבאה, זה שקר! חובתך כאבא היא בלילה הזה להעמיק את הקשר, ז לא פגישה חד פעמית.
קל הדבר לעשות את זה כאשר הבן הולך בדרך שהאב חלם ורצה בה, קשה לעשות את זה כשהבן בחר בכל דרך אחרת, כשהבן והאב כבר פחות משתלבות דרכיהם, שם באה מצוות הלילה הזה כמים קרים על נפש עייפה, הזדמנות להתעלם מכל הרחב בחש מסביב ולהתרכז בקשר של אב ובנו, ביסודות, בבסיס היהודי, בלי הטפה, בלי שפיטה, התעסקות גרידא בסיפור ההיסטורי שהפך אותנו לעם, וכמובן גם בזה יש חוב של לפי דעתו של בן.... זה לא קל, אבל גם לבן לא קל.
בבן שכזה חובת הסיפור איננה נקודתית בסיפור האמונה גרידא, בבן שכזה כאשר מתקיים שיח החובה היא לשדר לו תמיכה רחבה אל אישיותו, קבלה ללא תנאי, הכלה, ויותר מכל הכלה קהילתית.
ובואו נפליג לסוגיה הקשה של כנגד ארבעה בנים דברה תורה.... ובסוגיה הנספחת לה הסוגיה השקטה.
בשנים האחרונות אנחנו כמגזר מבינים ומכילים יותר ויותר את הנער השונה, הבנו שנער גם אם לא הולך בתלם ששאפנו הוא עדיין נפלא ומיוחד ובעיקר בן שלנו, ומה שלפני עשור ויותר היה מחוץ לגדר והיו שישבו שבעה על בנים שכאלו, היום המציאות השתנתה רובנו הבנו שלא זו הדרך וההפסד הוא כפול.
אז איפה אם כן הקושי הגדול, איפה הטריגר של משפחה שבן שלה החליט שאיננו תועד בתלם המשפחתי והוא בחר ללכת למוסד שונה המערב לימודי מקצוע, וכל המסתעף מזה כולל הליכה לצבא, הקושי לרוב לא יהיה בעצם ההחלטה של הבן, ההורים יודעים ומבינים שנער שגדל בדרך מסוימת ולפתע הוא מבקש לשנות דרך, משהו התחולל או מתחולל בקרבו, להורים נורמטיביים יש בינה הורית להבין שזה החנוך לנער של הנער הזה, הפחד הגדול הוא לא לשלומו הרוחני של הנער... הפחד הוא מהקהילה הסובבת, הפחד הוא מה יאמרו הבריות, הפחד הוא מהשידוכים של הילדים האחרים....
"הקהילה" – קהילה יכולה להיות מקום תומך מכיל ומכוון, קהילה יכול להיות ביטוי לתחושה משפחתית גדולה עם מספר נפשות רחב מבני המשפחה הביולוגית, אבל קהילה יכולה להיות גם שם נרדף לחוקי חברה אכזריים!!! קהילה יכולה להכתיב חוקי רוע, לחץ קהילתי לא בטוח שבן אנוש נורמטיבי יצליח לעמוד בלחץ זה.
יכול להיות נער מקסים אהוב, שבחר בדרך שונה, משפחתו התמודדה עם ההחלטה וקיבלה אותו באהבה, הילד צועד בשמחה בדרכו שלו, אך כשישוב הביתה לשבת הוא לא יעיז להגיע לבית הכנסת או לחיק הקהילה, יתכן שהוא שונה קצת בלבושו, יתכן והוא שונה קצת בתפיסתו או אולי הרבה, אבל טעמים מטעמים שונים יצדיקו מבטי ביקורות והתרחקות מהנער, והוא מצידו יגיב בהיעדרות מהקהילה.
בעבר וכך היום אצל בני חו"ל יש לכל קהילה רב מלווה, לא רב שהוא מו"ץ שזה יש עד היום בכל קהילה חרדית ואברכית, אלא רב איש מעלה עם אישיות כובשת כזה שמלווה ומכיר היטב את הקהילה וכל ס"מ בה, שיודע את מצב כל אחד מחבריו ובני משפחתם, רב שהוא איש חינוך ועשיה, ממליץ תומך ומלווה, שלום בית וחינוך הילדים, הרווח בקהילה שכזו שיש לה רב מלווה, איננה רק רווח טכני אלא רווח בתפיסה המחשבתית, שגם אם יש נער חריג או שנראה לנו חריג, לא אנחנו נחליט אם להתרחק ממנו או לא, אם הרב יראה לנכון הוא יעשה מה שצריך, ולא איש הישר בעיניו יעשה.
כשנשב הלילה בשולחן הסדר תוך כדי התרחבותנו על כסאות הסדר אל מול בני משפחתנו בכלים מכלים שונים, איש איש במחצלתו, ולאחר שמיעת המה נשתנה מהקטן והגדול במנגינה מסורתית, נפתח יחד כולנו ונאמר כנגד ארבעה בנים דברה תורה... נעצור לרגע ונחשוב לעצמנו בחשבון נפש מהיר כנגד כמה בנים אני דיברתי... כמה בנים התרחקו או לא התקרבו ל"דברה תורה" בגלל שהייתי שותף ב"כנגד" במבט המבקר, או בחוסר ההכלה, או בהעדר קירבה וחיבוק באהבה גדולה לכל בן של בורא עולם.
ואם כנים הדברים בבנים שעליהם דברה תורה ישנה סוגיה שקטה אכזרית והרבה יותר כאובה שעליה פחות מדברים.... כי אולי שם זה הרבה יותר מארבע שדיברנו כנגד! סוגיית הבנות! הבנות שנשרו מקהילתם וסביבתם מליל הסדר שעבר עד ליל הסדר הבא עלינו לטובה... סוגיה קשה ופחות פתורה, כי שם זה לא חכם ולא רשע ולא תם ולא שאינו יודע לשאול, שם זו בת שיש לה הגדרה אחת "אשת חיל" אם רק נדע לממש את הפוטנציאל ולדאוג לקיומו בלב טהור לקיים את רצון אבינו שבשמים ופחות אינטרסים אישיים.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין