1:
פרשתנו מתחילה בדיני טומאה וטהרה וזאת ההזדמנות לדעת כמה כללים בסיסיים בנושא זה.
ישנן שש דרגות בטומאה.
א: החמורה מכולן קיימת באדם מת ונקראת ״אבי אבות הטומאה״ והיא זאת שגורמת לטומאה בדרגה הבאה.
ב: הדרגה הבאה היא ״אב הטומאה״ ששייכת גם במי שנגע במת וחוץ מזה בעוד אחד עשרה מקרים אחרים שהמאפיין שלהם הוא שהם עצמם המקור והסיבה לטומאתם ולא בגלל שנגעו בדבר טמא אחר.
ג: הדרגה השלישית היא ״ולד הטומאה״ ונקראת גם ״ראשון לטומאה״, טומאה זאת חלה מחמת נגיעה או התעסקות עם ״אב הטומאה״ וחלה באדם, כלים, באוכלין ובמשקין בין חולין ובין קודשים.
ד:
הדרגה הרביעית היא ״שני לטומאה״ והיא נמצאת בכל דבר שנגע ב״ולד הטומאה״ (שנקרא גם ראשון לטומאה).
דרגה זאת נמצאת רק באוכלין ובמשקין, אבל אדם או כלים אינם נעשים ״שניים לטומאה״.
ה:
הדרגה החמישית היא ״שלישי לטומאה״ והיא אפשרית רק בטהרות - במאכלים שרק טהורים רשאים לאכול כגון תרומה וקודשים והיא תהיה אסורה במקרה שאוכל כזה נגע ב״שני לטומאה״.
ו:
הדרגה השישית היא ״רביעי לטומאה״ ושייכת רק בקודשים - אוכלין ומשקין שקדושים בקדושת הגוף כגון בשר קורבנות ומנחות, במקרה שנגעו בדבר שהוא ״שלישי לטומאה״.
עד כאן דרגות הטומאה ו״רביעי לטומאה״ אינו יכול לטמא יותר.
2:
״וידבר ה׳ אל משה לאמור, דבר אלי בני ישראל לאמור, אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים.., וביום השמיני ימול בשר עורלתו, ובהמשך כתוב: ״ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים..״.
לכאורה קשה מדוע כתוב פעמיים ״לאמור״? וידבר ה׳ אל משה לאמור דבר אל בני ישראל לאמור? כפילות זו על שום מה?
ועוד צריכים לנסות להבין מה הסיבה שאשה יולדת נהיית טמאה?
אשה שקיימה את המצווה החשובה פרו ורבו, אשה שנושאת בבטנה תינוק שבמשך תשעה חודשים מלאך ה׳ מלמד אותו את כל התורה כולה, אשה כזאת שבמשך תשעה חודשים היא בגדר בית מדרש מהלך, מה קורה בלידה שהופך אותה לטמאה?
מילא אם ילדה תינוק מת, אפשר להבין את זה, אבל אם יולדת תינוק חי, שהקב״ה בעצמו דאג לילד אותו כמו שכתוב שזהו אחד מהמפתחות שנמצאים אצל הקב״ה בעצמו כמו שאומרים חז״ל, מה היא לידה? - ליד ה׳.
ועוד קשה, מדוע כשיולדת זכר טמאה שבעת ימים וכשיולדת נקבה טמאה שבועיים?
מהו ההבדל המהותי בין זכר לנקבה בנושא טומאה.
3:
את השאלה המעניינת הזאת שמעתי באחד השיעורים המופלאים של הרב ברוך רוזנבלום שליט״א שהפליא להסביר ולתרץ.
לכאורה צריך להבין מדוע כשיש מת יהודי בתוך חדר ואפילו תינוק בן יומו, כל מי שנמצא בחדר נטמאים, אך במקרה שיש אפילו מאה גופות של גויים בתוך חדר, אף אחד מיושביו לא נטמא. מדוע? מה ההבדל בין גופת יהודי לגוי?
מסביר ה״אור החיים״ על ידי משל.
אם ניקח שתי קערות שאחת מהן מלאה פירות רקובים ושניה מלאה דבש.
נרוקן ונשאיר אותם בתוך חדר, כשיבואו הזבובים, לאן הם ימשכו? לקערה עם שאריות הפירות הרקובים או שמא לקערה עם שאריות הדבש?
מסתבר שהזבובים ימשכו דווקא לשאריות הדבש.
הנשמה שנמצאת בגופו של יהודי משולה לדבש, וכאשר היא נפרדת מהגוף כל כוחות הטומאה נמשכים לגופה כדי להנות משאריות הדבש, ודווקא לגופה שהיתה בה נשמה מיוחדת של יהודי ולא לגופה שהיתה בה נשמה של גוי שמשולה לפירות רקובים.
ממילא מובן מדוע גופת יהודי מטמאת, כי עזיבת הנשמה גורמת לכוחות הטומאה להכנס בגופה.
אם כן עכשיו אפשר להבין, אשה שבמשך תשעה חודשים נושאת בביטנה מעין בית מדרש עם מלאך שמלמד את התינוק את כל התורה, אשה שהקב״ה בעצמו עסוק בלידתה, מה יקרה לאשה זו ברגע שתלד? המלאך מסתלק ועמו כל הקדושה מה שגורם לכל כוחות הטומאה להתלבש על היולדת, וזאת הסיבה שיולדת היא טמאה.
אם ככה קשה מדוע אצל זכר היא טמאה רק שבוע ואצל נקבה שבועיים? הרי ההגיון אומר הפוך, אצל זכר נמצא המלאך הרבה יותר זמן מאצל נקבה, שהרי אותה אין עניין ללמד את כל התורה כולה אלא רק את המצוות ההכרחיות לה, ואם כן היה אמור להיות שאצל תינוק זכר תטמא שבועיים??
על שאלה זו עונה התורה הקדושה מייד בפסוק השני.
מדוע טמאה שבוע? כי ביום השמיני נימול בשר עורלתו.
מה קורה כשעושים ברית לתינוק, מי מגיע לבקר? אליהו הנביא בכבודו ובעצמו שמחליף את המלאך שלימד את התינוק בבטן, ובואו מגרש חזרה את כוחות הטומאה ולכן אם ילדה זכר טמאה רק שבעת ימים.
4:
עכשיו גם אפשר להבין מדוע כתוב פעמיים ״לאמור״.
וידבר ה׳ אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל לאמור..״
ה״לאמור״ השני בא לרומם את ישראל, מלשון ״את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום״, מה פירוש המילה ״להאמיר״? - לרומם ולכבד.
וככה מצווה הקב״ה למשה להסביר לישראל, שהם, העם הנבחר מרוממים מכל שאר האומות ויש בהם קדושה מיוחדת ולכן דווקא עליהם חלים דיני טומאה במקרים מסויימים, אבל הגויים טמאים הם תמיד מאז בריאתם.
5:
אי אפשר שלא להבחין בקשר בין הסתלקותו של שר התורה, לפיגוע שהיה השבוע בבני ברק.
אין אנו יודעים חשבונות שמים, אבל כנראה שהשמירה הרוחנית שהיתה לעיר, התמעטה במובן מסויים.
התורה הקדושה בה היה עוסק ר׳ חיים קנייבסקי זצ״ל, היא זאת שהגנה על העיר, לא רק על העיר אלא על כל עם ישראל.
את הבור הרוחני שנפער נצליח אולי למלא אם כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להוסיף עוד ועוד לימוד תורה לשיגרת החיים, כל אחד כפי יכולתו.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי