ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי שמואל מרקוביץ', נשא שיחת מספד בהיכל ישיבת פוניבז', לזכרו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל.
בפתח ההספד אמר הגר"ש, "כעת נפטר רבי חיים זצ"ל, ואצלו אין ספק שזו נטילתה של תורה ממש, כשקוברים אותו קוברים עמו ש"ס בבלי וירושלמי ספרא וספרי מכילתא ותוספתא, כל הספרים שיש הכל כעת נקבר באדמה. אין דבר שהוא לא ידע, וכל ימיו לא פסק פומיה מללמוד, והוא המייצג את ה"נטילתה כנתינתה" שנשמת היהודי היא היא כל התורה כולה. וזה לא שייך לכשרונות אלא לכח הרצון, כשזה הדבר היחיד שמעניין את האדם מינקותו, והוא עוסק רק בזה, ממילא הוא זוכר הכל ויודע הכל".
"וכאן", הוסף ראש הישיבה, "הייתה לנו דוגמא לזה, רבי חיים זצ"ל שלא פסק פומיה כל ימיו, ואפשר לחיות כך. המטרה של כל אחד מישראל היא להגיע לידיעת כל התורה כולה, קודם שנתקלקל העולם חיי אדם היו צריכים להיות אלף שנים, מפני שאין גבול וקץ לתורה וכל הזמן הזה צריך ללמוד וללמוד ואין לזה גמר, ואין יהודי שפטור מלימוד וידיעת כל התורה כולה".
"אתם אנשים צעירים", פנה ראש הישיבה לבחורים ואמר: "הכוחות והמוח בשיא ההרגשה, ובמקום להתעסק בדברים בטלים ובנייעס ודברי הבאי, צריך להשריש בקרבנו שהעולם הזה נועד אך ורק לאסוף ולצבור עוד ועוד תורה, ואין עוד שום תפקיד אחר מלבד זה. "להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים", הכל סביב זה - וזו המטרה, וכל דבר אחר הוא היפך המטרה, וכעת נתנו לנו 'הזדמנות' להזכיר לעצמנו את מטרת החיים האמיתיים, הנה אדם שהיה מתמיד גדול מילדותו ממש, למד ולמד ללא הפסק, וידע וחזר ושנה פרקו מאה ומאה ואחת פעמים, וזה מחייב גדול, וכל אחד יכול להגיע לזה בתנאי אחד -שזו תהיה המטרה היחידה ועל ידי זה זוכים לסייעתא דשמיא, כשרוצים עוד דברים זה כבר ענין אחר לגמרי".
ראש הישיבה סיפר בהספד: "כשנולד רבי חיים זצוק"ל בירכו את אביו שיזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט, כמו כל אחד, אבל דבר אחד ברור: הוא רק למד ולא עניין אותו שום דבר אחר כל ימיו, כך גידלו אותו בבית אביו (מרן הסטייפעלר זצוק"ל) וכך עלה ונתגדל, והיה מופקע בילדותו ובבחרותו וכל ימיו מכל דבר שאינו עסק התורה, הוא רק בלימוד, אצל אדם רגיל זו הפקעה מהמציאות של החיים, פשיטא שיש בזה קושי עצום והדרך הזו "תחילתה קוצים", מסתמא גם צחקו ממנו מה יצא ממנו עם הלימוד הזה וכו', אבל עובדה היא שהוא 'ניצח' את כולם, ההתמדה הזו היא יותר גדולה מכל דבר אחר, שואלים אותו בכל מקום בכל התורה כולה ועונה מיד, זה עצמו שלימות הבריאה - שהראש מכיל ויודע את כל התורה כולה".
"הוא היה דוגמא של קידוש ד', הוא השקיע כל כוחותיו בתורה 'לפי הספר', והנה במבחן התוצאה רואים כיצד זה מצליח, זהו המדרגה הגבוהה ביותר של קידוש ד'. הדבר היחידי שהוא עשה הוא רק ללמוד, וזה מוכיח שמי שלומד ולומד זוכה לכל התורה כולה, לא תלוי בכישורים ולא בשום דבר אחר, רק לשבת וללמוד".
"וממנו ההוכחה שמי שדבק בלימוד ורק לומד, מגיע להישגים שאף אחד אחר אינו מגיע, ושום אדם עם 'כישרון' מופלג לא יכול להגיע לזה מבלי לשבת וללמוד. הוא צעד בדרך הזו כבר כתשעים שנים, ממש מילדותו, וכך המשיך כל השנים - למד ולמד, אף אחד לא יודע על 'פטנטים' אחרים שעשה מלבד ללמוד וללמוד, וזכה בצורה הזו לגמור כל שנה את כל התורה כולה, ובלי ספק שכשהוא מגיע לשמים יש לו מה לומר, מאה ושמונים יום יהיה לו מה להגיד, כל מסכת שיאמרו לו הוא מיד כמעיין המתגבר, המבחן שעוברים כשמגיעים לשמים הוא קשה מאד, וכבר הבאנו את דברי המדרש במשלי (פרשה י') "בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה. הקב"ה הופך את פניו ממנו, ומצירי גיהנם מתגברין בו כזאבי ערב, והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה. הקב"ה אומר לו, בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם וכו'" אותנו ישאלו על יבמות ונעצור בדף י'... אוי לה לאותה בושה, ואילו אצלו הכל ללא מעצור".