יחס שר התורה מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל ל'קבר יתרו' המכונה אצל הדרוזים 'נבי שועייב' ליד טבריה.
הרה"ק רבי מנחם מנדל ראבין זי"ע ראש כולל "חיבת ירושלים" ומחבר ספר "עיני מנחם" התפרסם בעיקר ממספר מכתבים שכתב לבני משפחתו אודות מסע קברי צדיקים שערך בשנת תרמ"ח (1888) בגליל. הכתבים נאספו ופורסמו בספר 'מסע מירון' שהודפס בעשרות מהדורות.
ספר 'מסע מירון' מצוטט בעיקר בתיאוריו הססגוניים על הילולת הרשב"י בעיתונים 'המודיע' ו'המבשר' מידי שנה בערב ל"ג בעומר. קטע פלאי ביותר מתיאורו מביקורו בקבר יתרו הפליא את כותב השורות, בו רמ"מ ראבין מזהה בקבר יתרו את טביעת כף רגלו של חתנו משה רבנו ע"ה אותו הביאה ציפורה אשתו, וכך דבריו:
"לא רחוק משם מכוון נגד הפתח בתוך הרצפה רצוף אבן אחד, ובתוכו שקוע מדרך כף רגל שמאל- אומרים שזהו מִדְרָךְ כף רגל משה רבינו עליו השלום אשר הביאה אתה ציפורה אשתו בכניסתה לארץ".
הגרמ"מ ראבין בראותו את מִדְרָךְ כף הרגל הנ"ל, עבר ביעף, ולא נתן את ליבו שכמה עשרות שנים קודם לכן, ביקר במקום הגה"ק רבי אברהם דב מאוריטש הבת עין הקדוש ו"חיבק ונישק את מִדְרָךְ הרגל הקדוש הזה, אף מילא אותו בדמע עינו ורחץ אותו בדמעותיו", להלן דבריו המלאים:
"ואנוכי בעת ראיתי, לא נתתי כל כך על ליבי הדבר הזה, אבל בבואי בעיר נודע לי כי הרב הצדיק קדוש ה' מאוריטש, אשר מנוחתו כבוד בעיר הקודש צפת ת"ו, כאשר בא אל האבן חיבק ונישק את מִדְרָךְ הרגל הקדוש הזה, אף מילא אותו בדמע עינו ורחץ אותו בדמעותיו אשר שפך כמים עליו (אז כשאר נודעתי גם ליבי נמס כמים, אשר זכיתי להיות במקום הקדוש הזה, מִדְרָךְ רגל משה רבינו עליו השלום, ומדוע לא עשיתי אנוכי כן?) אמרנו קפיטל תהילים ויצאנו משם".
בשינוי מר' מנדל ראבין והבת עין מאוריטש שזיהו את טביעת רגלו של משה רבינו. מאה ותשע עשרה שנה לפני ר' מנדל מבקר במקום ר' משה ירושלמי, ולשיטתו מִדְרָךְ הכף רגל הוא לא של משה רבנו, אלא של יתרו ש"התרגז רוגז גדול וקפץ על האבן ברגלו ונסדקה, ונשאר רושם כף רגלו באבן", להלן דבריו המלאים:
"חיטין לדרומה הר גדול... ובו קבור יתרו חותן משה בתוך ארון של אבן, ולפני הארון תלויה פרוכת של משי, ולפני הפרוכת תלויות שתי מנורות הדולקות יומם ולילה. לימין החדר פתח לחדר אחר ובו מונחת אבן שיש, אמה ארכה וחצי אמה רחבה, והאבן סדוקה, כי פעם אחת התרגז יתרו רוגז גדול וקפץ על האבן ברגלו ונסדקה האבן ויתרו דרך על האבן כאיש הדורך הטיה, ונשאר רושם כף רגלו באבן, טפח עומקו, ואורך הרגל חצי אמה, וניכר שזו היתה רגלו השמאלית".
גירסה שלישית למִדְרָךְ כף הרגל אנו מוצאים ביומנו של הנוסע ר' פתחיה מרגנסבורג שעלה לארץ ישראל לפני כשמונה מאות שנים. לדבריו הקבר הוא של יהושע בין נון, והכף רגל היא של מלאך, וכך דבריו המלאים:
"והר געש גבוה מאוד.. ורחוק ממנו ניתאי הארבלי בארבל... וההר עשוי מעלות שעולין בו, ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור ואצלו כלב בן יפונה. ואצלם נובע מעיין מים טובים מן ההר ובנוין היכלות נאים אצל קברים, וכל בנין של ארץ ישראל הוא של אבנים, ואצל היכל אחד ניכרת פסיעה אחת כאדם הפוסע בשלג כך ניכר.. וזו שדרך בה המלאך ונתגעש ארץ ישראל לאחר מות יהושע".
על איזה רעידת אדמה כוונת ר' פתחיה? במדרש רות רבה מוזכר על רעידת אדמה שכמעט נענשו עם ישראל מפני שנתעצלו ולא נתעסקו דיים בקבורת יהושע וכך לשון המדרש: "לפי שתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע... ביקש הקב"ה להרעיש את כל העולם כולו על יושביו" (רות רבה פתיחתא ב'). מהמדרש לא משמע שרעידת האדמה ארעה במציאות.
נשאל שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל האם כדאי להתפלל בקבר יתרו? והשיב שר התורה זצוק"ל: "כמו כל הצדיקים". מרן זי"ע לא התייחס למִדְרָךְ כף הרגל הנ"ל וחבל על דאבדין.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com