עצרתי טרמפ בשעת לילה מאוחרת לצעיר שנופף בידו בלטרון, ולרכב קפץ ישבישיע'ר בן 23 שהיה להוט לשוחח. כשהבנתי שהנסיעה הזו לא תעבור בשקט החלטתי לפחות להוציא ממנה את המיטב, ולראות מה חושב ישיבשיע'ר שנמצא ב'שידוכים'.
השיחה המרתקת סיפקה חומר בעירה למחשבות שרצו בראשי במשך כמה ימים. שאלתי אותו אם הוא בשידוכים, והוא השיב שהוא עמוק בעולם הזה כבר למעלה משנה וחצי.
"מלחיץ, לא?", שאלתי. "לא פשוט לקבל החלטה שתשפיע עליך לכל החיים...".
"ממש לא. גם ככה כולם יודעים שאנחנו לא באמת בוחרים, ואף אחד לא באמת יודע עם מי הוא מתחתן. זה בסך הכל הימור אחד גדול, אז למה שזה יהיה מלחיץ?", הוא ענה.
מובן שלא עשיתי לו הנחות. "אם זה הימור זה הרבה יותר מלחיץ. לבחור את עתידך בצורה מודעות ושקולה זה עוד נסבל, אבל לדעת שאתה מהמר על החיים שלך לנצח זה אמור הרבה יותר להלחיץ אותך", הקשיתי עליו.
"לא יודע למה, אבל אצלי זה להיפך", הוא אמר. "זה לא שכל עול הבחירה נופל על הכתפיים שלי, כי גם ככה אין לי יכולת לבחור באמת, ולכן יש לי הרבה פחות אחריות על הבחירה הזו".
לא קיבלתי את התשובה שלו, והחלטתי לתקוף מחזית נוספת:
"אתה כבר שנה בשידוכים, ואתה טוען שמדובר בהימור. מדוע לא התחתנת עם הראשונה שהסכימה להינשא לך? אם כדבריך, אכן מדובר בהימור בלבד - מדוע שהיא תהיה שונה מהבחורה הקודמת שנפגשת איתה?".
כאן הוא כבר התחיל להזיע, ואמר לי שהוא לא יודע למה, אך השאלה הזאת לא מפריעה לו. הוא פועל בעצת רבותיו ובכלל - הוא לא חושב ששיחות כאלו יקדמו אותו לאנשהו. כיבדתי את בקשתו שלא לשוחח עוד בנושא, וקיוויתי שאזכה סוף סוף לקצת שקט.
אך השקט המיוחל לא הגיע. המחשבות התערבלו במוחי, והבנתי שהן לא ירפו ממני עד שאתן להם ייחס הולם ומכבד.
האם אכן מדובר בהימור?
האם נכון להתייחס לשידוך כאל הימור?
האם התייחסות לשידוך כאל הימור - גורמת לפחות לחץ, והאם היעדר הלחץ הזה לא נובע מחוסר לקיחת אחריות?
• • • • •
כשדנים בסוגיות עדינות, קל יותר להתחיל מהקצוות: בניגוד לטענה כי אפשר להסתיר הכל - יש דברים שפשוט אי אפשר להסתיר אותם. אי אפשר להסתיר גמגום, מראה משונה, פזילה, וגם הפרעות נפשיות שאינן מטופלות בצורה טובה. כל אחד מאתנו יודע להצביע על משוגע ברחוב ולזהות אותו בקלות - כך שוודאי שאי אפשר לומר שמדובר בהימור לכל דבר.
ולכן, למרות שאין דרך להגיע לרמת וודאות מוחלטת, וכל שידוך טומן בחובו את האפשרות ש'נפלנו בפח', עדיין לא מדובר בהימור. גם ההחלטה לחצות כביש במעבר חציה עלולה להתברר כהרת אסון - ועדיין אין חולק על כך שחציית כביש במעבר חציה הינה "בחירה מושכלת" ולא "הימור".
אז נכון, משודך יכול להסתיר את העובדה שהוא נוטל כדורים, בחור יכול לטעון שהוא לומד שעות על גבי שעות בשעה שמדובר בבטלן, ובחורת סמינר יכולה להגיע עם בגדים שאינם משקפים את המתרחש בתוך ליבה פנימה, אך עדיין מדובר בהחלטה מושכלת ולא בהימור.
האם אנו דנים כעת בשאלות פילוסופיות? האם הפער הוא עניין של טרמינולוגיה בלבד?
• • • • •
הפער בין בחור שהתארס מתוך תחושה של 'הימור' או מתוך תחושה ש"אף אחד לא באמת יודע עם מי הוא מתחתן", לבין בחור שהתארס מתוך תחושה שהוא מצא את השידוך שהוא חיפש - הינו פער דרמטי.
אמר לי פעם אחד המשגיחים: "בחורים היום מתחתנים ולא לוקחים אחריות והדבר גורם לנזק משמעותי. אני פוגש אברכים שמספרים לי על קשיים רציניים שהם סוחבים בחיי הנישואין, וכשאני שואל אותם 'האם לא ראית את הבעיה הזאת לפני החתונה?', הם מסבירים לי שהם לא התייחסו לתחושות שלהם ברצינות - מתוך מחשבה שבכל מקרה אי אפשר לברר כלום לפני החתונה".
המשגיח המשיך בכאבו:
"'אבל ראית את זה לפני החתונה?!', אני תמיד אומר להם בכאב, 'אז איך אתה אומר שאי אפשר לראות כלום?!', בדרך כלל הם טוענים שאת זה הם יודעים היום, אך בתור בחורים הם מעולם לא הרגישו שהם צריכים לקחת אחריות. הם נכנסו לשידוכים בשאננות יתירה, וכשהם שאלו שאלות מודאגות היה תמיד מישהו שדאג להרגיע אותם ולומר להם שהם לא צריכים לדאוג".
"ואני אומר להם", המשיך המשגיח, "שהם בהחלט צריכים לדאוג. אני מצפה לראות אותם מוטרדים, שואלים שאלות מעשיות ולא מצליחים לישון בלילה כל עוד והם לא בטוחים איזה שידוך הם מצפים לקבל".
"מהניסיון שלי", הוסיף המשגיח, "בחור שלא ישן בלילה לפני שהוא 'סוגר וורט', ישן יותר טוב בלילה שאחרי סגירת הוורט, ואילו בחור שישן טוב בלילה שלפני הסגירה והיה רגוע, הוא זה שכנראה תראה אותו מתחרט אחרי האירוסין ולא בטוח שהוא אכן בחר בחירה נכונה".
"אתה לא מבין כמה מקרים אני מכיר של אנשים שהתחתנו והם לא לוקחים על זה אחריות", המשגיח לא הרפה. "הם מאשימים את ההורים, את הרב שלחץ, את המדריך שדחף או את האח שפסל את החששות שלו, ולפעמים באמת ההאשמה שלהם מוצדקת.
"אם הם היו מרגישים שהם בחרו הם לפחות היו לוקחים אחריות על המצב, אבל הם לא מרגישים שהם אחראיים - ואני אומר לך שהם לא הרגישו אחריות גם בתור בחורים.
"הם תמיד מצאו את הרב שיענה להם בצורה שלא משאירה מקום לאחריות האישית שלהם, הם תמיד הרגישו 'מובלים' ולא 'מובילים', וגם היום כשהמצב לא טוב - במקום לקחת אחריות ולנסות לשנות את המציאות הלא בריאה הם ממשיכים להאשים את השיטה במקום להתמודד עם המצב כפי שהוא", סיים המשגיח בכאב.
וכאן המשיך המשגיח והעלה טענה שהייתי מצפה לשמוע דווקא מפסיכולוג: "אתה יודע מה הבעיה הכי גדולה בגישה הזאת? שמרגילים בחורים שלא להקשיב לתחושות הבטן שלהם, ולא להאמין ברגשות שלהם.
"אני מלווה לא מעט בחורים בתהליכי פגישות-שידוכים, ואני בכל פעם מחדש נדהם מהיכולות של הבחורים. אני רואה בחורים שיודעים לעלות על שאלות מהותיות כבר בפגישה הראשונה, והם קולטים בצורה מדהימה את האישיות של הבחורה איתה הם נפגשו.
"כשהם מגיעים אליי אני מבין שהם כבר יודעים את התשובה בעצמם, והם רק צריכים מישהו שיחזק אותם ויעזור להם להתמודד עם הלחצים, הפחדים, ההיסוסים והחלקים הרגשיים שנלווים לכל החלטה שהם יקבלו.
"לצערי, בלא מעט מקרים אני רואה שהם מגיעים להתייעץ עם כל מיני יועצים שגורמים להם לפקפק ברגשות שלהם. משכנעים אותם שהם הרגישו אחרת מכפי שהם טוענים, או מסבירים להם במילים עקיפות שאין להם בכלל כלים להבין את הסיטואציה שבה הם נמצאים - תוך שמערערים את יכולת השיפוט שלהם בבחירת השידוך".
"תרשה לי לסיים במשפט פרובוקטיבי", ביקש המשגיח: "אני מעדיף שבחור יתחתן עם בחורה שלא מתאימה לו מתוך תחושה של 'בחירה', משהוא יתחתן עם בחורה שמאד מתאימה לו, אך מתוך תחושה של גורל שנכפה עליו".
• • • • •
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)