הגיע העת לספר סיפור של מופת עצום ממרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל.
אני לא איש של חיפוש מופתים.
אבל זהו מופת אדיר שקרה איתנו ושבלתי ניתן לתיאור מתוך המון מופתים שראיתי שם בעיניי ממש. ממש נגד הטבע !
נצרתי אותו 22 שנה ומלבד ההורים ומעט מאוד בני משפחה שהיו מעורבים בזמן אמת, לא סיפרנו לאיש. והעת הגיע לספר. לדאבוננו. לכבודו של מרן זצ"ל.
אחד מיני רבים ואדירים שראיתי בעיניי ממש.
זכיתי והייתי מבאי הבית הקדוש של הרב זצוק"ל מזה כ-30 שנה. עוד כשהייתי בחור צעיר ונכנסתי מידי כמה ימים אל ביתו הקדוש כשמעטים היו מגיעים לשם בשעתו.
בל' באדר א' תש"ס (7.3.00) נכנסה אשתי שתחי' ללידת ביתי הבכורה.
מיד לאחר הלידה הובהלה אשתי לחדר ניתוח לניתוח חירום כשרופאים רבים מוזעקים לחדר הניתוח ואני עומד בחוץ. מתוח מאוד ולא מבין על מה ההתרחשות ומה קרה.
לאחר כחצי שעה יצאה מחדר הניתוח רופאה (כמדומני ששמה דר' אריאלי), קראה לי ולקחה דף ועט.
היא ציירה משהו. הסבירה משהו על מום מולד רפואי אצל אשתי שלא הבנתי ושלא אכנס לפרטיו כעת. שמעתי רק "זו תהיה הילדה היחידה שלך. לא יהיו לך יותר ילדים. תגיד תודה שההיריון הזה עבר בשלום. לא יהיה עוד הריון".
האבחון החד משמעי היה לא באמצעים טכנולוגיים אלא למראה עיני הרופאים במהלך ניתוח פיזי!
וזהו.
בחור בן 24 מקבל מכת גרזן קשה. ילדה אחת וזהו.
שאלתי אולי זו טעות. אולי יש פתרון. היא הדגישה שוב, הרופאה: "ערכנו ניתוח אחרי הלידה. פתחנו וראינו בעינינו. זה לא דבר בר שינוי או תיקון".
הלכנו לעוד 3 רופאים מומחים. אחד בבלינסון ושניים פרטיים. וכולם עם אותה חוות דעת. אין יותר ילדים. זהו. תברכו על מה שיש.
מה עושים?
הולכים ל"ר' חיים".
נכנסתי לר' חיים קנייבסקי זצ"ל. תיאמתי עם אחד מהמשמשים בקודש, אתו הייתי בקשר קבוע, והכניסו אותי בפרטיות לחדר הלימוד של הרב. הרב היה שקוע בלימודו על הסטנדר ואני ממתין.
עד שהרב קם לקחת ספר מהספרייה.
ניגשתי אליו.
סיפרתי לו.
"הרב. ככה וככה הרופאים אומרים. מה לעשות? אנחנו רוצים עוד ילדים".
הרב חייך חייך את חיוכו המיוחד. חיוך ענק ורחב.
כולם רגילים לברכה בקיצור נמרץ. אבל לי הוא אמר באופן ברור:
"מה הרופאים יודעים??? יהיו לך ילדים בריאים ושלמים".
ככה. בפשטות. גם יהיו ילדים וגם יהיו בריאים ושלמים...
(על החלק של ה"בריאים ושלמים" זה סיפור בפני עצמו... כמה שהבנתי את הברכה מאוחר יותר.)
הסתובבתי לצאת. והרב קרא לי שוב. חזרתי. הרב חייך שוב והצביע על הפנים שלי המגולחות למשעי ואמר: "אבל ילד צריך לשחק בזקן של אבא"..
חייכתי בחזרה מאושר. מה זה בכלל לגדל זקן לעומת ילדים בריאים ושלמים?
כעבור חודשיים, בל"ג בעומר תש"ס, נסעתי לבני ברק, לבר מצווה של משפחת לבין. ונכנסתי לבית הרב. הפעם המתנתי בתור כמו כולם על המדרגות המפורסמות.
כשהגיע תורי, ניגשתי לרב בחרדת קודש. הצבעתי על פניי שהיו מכוסות בזקן של ספירת העומר שטרם גולח. "הרב. הרב ביקש ממני לגדל זקן. אז הנה. הזקן יישאר ואני לא מגלח. אני מבקש ברכה לבן זכר".
הרב חייך שוב ושאל אותי "אין לך ילדים?".
אמרתי: "הרב . יש בת אחת. והרופאים אמרו שלא יהיו עוד ילדים והרב בירך שיהיו לי עוד ילדים. ואני מבקש ברכה לבן".
הרב הביט אלי ואמר: "יהיה לך בן". ככה בפשטות.
ירדתי במדרגות והמשמש קרא לי לחזור "הרב קורא לך".
חזרתי בחזרה והרב הביט לעברי ואמר מילה אחת: "בקרוב".
מרוב שמחה והתרגשות הלכתי לליבוביץ ברבי עקיבא וקניתי חליפה חדשה.
כשהגעתי הביתה לאשדוד, אשתי שאלה: "למה חליפה?", עניתי: "זה לברית. הרב אמר שתהיה ברית"...
בחודש אדר תשס"א, עשרה חודשים לאחר מכן, אשתי כרעה ללדת. במהלך ההיריון לא בדקנו את מין העובר. עיקרון כזה שלי שעכשיו היה יותר חזק מתמיד. לא רוצה לדעת. שיישאר בהפתעה.
כשהגענו לבית הרפואה "מעייני הישועה" והם פתחו את התיק קבלת יולדת, הם היו בהלם. הלם טוטאלי.
אשתי הוכנסה ללידה בחדר ניתוח. ניתוח קיסרי. כל הרופאים הוזעקו לחדר הניתוח.
לא האמינו שיש הריון ובטח ובטח לא שיש לידה מוצלחת.
אבל זה לא הסוף.
הרופאה יצאה. בישרה לי: "מזל טוב יש לך בן. בן בריא ושלם".
אבל היא הוסיפה עוד משהו.
"מוזר... אין כלום. הכל תקין לחלוטין... פתחנו בחדר ניתוח. הכל תקין... לא מכירים תופעה כזו...".
מאז ב"ה נולדו לי עוד 3 ילדים. לכל הריון סיפור משלו. והברכה הנוספת של "ילדים בריאים שלמים", קיבלה משמעות אדירה בכל לידה מחדש. ענין לסיפור בפני עצמו.
הילדים של ברכת ר' חיים.
חבל על דאבדין.