אחד המקומות המרתקים בארצנו הקטנה, הוא אזור 'מעלה עקרבים'. למבוגרים מבינכם זה מזכיר את הטבח הברברי שנערך בו, פיגוע מחריד בשנת תשי"ד שהיה החמור ביותר מאז תום מלחמת העצמאות.
האירוע מונצח באנדרטה מרשימה באזור, ובימינו עם ישראל מטייל באזור מקסים זה במלוא הביטחון.
אחד הדברים המרשימים בכביש, הוא סלע שמכונה "סלע הלביאה והצפרדע", מפאת דמיונו ללביאה בהסתכלות אחת ולצפרדע בהסתכלות נוספת. לא רבים יודעים על קדושתו של הסלע, ונביא את הדברים בפרסום ראשון.
מתוך לימוד מקיף שערך הג"ר אורי הולצמן מביתר עילית בתקופה האחרונה, התגלה שהאזור הזה הוא האזור שבוא ארע חטא מי מריבה, ומאוד מסתבר שאותו הסלע הוא הסלע שמשה רבנו הכהו בו פעמים, ויצאו ממנו מים לעם ישראל: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם". (במדבר כ, יא)
יותר מהראיות לתגליתו של הרב אורי הולצמן שבהמשך נביא את טענותיו, יותר מכל מעניין ומעסיק אותי הקטע הסוציולוגי יותר מהראיות הגיאוגרפיות. מה מעסיק אברך חרדי ירושלמער לעסוק בלימוד תנ"ך בעיון? לא די בלימוד התנ"ך בעיון, הרב אורי הולצמן לומד תנ"ך גיאוגרפי?? זה לא סוד שחרדים ולימוד תנ"ך במאתיים שנים האחרונות זה דבר שלא מסתדר יחד. בימינו בעולם הישיבות והכוללים ספר התנ"ך נפתח פעמיים בשבוע, ופעמיים בשבת בעת קריאת התורה בלבד.
לצורך כך, אנו מעניקים לרב אורי הולצמן את הבמה המכובדת של מדור 'היסטוריה ואקטואליה' שיספר לקוראי וגולשי 'כיכר השבת' על התגלית המדהימה שעוד ידובר בה רבות בקרב בני התורה ולומדי התנ"ך.
ר' אורי, מה הביא אותך ללמוד תנ"ך בעיון גיאוגרפי?
"'איסתכל באורייתא וברא עלמא' הוא בעיני מאמר חז"ל המעמיד את התורה והחיים כסיפור אחד. במסגרת לימודי את התנ"ך מתוך החיבור אל החיים, בתקופה האחרונה מאוד מעסיק אותי, לחיות מחדש את הסיפור של התנ"ך מתוך המציאות בשטח. הרמב"ן הרי מספר על עצמו בפרשת וישלח, שמתחילה הוא חשב שקבר רחל נמצא במקום אחד, ולאחר שזכה להגיע ולראות את המקום במציאות, הוא שינה את דעתו. וזה לשונו:
'...זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים, שבח לא-ל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל. והנה הוכחש הפירוש הזה, וגם דברי מנחם'. (רמב"ן בראשית לה, טז)
"וכך גם אני מרגיש, שזכה הדור שלנו אל מה שכל גדולי ישראל לדורותם היו מייחלים, להגיע אל הארץ ולחוות את פסוקי התנ"ך מתוך המציאות בשטח".
כבודו ממש ממשיך של הגאונים רבי אשתורי הפרחי מתקופת הראשונים, רבי יהוסף שוורץ ורבי יצחק גולדהר מתקופת האחרונים שעסקו בגיאוגרפיה מקראית אליבא דהלכתא. איך הגעת לגילוי הסלע הקדוש?
"כשיצאתי עם קבוצת אברכים מכולל דורשי ציון בראשות הרב אברהם צוויג שליט"א לרגל שנת השמיטה ללמוד את סוגית הגבול הדרומי של הארץ, הגענו אל הפינה הדרומית מזרחית של ארץ ישראל, היא הפינה הנקראת בפרשת מסעי "מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה" (במדבר לד, ג). ואיך שאנו נוסעים מים המלח לכיוון מערב, פתאום נגלה לנגד עינינו רכס עצום של הרים, הרים שיוצרים כמין חומה מן המקום שבו נסענו. הרכס הזה נקרא היום בשם "רכס חצרה", והוא מתפרש על פני כמעט חמישים קילומטר. ואיך שאני רואה את הרכס הזה, אני אומר אל האברכים שעמי 'זהו הגבול הדרומי של ארץ ישראל!'".
הגעתם למקום חנית בני ישראל "קדש מדבר צין"?
"המקום שבו נסענו היה באזור הנקרא "מדבר צין". השטח הזה הוא יחסית חלק, ואף יש בו שטחים עצומים שטוחים ממש, מקום המתאים לשישים ריבוא בני ישראל החונים ב"קדש מדבר צין", התחנה ה-33 המוזכרת בפרשת מסעי. ובאופן מרתק, התחנה הבאה, מספר 34, הייתה בהר ההר, במקום קבורת אהרן הכהן, וניתן לראות את אותו הר ההר באופק לצד דרום. התורה בפרשת מסעי מציינת את המקום גם בתור "מִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם", מפאת סמיכותו להרי אדום הנמצאים בצד מזרח מתחת ים המלח.
"וכשעומדים במדבר צין, רואים את רכס חצרה מהנקודה הסמוכה לקצה ים המלח, איך שהוא עובר וממשיך בסיבוב אלכסוני רחוק לכיוון מערב דרום. בתוך הרכס העצום הזה, ישנו מעבר אחד בלבד ממדבר צין אל תוך ההר, הוא המעבר של מעלה עקרבים, כביש מפותל מאוד בפיתולים רבים (כביש 227). הכביש הזה, שימש בעבר בתור המעבר המרכזי מאזור באר שבע לכיוון אילת, עד שבשנת תשי"ד סללו את כביש 40 שהחליף אותו. ובשנת תשס"ז חסמה מדינת ישראל את הכביש לכלי רכב מפאת הסכנה הכרוכה בנסיעה בו. המציאות הזו מאוד מתאימה אל הפסוקים בפרשת מסעי אודות הגבול הדרומי של הארץ "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם, וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וכו'" (במדבר לד, ג-ד).
"לאורך רכס חצרה ישנם הרבה "מצלעות". "מצלעות" הוא שם שניתן לרכס הרים הבנוי ממשטחי סלע קשים, שנטייתם בנוף תלולה. אולם במקום אחד, בדיוק איפה שעובר היום מעלה עקרבים, ישנו סלע אחד, גדול ומיוחד, בולט מתוך ההר. הסלע הזה תופס את העין ממרחקים, ורואים שהוא שונה ובולט מכל הרכס ההררי.
"וכשפותחים את התנ"ך, מגלים בכמה מקומות שהתנ"ך מתייחס בדיוק אל הסלע הזה!
"המקום הראשון הוא בספר שופטים בסוף פרק א (לו) "וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה". ואמנם שהמעלה עקרבים הזה, יש עליו נידון במפרשים אם הוא אותו אחד המוזכר בפרשת מסעי, לפי פשוטן של דברים הוא אותו אחד. וכאן מציין הפסוק, שיש במעלה עקרבים סלע של גבול, סלע שחייב להיות גדול, ייחודי ושונה, כדי שיצור קו חציצה וגבול.
"המקום השני הוא בספר מלכים ב פרק יד (ז), בסיפור של אמציה מלך יהודה שנלחם באדום "הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וגו'". גיא מלח נמצא לא רחוק מהסלע הזה על כביש 90 מתחת לים המלח, ושם היכה אמציה את האדומיים עשרת אלפים איש. אבל את מה מציין הכתוב בתור ההצלחה הגדולה שלו במלחמה? – מה שהוא תפש את הסלע! כיון שהסלע הזה מסמן את הגבול, מי שמחזיק בסלע בעצם מחזיק בגבול. ובספר דברי הימים יש תוספת על הסיפור הזה בהקשר לסלע, ומומלץ לראות (דברי הימים ב כה, יב).
"וכן בעוד מקומות בתנ"ך יש למצוא את הסלע הזה של מעלה עקרבים.
"גם בימינו, יש במעלה עקרבים סלע מוכר המצוין בשם "סלע הלביאה והצפרדע", מפאת דמיונו ללביאה בהסתכלות אחת ולצפרדע בהסתכלות נוספת. אולם באמת, סלע הלביאה והצפרדע הוא רק שבר קטן מן הסלע הגדול השוכב על ההר, ובהסתכלות כוללת מלמעלה ניתן לראות כיצד בעבר היה סלע ענק גדול ועצום, וסלע הלביאה אינו אלא חלק אחד בצלע השמאלית שלו.
"וזו לכשעצמה חוויה מרגשת ומשמחת, לזהות את המקומות ולפגוש את הסלע שהתנ"ך מדבר עליהם.
"אולם מה שהתגלה לנו אחר לימוד מעמיק, שאותו המקום הוא "קדש מדבר צין" שבו ארע כל הסיפור של מי מריבה, והסלע הזה המוזכר, מסתבר מאוד שהוא בדיוק אותו הסלע! וכך מסופר שם: וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן... וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. (במדבר כ, א-יא)
"משה רבינו הביא את בני ישראל עד שערי ארץ ישראל, ושם הוא עמד במדבר צין מול הסלע היוצר את גבול הארץ! זה מסביר מאוד יפה את מה שהנביא בספר יחזקאל בפרק מ"ז מציין את "מי מריבות קדש" בתור הגבול הדרומי של הארץ, במקום מה שבפרשת מסעי מוזכר 'מעלה עקרבים'".
מדהים ומרתק החידושים שלכם לסוגיה זו!
"מה שאנו לומדים ומחדשים בסוגיה זו בשיעורים ארוכים הוא, שכשם שיהושע בן נון פתח את שערי ארץ ישראל על ידי נס של בקיעת הירדן, כך היה אמור משה רבינו לפתוח את שערי ארץ ישראל בדרך נס על ידי הדיבור אל הסלע והוצאת המים. ויתירה מזו יש ללמוד מן התנ"ך וחז"ל, שהמים היוצאים מן הסלע היו אמורים גם לרפא את כל האזור ולהפוך אותו לגן עדן. אכן אמנם, במקום לדבר אל הסלע, משה רבינו היכה אותו פעמיים ונגזר עליו שלא ייכנס אל הארץ. ובעקבות כך, כל הסיפור של עם ישראל המגיע לתיקונו, מתעכב במאות ואלפי שנים.
"ובעינינו, ההכאה בסלע לא הייתה הכאה בלבד, אלא שבר; משה שבר בסלע שני שברים, ועל ידי כך יצאו המים. והרבה יש לנו להרחיב בהבדל שבין ההכאה והדיבור".
האם ההכאות של משה רבנו על הסלע ניכרות עד ימינו?
"מה שנפלא לראות, שכאשר חקרתי יחד עם קבוצת תלמידי חכמים את הסלע מכל הכיוונים, גילינו שכמעט וניתן לראות בבירור את שתי ההכאות והשברים שעשה משה בסלע; הכאה אחת בצד ימין, והכאה גדולה יותר מצד שמאל. אולם יחד עם זאת, הוא באמת פרץ את גבול הארץ, ושם בדיוק בתוך השבר השמאלי, עובר המעבר היחידי ממדבר צין לתוך ארץ ישראל, הלא הוא המעבר הקשה והמפותל של מעלה עקרבים; כי לא זכינו באותו מעמד שהמעבר ייפתח בצורה חלקה וסלולה על ידי הנס.
• • •
הרב אורי הולצמן מוסר שיעורים סדירים על התנ"ך המשודרים במערכת קול הלשון, ומפרסם מידי שבת בשבתו מאמר על פרשת השבוע. לר' אורי רשימות תפוצה במייל ובוואצפ ששולח מדי שבוע חידושים בתורתנו הקדושה כדי להגדיל תורה ולהאדירה. טעמו וראו כי טוב ה'!
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com