זכורות לי שתי אנקדוטות מימי ילדותי באותו נושא האחת כשחזרתי הביתה עם התעודה מהתלמוד תורה ואחד הציונים היה "כמעט טוב מאוד+", אני זוכר את אבי מורי שליט"א מביט בציון ומתעמק בו ואז שואל בחיוך: האם הכוונה שזה יותר מטוב מאוד, אבל לא מספיק בשביל טוב מאוד+, ולכן זה כמעט טוב מאוד+ !? או שזה יותר מכמעט טוב מאוד, אבל לא טוב מאוד, ולכן זה כמעט טוב מאוד+?! אמר חייך חתם לי על התעודה והמשיך בסדר יומו, אני זוכר איך שבבת אחת כילד הבנתי את הגיחוך המובנה שהיה על הדקדוקי עניות של אותו מורה שנתן ציון מוזר שכזה.
נושא הציונים בתעודה הפך במשך השנים לקודש קודשים, ילדים/ות נערים/ות חווים חרדות וצלקות לשנים מאותם רגעים של קבלת התעודה, ולא בכדי זה כך, ציוני התעודות הפכו עם השנים לשוט המושט בכל אימת שאיש החינוך חש שכלו כליו האישיים כמחנך ואץ רץ לו אל השוט המפחיד: "ציון התעודה", וכך הפך לו ציון התעודה ממסמך תיעודי לשוט משמעתי לחסר ישע בדמות מחנך.
אנקדוטה שניה, באותה שנה ממש בחלוקת התעודות קיבלתי 2 תעודות ביחד, אחד אמר לי המחנך זה לאבא ואמא והשני לסבא ולסבתא, בזאת להורים טבחו ולא חמלו בציוני האמת שהעידו על מצבי העגום בטבע, גיאוגרפיה] הנדסה] ועוד כמה מקצועות, ואילו בשנייה הייתה זו תעודה עם ציונים רק במקצועות הקודש וההליכות שהיו על גבול הסבירים, ובמקצועות החול הייתה התעודה שוממה וריקה, סבא וסבתא רלוונטיים להגשת תעודות לא היו לי כל כך אבל היה זה טריק מבריק של המחנך שהציל אותי ממבוכה קשה של ציונים גרועים במקצועות חשובים... מול חברים ואנשי המשפחה המורחבת.
זה לעומת זה עשה אלוקים! וכמה שזה אבסורדי זה היה באותה שנה עם אותם תעודות! עם אנשי חינוך שונים.
אחד מהשינויים המבורכים שחלו בהוראת משרד החינוך בשנים האחרונות זה ההסתייגות מנתינת מטלות ומבחנים שתוצאותיהם מתבטאים בציונים של מספרים, ובמקום זאת נותנים הערכה חילופית אישית המותאמת למוטיבים ומרכיבים שונים שמבטאים לא רק את רמת ידיעותיו הטכניות של התלמיד בהקשר לידע עליו הוא נבחן, אלא הערכה מילולית להישג הלמידות, ולא רק כלפי מבחנים אלא גם בתעודות, אם כי שזה לא בכל מרכזי הלימוד והאקדמיה עדיין אבל בהחלט בחלקם הגדול.
כמה כואב ששינוי זה נשאר נחלתם של הכפופים ישירות למשרד החינוך בלבד ולא במחוזות החינוך הכפופים לדעת גדולי ישראל קרי החינוך העצמאי וכדומה, שם עדיין תקועים אי שם בשיטות מיושנות חסרות בסיס ונכונות כלשהי, שממשיכה להפיל חללים/ות בשם הציון הקדוש/ השוט המקודש.
כאילו לא די בכמויות האדירות של נערים/נערות נושרים במחוזותינו, ממשיכים אנו לנעוץ את ראשנו עמוק באדמה בשם אג'נדה חינוכית מסורסת ועקרה, שבמרכזה ניצבת המשמעת הכיתתית והכבוד המדומה הנדרש למחנך ולמורה למחנכת ולמנהלת, כאילו על זה בלבד עומד העולם, לו יוותר המחנך חלילה על כבודו או המורה תדלג על הערת משמעת דומה יהיה כי העולם עומד ליפול וכביכול משנתה החינוכית של שרה שנירר ע"ה תאבד כל טעם ותמוט ממש.
צאו וראו והביטו בבנות ישראל רבות וטובות שדוהרות אל תהום פעורה שאין חזור ממנה ללא פצע מדמם והתרסקות נפשית קשה, צאו הסתובבו ברחובות ירושלים בלילות, הביטו אל נערי חמד שבמקורם יכלו לממש את עצמם בתורה וביעדים עצמאיים מעולים יחד עם תורה, אך אג'נדות חינוכיות/רוחניות שמקורם בתורת רבי הרשלה מאוסטרופלי או חכמי חלם, עליהם התעקש אותו משגיח או מפקחת, זרקו אל תהום חסר תחתית בני/ות נוער נפלאים בפוטנציאל.
הנפילה לא מתחילה מההערה של המשגיח בישיבה קטנה על ז'אנר שירה או נגן צבעוני הנתפס בשעת לילה, הנפילה התחילה מהמורה בכתה ה' שהתעקש לתת לילד ציון נמוך בתעודה כי התלמיד דיבר פעמיים רצוף בשיעור אחד, הנפילה התחילה כי המורה להיסטוריה סופרת מילים בכל שיעור של תלמידה מדברת, ובסוף משכללת את זה בציון התעודה, המשגיח או המפקחת בגיל הנעורים היו רק הדובדבן שבקצפת שנטלו שכר כולם בדחיפה אל עמק הבכא.
הבעיה איננה ההערה, או ציון מספרי במקום מילות הערכה, הבעיה בשורשה הוא חוסר חיבור, הוצאת מושג האהבה מחוץ ללקסיקון החינוכי שלנו כפי שנהגו בישיבות, או כמו הבדיחה המטופשת שכל אחד מכיר על המורה שנותן 99% במבחן, כי אין מי שמושלם בעולם או שהתלמיד לא יחשוב שאין לו לאן להתקדם....
המערכת החינוכית במיוחד של הציבור שלנו שחייב לגונן ולבדל את הנוער שלו מעצם היותם ציבור חרדי ובדורנו עם כל הניסיונות והגירויים והפיתויים שעולים לאין ערוך מניסיונות הדורות הקודמים חייבים בתוך המערכת להטמיע חום ואהבה במסדרונות ההוראה, ואקלים כיתתי ובית סיפרי שמחבר ומאהב את עולם החינוך והנוער.
כמובן שיחד עם זה ובשביל שתהליך שכזה יצליח חייבים גם קווים וכללים מוסדיים שעליהם פחות מתפשרים והם הקווים האדומים, רק שצריך לקחת בחשבון שכל קו וכל כלל שכזה חייב להיות כנה ואמיתי כזה שאם התלמיד חוטא בו הוא מאבד צורת אדם ראוי, וכשזה במצב שכזה אכן יש מקום לעמידה על כללי החינוך בתקיפות ונועם דווקא למען עתידו של התלמיד שילמד על מושג הגבולות וההתרחקות מהם למענו ולטובתו.
בפרשה שלנו אנו פוגשים את אחת התעודות המרגשות מאוד בהיסטוריה התעודה שמעניק משה רבינו לעם ישראל בסיום הקמת המשכן- פרק לט פסוק מג: "וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה" אומר רש"י: "ויברך אותם משה - אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו וגו', והוא אחד מאחד עשרה מזמורים שבתפלה למשה:"
עם ישראל עובד ובונה את המשכן ועושה עבודה נפלאה, משה רבינו מגיע לראות ומתרשם מהעבודה, ואז נוקט בשתי כלים חינוכיים נפלאים ומלמדים מאוד, ראשית משה מנכיח להם בהבעת פניו שהוא מרוצה ושהם אכן עמדו ביעדים: "וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ" ראשית הוא מעביר להם מסר בלתי מילולי שהם עשו עבודה נפלאה, לא כתוב שמשה אומר להם משהו אלא רק וירא משה, רק במבט הם כבר הבינו שהוא מרוצה, שנית משה רבינו מעניק להם תעודה אבל לא ציון במספרים אלא הערכה חילופית "וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה" – צריך להבין מה זו הברכה הזו ועל מה היא מעידה ואיזו הערכה יש פה?.
מסביר המלבי"ם על הפסוק של ברכת משה כפי שמופיע ברש"י "אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו וגו'" על פסוק זה בתהילים אומר המלבי"ם פרק צ פסוק יז "הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה" משה רבינו רואה לנכון לברך אותם על התענוג שהפועל הצליח להפיק ממעשה ידיו את התכלית שרצה להשיג, וזהי הנעימות של ויהי נועם! משה רבינו בוחר לציין את הצלחת מעשה ידיהם ועבודת כפיהם במימוש מקסימאלי, וע"י שבח זה הוא בעצם מעניק להם תעודה נפלאה של הערכה חילופית מדויקת.
מרן בעל ה"אילת השחר" זיע"א מצטט על פסוק זה פרק לט פסוק מג הנהגה בשם הרלב"ג, הוראה חינוכית לכל מנהיג, מרן הרב שטיינמן זצ"ל שהיה המחנך הגדול של דורנו מעניק פה מפתח של הצלחה לכל מחנך/ת וראיים הדברים למי שמביאם: "ויברך אתם משה. הרלב"ג למד מכאן שראוי למנהיג הדור לברך את מונהגיו כאשר שומעים את דבריו כדי שיהיו זריזים לעשות רצונו עי"ש, ובאמת גם לולא סיבה זו כדאי לברך משום שהמברך מתברך" אתה רוצה שהתלמידים/ות יקשיבו לך אל תאיים בתעודות ואל תספור מילים תברך אותם תטיב איתם תהיה "טוב עין הוא יבורך" וכך זה יעבוד במעגל חוזר כי הם יכבדו את דבריך ויהיו זריזים לעשות את רצונך, אבל אם תתחיל בענישה וברדיפה אישית ולא אישית ודקדוקי עניות בציונים של התעודות אז כשתראה אותם בכיכר החתולות שותים לשוכרה בערבוביה של כל המינים רשום את זה בטאבו על שמך!!!
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין