ברקע קולות המלחמה בקרבות רוסיה את אוקראינה, בשבילנו כיהודים אוקראינה מעוררת רגשות רבים ומעורבים, מצד אחד עבר יהודי מפואר של עשרות דורות, ערש הולדת החסידות, הבעל שם טוב ותלמידיו. עובר דרך שנות הזעם בשואת יהודי אירופה, כאשר מאות אלפי יהודים נרצחו באכזריות נוראה על ידי הנאצים, ועוזריהם מאזרחי אוקראינה. אוקראינה מהווה אף היום מקום מגוריהם של כארבע מאות אלף יהודים (!) ונשיא אוקראינה הנוכחי גם הוא נמנה על העם היהודי.
בנסיבות המורכבות שנוצרו בעקבות המלחמה, אנו עדים למסירות נפש של ממש וערבות הדדית בלתי ניתן לתיאור בפעילויות חובקת עולם. שוב, עם ישראל מתגלה בתפארתו, חי ומאוחד כגוף אחד.
•
השבוע עלה לכותרות, בית היתומים באודסה המהווה חלק מהפעילות הענפה של הרב שלמה בקשט - רבה של אודסה והרב רפאל קרוסקל מנכ"ל תקווה - אחד המפעלים ההומניטריים המרשימים ביותר שקיימים בעולם היהודי. חלק מהיתומים שם מגיל 0, כאשר, לא אחת הונח בפתח בית היתומים תינוק ארוז בחיתול בד, לטיפולם המסור...
סיפור מסירות נפש מדהים התגלגל לידי בנסיבות אלו, עוד טרום פרוץ המלחמה החזיר משרד החינוך את הישראלים שהיו בשליחויות חינוכיות באודסה בקייב ועוד, לפני פרוץ המלחמה פנו אליי צוות מורות מבית היתומים באודסה בבקשה למסור באופן מיוחד את מכתבם לשרת החינוך, בקשה נרגשת ומפתיעה, לאפשר להם להישאר בתפקידם בבית היתומים!
לאחר שבקשתם לא נענתה והם נאלצו לחזור ארצה, שלחו מכתב שני בו הם מודיעות על יציאה לחל"ת, וחזרתם באופן פרטי על אחריותם, בתיאום עם הרב הראשי, כדי להיות עם היתומים בשעה קשה זו! בסופו של דבר הם אכן חזרו לשם ברגע האחרון טרם ננעלו השערים. מסירות יהודית במיטבה.
לאחר פרוץ הקרבות הם יצאו בדרך לא דרך בנסיעה רצופה כיממה וחצי, במצב של פיקוח נפש נאלצו לנסוע גם בשבת כשהם עושים קידוש בתוך האוטובוס. כעת הם נמצאים במקום רגוע יחסית באזור הרי הקרפטים, בצומת הגבולות של אוקראינה עם משולש המדינות: רומניה, הונגריה ופולין.
•
ומשם לקייב, הייתי מספר פעמים כאורח הקהילות היהודיות המפוארות שם. לאחרונה זכיתי להכיר אישית את משפחת מרקוביץ, בראשם אבי המשפחה הרב יונתן מרקוביץ' רבהּ הראשי של קייב ושליח חב"ד בעיר, ובנו הרב אריאל.
בתחילת השבוע סיפר לי הרב אריאל על הניסים הפוקדים אותם, ראשית, את הכבוד ליהודים, (בניגוד, ואולי כתיקון, לעוול היסטורי משנות השואה), לדוגמא, בליל שבת פגשו החיילים האוקראינים יהודי ללא תעודות, בזמן סגר מוחלט. אך כשהבינו שהוא בדרכו לקבלת שבת בבית הכנסת, התירו ללכת ואף ליוו ושמרו אותם עד בית הכנסת, וביקשו ממנו להתפלל עליהם.
בהמשך השבוע כשבלית ברירה נדדו למקום רגוע יותר, יצאו בשיירת רכבים, ובאורח פלא בתחילת הדרך חבר אליהם קצין בכיר בשירות החשאי האוקראיני, ועברו יחד כ-20 מחסומים בדילוג על הפקקים והעצירות, בשלב מסוים אזל מלאי הדלק, ומצאו תחנה אחת פתוחה שהסכימה למכור להם עד 20 ליטרים בלבד, הקצין הזדהה בפני בעל התחנה והודיע כי השיירה כולה בשירות שלו, והוא דורש למלא להם מיכל דלק מלא. בעודו מזהיר את בעל התחנה כי סירוב הפקודה תעמיד אותו כאוייב בשעת מלחמה, בלית ברירה הוא ציית לפקודה!
כעת נמצאת רוב הקהילה באזור רומניה. והם בקשר שותפות ונשיאה בעול עם המשפחות שנאלצו להישאר באזור הקרבות. הערבות ההדדית ניכרת בחוש בכל מקום בעולם!
•
בשבוע זה נכנסנו לתוך חודש השמחה - אדר – השני. הגמרא אומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה - כך משנכנס אדר מרבים בשמחה". הגרי"ד גרוסמן שליט"א שאל מה הקשר בין חודש אדר לחודש אב, מדוע הגמרא כורכת אותם אחד עם השני? והסביר כדרכו במתיקות תארו לעצמכם, אדם מבעיר מנגל בעיצומו של תשעה באב ורוקד לצלילי מוזיקה רעשנית, הלא כל יהודי יזדעק לעומתו מנהמת ליבו: האינך מתבייש? בית המקדש חרב, עם ישראל בגלות, הכול מתאבלים ועצובים ואתה חוגג? מסביר הרב גרוסמן שזו היא הכוונה: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה", ובאם תראה יהודי חוגג, תשתדל לגרום לו להשתתף עם הציבור באבלות החורבן, כך אם אתה רואה יהודי עצוב חלילה בחודש אדר שכולו שמחה, עליך לגרום לו להשתתף עם הציבור בשמחה. זה הוא כח האחדות של עם ישראל, שניכר במיוחד ברגעי צרה ומצוקה, והלוואי ונלמד מזה גם לחיי השגרה הרגועים.
בסיום הפרשה שהיא סיומו של חומש שמות, נעמוד יחד בבית הכנסת ונאמר בקול רם: חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק ובאותה נשימה נתפלל כולנו על עם ישראל כולו בכל מקומות מושבותיהם. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק.