פרק ט': אחד מהספרים החשובים ביותר בעולם בעת החדשה, הוא 'אוהל הדוד תום' מאת 'הארייט ביצ'ר סטואו'. הספר השפיע על דעת הקהל בארצות הברית כנגד העבדות. הספר היה פופולרי גם בעולם היהודי, ואף תורגם לשפת האידיש.
- האם מותר לקחת 'רעיונות' שפיתחו הגויים?
- כשתלמידי הגאון מוילנא התפלגו בגלל בית כנסת
- האם השמיטו את "המשכיל" מתואר "הרב"?
- מה המשגיח הרב דסלר למד מדייל קרנגי?
בספר מתואר עבד שחור ששמו תום, ששייך לבעלים טוב לב, שמרוצה מעבודתו, וחי חיים טובים. יום אחד איתרע מזלו של תום, והוא מועבר לבעלים חדש, שלמרבה הצער היה אכזרי ומושחת. אולם העבד מקבל את מצבו ולא מוחה על ההשפלות שעובר.
'אוהל הדוד תום' פורסם לראשונה בשנת תרי"ב (1852) והיה הספר הנמכר ביותר בארה"ב לאחר התנ"ך. לאחר שהספר פורסם בעיתון The National Era תוך יומיים נמכרו 5,000 עותקים, ובתי דפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות יומם ולילה.
מעניין ומרתק לדעת, שהיו מגדולי ישראל שעיינו בספר 'אוהל הדוד תום', ולאחר שעיתון 'יתד נאמן'[1] פרסם זאת, היו שמחו כנגדו על פרסום הדברים.
ההיסטוריון פרופ' בן-ציון דִינוּר, נולד למשפחה חב"דית, ולמד בישיבת טלז אצל הגר"ש שקופ. דינור סיפר בזיכרונותיו שספר 'חשבון הנפש' לחכם הגליצאי מנדל לפין נלמד בישיבת טלז בתקופתו של המשגיח רבי לייב חסמן.[2] עוד ציין שחברו לספסל הלימודים נתן לו ספר זה במתנה.
בנוגע לספר 'אוהל הדוד תום' כותב בן ציון דינור: "פעם אחת הודיע לי שמואל [בנו של רבי אליעזר גורדון] כי נתקבל אצלם ספר מצוין 'אוהל הדוד תום', סיפור על שחרור העבדים הכושים, בתרגומו של אברהם זינגר. הוא נכון להשאיל את הספר רק ללילה אחד. לקחתי את הספר וכל הלילה קראתיו, בלי הרף"[3].
לא ברור מעדות זו האם הגאון רבי אליעזר גורדון ידע על מעשי בנו שמואל שכן באותה תקופה היה נפוץ בין הנערים קריאת ספרות רוסית. כמה מהגדולים הכירו את הספרות הרוסית כבדבר שבשגרה, כפי שמעיד הרב נתן קמינצקי[4] שפעם בשיחה שגרתית עם תלמידים הזכיר אביו מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי את ספר 'אנה קרנינה' של הסופר לב טולסטוי. כשהבחין אצל שומעיו שאינם מזהים ספר זה, הפטיר "דאס אויך נישט? (גם זה אינכם מכירים?)".
לא ברור אם הקריאה בספרים היתה מעין משובת נעורים, או שהיה מקובל כדבר שבשגרה. אולם ידוע לנו על גדול ליטאי אחד, שהביא לבנו לקריאה את ספר 'אוהל הדוד תום' בכוונה תחילה. הגדול האמור הוא הגאון רבי ראובן דב דסלר אביו של מרן המשגיח הגה"צ רא"א דסלר משגיח ישיבת פוניבז'. הגרר"ד דסלר העניק לבנו חינוך פרטי, והביא לו מורים פרטים. מסתבר שהגרר"ד דסלר ראה ב'אוהל הדוד תום' ספר מתאים וראוי להכניס בתכנית הלימודים.
הגאון רבי ראובן דב דסלר היה אחד מגאוני תנועת המוסר של דורו, וכיהן כמנהל 'תלמוד תורה דקלם' בו לא למדו ילדים אלא בחורים, והיה ישיבה ליטאית לכל דבר. הישיבה התנהלה על ידי הגה"צ רבי שמחה זיסל זיו "הסבא מקלם", ברוח תנועת המוסר שייסד רבו מרנא רבי ישראל מסלנט. "הסבא מסלבודקה" עזר בביסוס מוסד זה, וסוחר התה המפורסם קלמן ויסוצקי היה אחד מנדבני הישיבה.
בתאריך ה' באב תש"א נרצחו תלמידי הישיבה על ידי משתפי פעולה של הנאצים, לא לפני ששרו את השיר 'אשרינו מה טוב חלקנו' הי"ד. יש לציין שלמרות שמספר התלמידים בקלם לא עלה על כמה עשרות בבת אחת - רבים צמחו להיות לרבנים, משגיחים וראשי ישיבות.
הגה"צ רבי אריה כרמל במאמרו ביתד נאמן לרגל ארבעים שנים לפטירתו של מרן הגרא"א דסלר בתאריך כ"ד בטבת תשנ"ד, בין הדברים כתב שהגרא"א דסלר סיפר לו שבתוכנית הלימודית שהתקין אביו עפ"י מתכונת תכנית הלימודים שהנהיג הסבא מקלם בגרובין נכלל לימודי ספרות חשבון וכו', ושאחד מהספרים היה 'אוהל הדוד תום'. הרב כרמל מסיים: "ולא צריך לחפש רחוק כדי להבין פשר בחירה זו". נראה שהגר"ד דסלר סבר שיש ב'אוהל הדוד תום' תכנים שקרובים למוסר. באותו מאמר ב'יתד', הוסיפו פסקה על 'תורה עם דרך ארץ' בסגנון קלם.
יש לציין שאין ויכוח על הקשר העמוק שהיה בין הגה"צ רבי אריה כרמל למשגיח הגר"א דסלר. עיתון יתד נאמן לפני חודשים ספורים סיקר את פטירת אשתו הרבנית הצדקנית וכתב: "מרת חיה גיטל ע"ה אשת הגה"צ רבי אריה כרמל זצ"ל".
באותו מאמר, נכתב על הקשר העמוק שהיה בין הגה"צ רבי אריה כרמל לבין מרן הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל, והוא זה שערך את ה"מכתב מאליהו".
ברם, שלושה שבועות לאחר פרסום מאמרו של הרב כרמל התפרסם מאמר תגובה חריף מאת הגה"צ רבי שלמה ברעוודה בו השתומם הגר"ש ברעוודה על 'יתד נאמן' שפרסם שב'קלם' למדו 'תורה עם דרך ארץ', ועל עדותו של הגה"צ רבי אריה כרמל על מורו ורבו המשגיח הגרא"א דסלר שעיין ע"פ הוראת אביו בספר 'אוהל הדוד תום'. סיפורים אלו הדגיש הגר"ש ברעוודה: "לא יוסיפו כבוד לאף רב"[5].
• • •
[1] באנגלית
[2] ישיבות ליטא עמ' 253
[3] ישיבות ליטא עמ' 255
[4] עשיית הגדול (Making of a Godol) עמוד 280.
[5] הובא במאמר "התמודדות עם אמיתות היסטוריות” (Facing the Truths of History) מאת הרב יעקב י. שכטר בגליון תורה ומדע The Torah U-Madda Journal, Vol. 8 (1998-1999), pp. 200-276 שדן בנושא "אמתות ביוגרפייה של רבנים, כדי לתאימה עם אידיאולוגיות של זמננו".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com