בפורים קטן נותנים משלוח מנות בתוך הלב
מרן הגר"ח קניבסקי, סובר ש"פורים" הוא גם בפורים- קטן, על כל השפעותיו הגדולות והיותו יום נס, יומו של עם ישראל.
רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל, מסביר שאמנם את מעשה התגלות הנס בפועל אנו מציינים בפורים של אדר ב', אך "שורש המצוות בלב" שייך ונוהג גם באדר א', "כיוון ששניהם בשם "אדר" נקראו".
לדבריו הקדושים, גם בפורים קטן שבאדר א' הגיע זמן מחיית עמלק שכתוב בזוהר הקדוש, שמחייתו היא גם בלב, בלבבו של כל יהודי ויהודי, האמור למחוק ולמחות את יצרו הרע, וממילא פורים קטן הוא יום של "משתה ושמחה וטוב לב", משתה ושמחה בתוככי הלב פנימה, בו ניתן לתקן את ה"לב כסיל בשמאלו".
הוא מדגיש שגם עניין נתינת משלוח המנות נועדו בכדי לחבר בין כל היהודים, להיותם כאיש אחד בלב אחד. ואף שלמעשה תיקנו להעניק משלוח מנות אחד לשני בפורים שבאדר ב', אך גם בפורים קטן צריכים ליחד יחדיו את הלבבות ולהרגיש שכולנו נסיכיו ובניו של הקב"ה, ועל ידי כך נזכה - כותב רבי צדוק הכהן זצ"ל בספרו "פרי צדיק"- "ליהודים היתה אורה- זו תורה", תורה שניתנה בהר סיני, כאשר כולנו היינו כאיש אחד בלב אחד.
ידידי הרה"ג רבי עדיאל טוויג, הראה לי את דברי ה'דברי יהושע' המאריך וכותב שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים וחודש אדר הוא כנגד יוסף, וכיון ששבט יוסף נחלק לשבטי מנשה ואפרים, לכן ישנם שני חדשי אדר. הוא מאריך ומסביר שמידת יוסף, מידת היסוד, עניינה סוד השלום והאחדות בין אדם לחברו.
חודש אדר א', ובפרט פורים קטן, נועד כדי להתרחק מחלקי ה'לא תעשה' שבעניני בין אדם לחבירו והכחדת השנאה בין הקבוצות וחלקי שלומי אמוני ישראל, וחודש אדר ב', ובפרט פורים, נועדו להגברת האחדות וקירוב הלבבות בינינו, בחיזוק המצוות המעשיות של אהבת הבריות.
והנה, פורים קטן הוא יום נפלא להכחדת השנאה והעצמת האהבה, בין כל עמלי התורה ושומרי המצוות באשר הם.
פורים מהתורה באדר א'- פורים דרבנן באדר ב'
כולנו מכירים את המשפט ש"לא כל יום פורים", אך מדוע שלא נחגוג פורים פעמיים, גם באדר א' וגם באדר ב'?? מה רע בזה?....
חז"ל במסכת מגילה (ו, ב) משיבים על השאלה. במגילת אסתר נאמר לעשות את ימי הפורים "ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה". כך שאנו חוגגים פורים רק פעם אחת, כבכל שנה בה חוגגים רק פעם אחת. ונחלקו בגמרא האם חוגגים פורים באדר ראשון או שני, האם "אין מעבירין על המצוות" ולכן עושים אותו באדר א', או ש"סומכים גאולה (גאולת פורים) לגאולה (גאולת פסח)" וחוגגים באדר ב'.
רבנו החתם סופר (שו"ת או"ח ר"ח) כותב לנו דבר מופלא, שירומם בעינינו בודאי במאד מאד את "פורים קטן". לדבריו הקדושים, עיקרם של ימי פורים הם מהתורה (כי אם על יציאת מצרים, בהם יצאנו מעבדות לחירות אנו צריכים להודות להקב"ה ולכן אנו חוגגים את חג הפסח, הרי שבפורים, בו ניצלנו ממוות לחיים, בוודאי שעלינו לחוג את היום), וכדי לצאת את מצוות הזכרון לנס מהתורה- אנו מציינים את ימי י"ד וט"ו של "פורים קטן" כימים האסורים בהספד ותענית, ובזאת יצאנו ידי חובת ציון הנס מהתורה. ולאחר שכבר יצאנו ב"פורים קטן" את עיקר ציון וזכר הנס, אנו חוגגים בפועל, מדברי קבלה, את מצוות הפורים בחודש אדר ב', כדי לסמוך באדר ב' את גאולת פורים לגאולת פסח.
משתה ושמחה ב"פורים קטן"
נחלקו הראשונים האם לאחר שקובעים את השנה לפי לוח קבוע ומסודר (ולא מעברים את חודש אדר א' בעיצומו של החודש), האם ניתן להספיד ולצום ב"פורים קטן".
השולחן ערוך (סימן תרצ"ז) פוסק שי"ד וט"ו אדר א' אסורים בהספד ותענית, וישנם הסוברים שמותר לצום ולהתענות בימים אלו, ואילו הרמ"א כתב שהמנהג שלא צמים או מספידים בימים אלו.
הגמרא קובעת שאין הבדל בין "פורים גדול" ל"פורים קטן" כי אם לגבי קריאת המגילה ומתנות לאביונים, אך שני הפורים אסורים בהספד ובתענית. ומה קורה עם "משתה ושמחה"? לפי חלק מהראשונים עלינו לשמוח ולערוך משתה ושמחה גם ב"פורים קטן", וכפי שנהג רבינו יחיאל מפריז. ולפי "ראשונים" אחרים, אין חיוב לשמוח ולערוך משתה בי"ד וט"ו באדר א', כי הרי חז"ל אמרו שב"פורים קטן" לא עושים מספד ותענית, אך הם לא אמרו שעלינו לחגוג במשתה ושמחה. ומה סוברת הדעה השניה? והרי בגמרא נכתב במפורש ששני הפורים שווים רק לעניין הספד ותענית ולא לעניין משתה ושמחה?- דעות אלו יסברו שאיסור הספד ותענית כלול וקשור בקשר ישיר לעשיית משתה ושמחה (יעויין מגילה ה' ב' וחידושי הר"ן מגילה ו' ב' וביאור הגר"א סי' תקס"ח וסי' תרצ"ז).
שני ה"תמידים" של הרמ"א
הרמ"א פוסק להלכה כך: "יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון, ואין נוהגים כן, ומכל מקום ירבה קצת בסעודה, כדי לצאת ידי המחמירים, וטוב לב משתה תמיד". כך, במילים אלו, מסיים הרמ"א את חיבורו על "שולחן ערוך" חלק "אורח חיים".
הגאון החיד"א כותב בספרו ברכי יוסף שהרמ"א השתמש בכוונה בלשון זה של "טוב לב משתה תמיד". כי הרמ"א פתח את חיבורו במילים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", והוא סיים את חיבורו ב"טוב לב משתה תמיד"... וה"ברכי יוסף" כותב שאלו הם "שני התמידים" של הרמ"א...
ה"שערי תשובה" מסביר שהרמ"א רמז לנו שהמילים "משתה טוב" הם בגימטריא "אדר ראשון".
ישנה מחלוקת באחרונים האם נוהגים לחגוג מעט במשתה ושמחה רק בי"ד אדר א' או גם בט"ו באדר א' והאליה רבה הסביר שהרמ"א הדגיש ש"טוב לב משתה תמיד", כדעת הלבוש, הסובר שצריכים לחגוג מעט בשני הימים, גם בי"ד וגם בט"ו.
בביאור דברי הרמ"א שסיים 'וטוב לב משתה תמיד', ביאר בשו"ת ערוגת הבושם (סי' קפב) שכוונת הרמ"א שאין יוצאים ידי חובת זכרון לנס הפורים באדר ראשון במה שלא מתענים ומספידים, כיון ש'טוב לב משתה תמיד', שיש אנשים שתמיד טוב להם והם אוכלים ושותים ואינם מתענים, אם כן בכך לא יהיה ניכר להם הנס, לכן כתב הרמ"א שראוי לצאת ידי המחמירים ולהרבות בסעודה שלא כדרך רוב האנשים, ובכך יהיה לו לזכרון הנס.
האם שולחים משלוח מנות בפורים קטן?
הר"ן כותב במפורש שלמרות שהיו ראשונים שערכו משתה בפורים קטן, אך אין צורך לשלוח משלוח מנות ביום זה, כי משלוח מנות דומה למתנות לאביונים. אך הכתב סופר (על התורה, בפרשתנו פרשת תצוה) כותב שלולי דברי הר"ן נראה היה שמשלוח מנות שייך לסעודת המשתה, ואם עושים משתה ביום זה- צריך גם להנות את האחרים. דבר זה תלוי לכאורה בשני טעמי מצוות משלוח מנות, שנחלקו בו התרומת הדשן ור"ש אלקבץ בספרו "מנות הלוי", האם עניינו להרבות בשמחה וחיבה בין איש לרעהו, או בכדי להרבות אוכל ומעדנים בסעודת הפורים ולדאוג לאוכל למי שאין לו.
לאור זאת כתב ה"כתב סופר" שזהו סיום הרמ"א: "וטוב לב"- שאין ליבו רע מלהנות אחרים, "משתה תמיד"- ועושה גם משתה וגם שולח משלוח מנות, ככל חומרות הפוסקים. והערוך השולחן כתב כך: "וכתב רבינו הרמ"א שמכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד, עכ"ל. כלומר שעיקר עבודת ד' הוא בשמחה ולכן כשכוונתו לשם מצוה היא משתה ושמחה של מצוה".
עוד תבשיל לכבוד פורים קטן
השנה יחול פורים קטן (י"ד וט"ו באדר א') ביום שלישי ורביעי הקרובים, אז לא נופלים אפיים ולא אומרים מזמור "יענך ה' ביום צרה". בימים אלו לא אומרים "על הניסים", כי לא קוראים בהם את המגילה (מג"א תרצ"ז א'), אך אם אמר בטעות- לא מחזירים אותו, כי הוא "מעין המאורע" וישנו "שם פורים" גם על פורים- קטן (שעה"צ שם בשם חמד משה), וה"יפה ללב" כתב שמכל מקום ראוי לומר בסוף ברכת המזון: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים" וכו' עד "בימים ההם בזמן הזה".
ישנם שתי דעות בראשונים, האם חייבים במשתה ושמחה בפורים קטן. וכך פסק הרמ"א, בהלכה האחרונה ב'אורח חיים': "יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף), ואין נוהגין כן, ומכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד (משלי ט"ו, ט"ו)".
ב'לוח דבר בעתו' של הגר"מ גנוט, כותב בשם רבנו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שלמרות שזריזין מקדימין למצוות, אך אין ענין להרבות בסעודה בליל פורים קטן, כיון שגם הסועד סעודת פורים בליל פורים אינו יוצא ידי חובה, כפי הנפסק בשולחן ערוך (סי' תרצה).
ה'לקט יושר' (עמוד קנט) כתב שרבו התרומת הדשן נהג להכין לפורים קטן תבשיל נוסף, וגם אכל תאנים לכבוד היום. הגר"ח פלאג'י זצ"ל (מועד לכל חי, סי' לא, רב) כותב שיש לאכול בשר בפורים קטן, אך כשפורים קטן ביום שישי, לא ימלא את כרסו, מפני כבוד השבת. ה'שערי תשובה' כותב ש"בחנוכה נוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודת שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה, ומשם נלמד לכאן גם כן, שכשירבה קצת בסעודה לצאת ידי המחמירים יש לנהוג לומר זמירות ותשבחות, שאז בודאי הוא סעודת מצוה".
מה עשה האר"י הקדוש בפורים קטן?
הגה"ק בעל "מנחת אלעזר" ממונקאש (בנימוקי או"ח תרצ"ז, הובא בקונטרס "טוב לב משתה תמיד") תמה מדוע גדולי האדמורי"ם ערכו "טיש" וסעודה גדולה בשושן פורים, אך לא ערכו סעודה בפורים קטן. הוא מפלפל בעניין כיד ה' הטובה עליו וכותב בין השאר שיתכן שכיון שבכתבי הקדוש האריז"ל לא נמצא שום רמז של הסבר על "פורים קטן", לכן לא החמירו לעשות סעודה גדולה כמו בשושן פורים, ורק סעודה קטנה ערכו, כדי לצאת גם דעת חומרת דברי הרמ"א.
ומדוע באמת לא נזכר כתבי האריז"ל עניין "פורים קטן"? ה"מנחת אלעזר" מעלה אפשרות מציאותית. רבי חיים ויטאל זי"ע למד אצל האריז"ל רק שנתיים ומשנתיים אלו רשם וכתב את הים הגדול של כתבי האר"י. ואולם בשנתיים אלו לא היתה שנה מעוברת...
ואולם ה"מנחת אלעזר" עצמו נהג לערוך שולחן בפורים קטן ולשורר "שושנת יעקב". בקונטרס "טוב לב משתה תמיד" מביא שאצל הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל הדליקו נרות רבים בפורים קטן ושמחו, והרבי מנדבורנא אמר לתלמידיו ש"יום זה הוא גדול ונורא ויש הארה גדולה בעולמות העליונים". ומה עשה רבנו החתם סופר בפורים קטן?- הבה ונקרא את דבריו: ו... "סיימנו מסכת נדה בעזה"י בישיבה הרמה בק"ק מ"ד יום ג' פורים קטן בשמחה רבה לפ"ק, עם תלמידים הגונים אלופים ומסובלים, לקבל טהרה וקדושה עלולים, בסולם העולה בית אל המה עולים"....