דף ה
*הוה קבכי.
א. הפסוקים שבהם האמוראים היו בוכים ומ''ט 1. יֵראה כל זכורך ואמרינן יִראה, עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. 2. וזבחת שלמים ואכלת שם, עבד שרבו מצפה שיאכל על שלחנו התרחק שנאמר למה לי רוב זבחיכם. 3. אחי יוסף לא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו, וזו תוכחה של בשר ודם עאכ''ו תוכחה של הקב''ה. 4. שמואל הצדיק אמר לשאול למה הרגתני להעלות אותי כיון שירא מן הדין, ולכן הביא את משה עמו שיעיד שקיים את כל התורה אנו עאכ''ו. 5. יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, כולי האי ואולי. 6. בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'. 7. שנאו רע ואהבו טוב אולי יחנן ה'. 8. ויש נספה בלא משפט שמלאך המות אמר לשלוחו שיביא את מרים מגדלא שיער נשיא והביא את מרים מגדלא דרדקי שכאשר כבדה את התנור נכוותה ואיתרע מזלה, ומתגלגלים עד שמתמלא הדור ואז ניתנים לדוּמה ואת יתרת השנים נותנים לת''ח שמעביר על מדותיו. 9. ה' אמר לשטן על איוב ותסיתני בו לבלעו חנם, עבד שמסיתין את רבו וניסת. 10. הן בקדושיו לא יאמין אלא במי מאמין, ולא הבין זאת עד שראה אדם שמלקט תאנים ולקח את אלה שלא הבשילו כיון שנצרך לדרך ואינם ממהרות להרקב משא''כ הבשלים. 11. וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר ממכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר ומטי גר ולא יראוני עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו, וכן שקל הכתוב קלות כחמורות וילפינן מינה שהמטה דינו של גר כמטה דינו של מעלה והעושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד. 12. כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות, על כל נעלם זה הממאיס את חבירו ע''י שהורג כינה או יורק בפניו. אם טוב ואם רע זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא שמביישו, או רק בשעת דחקו, או לאשה בסתר משום חשדא, והמשגר לאשתו בע''ש בשר שאינו מנוקר. 13. והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו, וזה רעות שנעשות צרות זו לזו כגון עקיצת צרעה ועקרב, ואמרינן כל שאינו בהסתר פנים או והיה לאכול אינו מזרע ישראל ורבא אמר לרבנן ששולח הרבה בצנעא לשבור מלכא ובגלל שחכמים נתנו בו עיניהם גרבוהו, ועל אף ההסתר פנים בחלום אדבר בו וידו נטויה עלינו וזה לא ידע המין שהראה במחוג כלפי הקיסר לפני רבי יהושע בן חנניא. 14. יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וזה אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו, אא''כ צריך לרצויה וכמעשה שרב כהנא שמע את רב. 15. במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, שיש לה' מקום שנקרא מסתרים ובוכה על גאות ישראל שניתנה לגויים או גאות מלכות שמים, וזה בבתי בראי אבל מבחוץ עוז וחדוה במקומו, מלבד חרבן ביהמ''ק שאז ה' קרא לבכי ומספד קרחה ולחגור שק. 16. ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה', שלש דמעות על מקדש ראשון ושני, והשלישית על ישראל או על ביטול תורה, וה' בוכה בכל יום על מי שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, על שא''א לעסוק ועוסק ועל פרנס המתגאה על הציבור.
שאלות לחזרה ושינון
א. הפסוקים שבהם האמוראים היו בוכים ומ"ט (16)