בשנים האחרונות קיימת תופעה ברוכה במסגרתה נפתחו ברחבי הארץ מסגרות של כוללים ייחודיים בשעות הבוקר והערב, ושיעורי תורה רבים המיועדים לציבור היקר של בוגרי הישיבות שיצאו אל עמל החיים.
משיחות רבות עם ראשי המסגרות הנפלאות הללו, ועם ראשי הקהילות השונות של בוגרי הישיבות - מתבררת עובדה מצערת. למרות מספרם הגדל והולך של בוגרי הישיבות באוכלוסייה החרדית, מספרם של המשתתפים הקבועים בכל מסגרות הלימוד השונות - רחוק מלהשביע את חזונם של מייסדי הכוללים והשיעורים. רבים מאוד מקהל היעד פשוט אינם מגיעים ללמוד. נכון הדבר שרבים וטובים קובעים עיתים לתורה והם לומדים לבד או עם חברותות, אך עדיין עובדה קיימת היא שרבים לא מוצאים את הזמן או את הכח לקבוע עיתים לתורה בצורה קבועה.
מה יכולות להיות הסיבות לכך?
בגיליון הקודם הצביע הרב ברוך לב על סיבה אחת המקשה על חברים רבים לקבוע עיתים לתורה, סיבה שנטועה אי שם בהיסטוריה המוקדמת של חלק מהחברים בצעירותם - עם נושא לימוד התורה. רבים הם החברים שהיחס שלהם הפנימי ללימוד הוא מורכב מאוד, שלא לומר 'מסובך'...
כתבנו ונחזור על הטיעון בקצרה, שהסיבה לכך נעוצה בעובדה המצערת כי בצעירותם הם לא למדו נכון - כי כנראה לא לימדו אותם איך ללמוד נכון. ברור מאליו כשנערים ובחורים צעירים לא לומדים נכון - הם מאבדים מהר מאוד את הטעם בלימוד, הם מרגישים שהלימוד מעיק עליהם ולא גורם להם סיפוק.
לאחר כמה שנים של חוסר מוטיבציה לימודית במוסדות הלימוד השונים שהם היו בהם, נקבעה אצל חלק מחברנו התודעה המוטעית, שהלימוד הוא לא בשבילם, והם החליטו לעצמם 'כי הם לא בנויים ללמוד'. גם כעבור שנים ארוכות, לאחר שהקימו משפחה לתפארת, תודעה מוטעית זו לא מצליחה להשתנות אצלם, ומכאן נובע הקושי הפנימי של רבים להתאמץ ולקבוע עיתים לתורה.
על כולנו לדעת שמגיע גיל והאחריות מחייבת כל בוגר ישיבה - שיחסיו עם מצוות תלמוד תורה טעונים ומורכבים – לעצור ולבדוק מחדש, בכנות וביושר פנימי, ממה נובעת הרתיעה והקושי שלו מלימוד. בהתייעצות נכונה עם רבנים ומדריכי למידה מנוסים, יכולה להשתנות אצל חברים רבים כל מערכת היחסים שלהם עם לימוד התורה לכל סוגיו, אם זה בלימוד הגמרא, החומש או ההלכה. "לא הביישן למד", ויפה שעה אחת קודם ש'נלמד ללמוד איך ללמוד', כדי שלילדינו שישאלו אותנו שאלה בלימוד - יהיה אבא שידע לענות...
אבא לומד עכשיו!
בטור זה ברצוני לעמוד על סיבה נוספת, המקשה על חברים רבים לקבוע עיתים לתורה בקביעות. הסיבה הזו היא הקושי הטכני לעזוב את הבית בשעות הערב - בתום יום עבודה ארוך ומתיש. זה לא רק הקושי הפיזי 'לקום מהספה', אלא גם הקושי הרגשי לעזוב בערב את האשה והילדים 'שלא ראו את אבא כל היום'. ואכן, זה קושי שאי אפשר להתעלם ממנו.
כדי לפתור את הקושי הזה אנו צריכים לשקול תועלת מול הפסד. נכון, הימצאותו בבית בשעות הערב של בעל מסייע ואב תומך, תורמת ליציבותה הרגשית של המשפחה על שלל צרכיה, אבל זמן איכות של ראש המשפחה בלימוד תורה קבוצתי, עם מגיד שיעור יעיל ומאיר פנים - יכול לסייע למשפחה כולה הרבה יותר.
המילים הבאות מכוונות בעיקר לנשות חברינו העמלים. אין זה סוד שהיציאה היום יומית לעבודה במרחב הכללי-החילוני, טומנת לכל אחד מאתנו אתגרים רוחניים מורכבים. החברה מסבינו היא מתירנית בכל קוד התנהגותי מתבקש. הם מתלבשים אחרת... הם מדברים אחרת... הם מתנהגים אחרת... והם חושבים אחרת.
מה יכול לשמור על מוסריותו ורוחניותו של בעלך המוקף שעות רבות מהיום עם חברה מתירנית? מה יכול לתת לך ביטחון גדול יותר שהבעל שלך עומד גם במרחב הכללי בפרמטרים התורניים הנדרשים?
תוכנית הביטוח היחידה לבעל יותר ערכי ורוחני, שיהיה בעל טוב והגון יותר ואב מסור יותר למשפחתו - היא לימוד תורה איכותי ומהנה, שיהיה לימוד קבוע ויום יומי. לתורה יש כח אדיר לגרום לראש להיות נקי יותר, לנפש להיות עדינה יותר, וללב להיות יהודי יותר.
השמירה על זמן הלימוד הזה צריכה להיות אינטרס עליון של הרעייה והאם להתפתחותו הערכית של בעלה בכל תחום. נשים רבות של חברנו העובדים מתארות את השינוי וההתקדמות הערכית של בעליהן, בסוף כל יום שבו הצליח הבעל לעמוד בקביעות היומית. רק תמיכה מאסיבית (נעימה ולא לוחצת...) בעזיבתו היום יומית של הבעל את הבית לטובת הקביעות היומית ,תקל על בעלים רבים לממש את הדבר המבטיח ביותר של חיים יהודיים שמחים ומאושרים.
זאת ועוד: אין כמו הדוגמא האישית כדי להעביר מסרים חינוכיים לילדים. אם לשאלתו של ילד בסוף היום: 'אמא, איפוא אבא?' היא תוכל להשיב: 'אבא הלך ללמוד תורה', זו תהיה העזרה והתמיכה הגדולה ביותר לבית - שיכול להגיש כל בעל מסור ואב תומך למשפחתו...