הסגולה של ליל שישי בקבר התנא רבי חנינא

"אל תעמוד במקום אחד הרבה זמן", "תמשיך לנסוע רגוע"...

אני מדליק את הפלאפון ופותח את ה'וויז'. אומנם אין קליטה, אבל כיוון שה'וויז' היה פתוח על המסלול הוא ממשיך להציג לי אותו במצב לא מכוון. אני ממשיך לנסוע כמו שכתוב במסלול וכאן כבר הרב הררי רפול מזהה היכן הקבר. אנחנו מחפשים חניה קרובה, בלי לחנות בטעות במקום של תושב הכפר ופורקים ציוד.

ב"ה, הגענו בשלום.

האחראי על המתחם ה.. בדואי

במתחם הקבר מחכה לנו האחראי על המקום. מדובר בבדואי, תושב הסביבה, שתפקידו לדאוג לשלומם של המתפללים ולשמירה על מתחם הקבר מפני פורעים.

בסרטון המצורף, תוכלו לראות את הריאיון המרתק שערכתי עימו, בו הוא מספר מזווית מבטו על קדושת המקום.

אני יורד לרכב להביא עוד עמוד תאורה למען הצילומים. תושב ערבי מצווה עלי להזיז את הרכב כיוון שלטענתו חניתי במקום שלו. אני אומר לו 'עוד רגע', בניסיון לחשוב על מקום חניה אחר. אבל הוא מורה לי לצאת 'עכשיו'. בלי מילים אני עולה לרכב, מתניע ויוצא מהחנייה בזריזות. כמה מטרים אחר כך אני מוצא מקום חנייה אחר ומתפלל לה' שכשנחזור אחרי התפילה, הרכב לא יהיה מפונצ'ר או משהו...

מדוע מגלים את הסגולה לכולם?

אני מתיישב לריאיון עם הרב יוסף הררי רפול.

הרב מספר לי שארגון 'חנינא בני' הוקם לאחר שיהודי שהסתבך באמריקה בענייני מיסים התקשר לאחד מראשי הישיבות בארץ וביקש את עצתו לצאת מהסבך. ראש הישיבה פנה למרן הגאון רבי מרדכי שמואל אדלשטיין שהמליץ לו ללכת לציונו של רבי חנינא ב'ליל שישי' אחר חצות ולהעתיר בתפילה עבור אותו יהודי.

לאחר שכך נהגו ואותו יהודי יצא זכאי במשפט – הורה הרב אדלשטיין לפרסם את הסגולה ברבים, לזכות את עם ישראל שצריך בפרט בדור שלנו ישועות גדולות וארגון 'חנינא בני' לקח על עצמו לעלות בכל 'ליל שישי' מניין אברכים לעשות את הסגולה.

הרב הררי רפול מפליא בסיפורי מופת שהתרחשו לכל מי שתרם לארגון כדי צורכי שבת למשפחות נצרכות והעתירו עבורו בתפילה ב'ליל שישי' בחצות בדיוק – הזמן הכי מסוגל של יום שישי – כאן, בציונו של רבי חנינא.

נוער בסיכוי, האומנם?

לאחר הריאיון, כאשר בחוץ מתחיל להחשיך, אנחנו נוסעים לעיר צפת, לאכול טשולנט כמנהג יהודים כשרים ב'ליל שישי'.

בדרך, הרב הררי רפול מספר לנו שהוא מטפל בנוער נושר, מה שכולנו ברכב הסכמנו שקוראים להם 'נוער בסיכוי' ופצחנו בדיון נוקב איך קורה שבמגזר שלנו יש כל כך הרבה נושרים ומה ניתן לעשות כדי להחזיר אותם לדרך המלך.

הרב הררי הינו היחיד (שאני מכיר לפחות) שיכול לראות בחור ישיבה שנזרק לפני יומיים מהישיבה ועכשיו גם מהבית, להכניס אותו לרכב ולא לצאת ממנו עד שהוא מוצא לו ישיבה הולמת. מעשה שהיה ששמעתי מפיו. לא עוד ארגון מסודר שמטפל בנוער נושר עם מסמכים ומסמכי מסמכים, עם תקציבים ותורמים. המשרד זה הרכב והארגון זה הלב.

בסמטאות צפת אני מקיים ראיון וידאו עם הרב הררי רפול על הסיפור הזה ותזכרו שאני חייב לכם כתבה סופר מרתקת על דרכו הייחודית של הרב הררי איך לדבר ולטפל בנוער בסיכוי.

זיכרון בחרות והמקווה הסודי

כיוון שנותר לנו זמן מה עד המעמד, אנחנו מטיילים בין סמטאות צפת, העיר שאין עוד כמוה בעולם. אנחנו עוברים ליד ישיבת ההסדר ושומעים כלי נגינה בוקעים מתוכה. אנחנו מחליטים להיכנס.

בפנים, העולם כאילו עצר מלכת. ראש הישיבה הרב אייל יעקובוביץ' וכמה מתלמידיו מנגנים עם גיטרות ביד, לצד ספר פתוח וחטיפים כיד המלך על השולחן, ניגוני געגועים, סטייל לחן ר' שלמה קרליבך.

זה מחזיר אותי בבת אחת כמה שנים לא רבות בכלל, אחורה, לימי הישיבה. עת היינו יושבים ומתוועדים עד השעות הקטנות של הלילה. עוד אמרת שפר של 'המשפיע', עוד ניגון משובב נפש המרים אותך טפח מעל פני הקרקע. ימי הבחרות, איה אתם...

אנחנו מקשיבים מרותקים לשירים במשך כמה דקות ואז אני פונה לדבר עם אחד מבחורי הישיבה.

הסתבר שהגענו בדיוק בשבת חופשה כך שאין כאן היום הרבה בחורים. סך הכל לומדים כאן כמאה בחורים בתוך המקום הנפלא הזה. המקום ממש מזכיר לי בתי מדרש עתיקים מספרי 'סיפורי צדיקים' של מחניים. שובה לב.

התלמיד מגלה לנו שמתחת רגלינו יש מקווה המיוחס ל'בת עין' (רבי אברהם דב מאבריטש, צדיק גדול שהתגורר בצפת. אם תזכירו לי ותגלו עניין – עוד נעשה בלנ"ד כתבה מרתקת על הנס המופלא שהתחולל עימו ועם תלמידיו בעת שהיה רעידת אדמה בצפת).

אנחנו יורדים במדרגות צרות למקווה הקטן. המקום הינו כשלוש מטר על שלוש מטר וכדי לטבול במקווה עצמו צריך להישכב.

רבינו שואג

כשבחוץ קריר וגשום אנחנו אוכלים בתוך המסעדה טשולנט עסיסי, לחזק כוחנו ונפשנו לקראת המעמד הגדול הלילה בחצות.

כשאנחנו יוצאים מהמסעדה אנחנו רואים שני בחורים, לבושים.. אה, לא כמו שכולנו לבושים.. עם בוקסה גדולה ושירי טראנס בקולי קולות על רבי נחמן.

הרב הררי רפול לא יכול להתאפק והוא רץ לשאול אותם אם אפשר לעשות ריקוד קטן. רצתי איתו יחד. ברור.

וככה, באמצע צפת, כשטיפות גשם זולגות עלינו בחדווה אנחנו שרים ורוקדים ושואגים בקול גדול – אין שום ייאוש בעולם כלל ומצווה גדולה להיות בשמחה. תכלס.

רגע קטן ומרגש שתפס אותי רגע לפני שאנחנו ממהרים לעלות לרכב חזרה למעמד התפילה בציון היה כאשר נפרדנו לשלום מהנערים הנחמדים והרב הררי שאל אותם בשקט אם הם רעבים ורוצים לאכול משהו במסעדה הסמוכה. הם ענו לו בתודה שלא. נאה דורש, נאה מקיים.

מחזה שובה לב

22:30 - ציון התנא רבי חנינא בן דוסא

עשרת האברכים כבר נכנסו לפני כמה דקות. רק הגיעו ומיד התיישבו ללמד משניות במתיקות.

לא משנה מה מזג האוויר בחוץ, לא משנה איפה הם נמצאים, בתוך כפר ערבי או בבית מדרש בבני ברק, האברכים שקועים בלימוד מתוק מדבש. באמת עכשיו, בלי פוזות, זה מחזה שריגש אותי.

23:52 – חצות הלילה בדיוק

האברכים נכנסים בזה אחר זה לציון עצמו. המקום קטן, אך איש לא אומר צר לי המקום. הם מתחילים בלימוד קטע גמרא ואמירת תהילים, כפי הסגולה אשר תיקן מרן הרב אדלשטיין.

בסיום התפילה הם מזכירים לברכה וישועה את כל מי שתרם לארגון 'חנינא בני', אחד אחד ובנעימות, בדיוק כפי הנוסח אשר התורם ביקש.

אנחנו מקפלים את הציוד, נכנסים לצדיק בפעם האחרונה להיום ומבקשים את ברכתו להצלחה בכל ולחזרה הביתה בשלום.

00:25 - כביש שש

כשהכביש פתוח לפנינו ואנו נוסעים במהירות המותרת ובזהירות הנדרשת, אנחנו פותחים 'זיץ' ליל שישי' יהודי עם מיטב השירים של מרדכי בן דוד, נפתלי קמפה ודוד בן ארזה – בווליום גבוה, כמנהג הישיבישע'רס הטהורים.

בכניסה לאלעד אנחנו נפרדים לשלום מהרב ואחרי כמה דקות אני מוריד את דודי בביתו. מודה לו על יום צילום נפלא ורגוע.

01:40 – כביש ירושלים תל אביב

בדרך חזרה הביתה, כשאני מתאמץ לשמור על ערנות מרבית תוך שמיעת שיעור מרתק על עניין השמחה בחודש אדר ובכלל, כשהכביש לפני, מאחורי ומצדדי ריק כמעט לחלוטין – הולכת ונרקמת הכתבה הבאה שלי - המסע המרתק והמרגש שלי לציונו של התנא האלוקי רבי חנינא בן דוסא, כן, זו שסיימתם כעת.