ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ', שחזר אליכם עם עוד ידע שלא היה ברשותכם עד כה. ממשיכים בפורמט האהוב שמחולק לפי עולם - ידע גיאוגרפי ומחקרי, שנה - ידע היסטורי, ונפש - ידע על דמויות.
דוואי:
עולם
מקומות שאסור להגיע אליהם - המקום הרביעי
אנו ממשיכים במסע הבלתי אפשרי שלנו ש(לא) התחיל בארצות הברית, (לא) המשיך לצרפת, ואז (לא) הגיע עד ברזיל. כעת אנו (לא) מפליגים לכיוון הודו.
המקום הרביעי שאליו אסור להגיע, הוא האי צפון סנטינל הממוקם במפרץ בנגל. ממשלת הודו אוסרת בחומרה להגיע לטווח 4.8 ק"מ מהאי או לצלם את יושביו, ואוכפת זאת בקפדנות בעזרת חיל הים ההודי.
ומה כל כך מעניין באי? שהוא מהווה בית עבור הסנטינלים - שבט עתיק ונכחד, שחי שם אלפי שנים. הסנטינלים מקיימים אורח חיים שבטי ושמרני, ולא רוצים כל קשר עם העולם החיצון. לאורך השנים, אנשים שהגיעו אל האי נהרגו תמיד באכזריות מיוחדת מירי חיציהם ולאחר מכן בעינויים, כאשר האחרון שנהרג שם הוא אמריקני בשם ג׳ון אלן צ׳או שנחת על האי בשנת 2018.
שוקלים להתאבד? אל תקנו כרטיסי טיסה ליעדים מסוכנים; לכו לקבל עזרה.
מה היה קורה אם היינו מייבשים את הים?
70.8% מפני כדור הארץ - מכוסים באוקיינוסים. חשבתם פעם (אולי כפתרון למצוקת הדיור...) מה היה קורה אם הם היו מתייבשים?
הנה נתון אחד, שנוגע דווקא למלח (3.5% מכלל מי הים): אם תייבשו את כל האוקיינוסים, תתקבל כמות מלח שמספיקה כדי לבנות חומת ענק, בגובה 230 ק"מ וברוחב כ-2 ק"מ, שתקיף את כדור הארץ לאורך הקו המשווה.
ואם כבר מדברים, האי גרינלנד שבצפון האוקיינוס האטלנטי - האי הגדול ביותר בעולם, מכוסה בשכבת קרח אדירה שעובייה מגיע ל-3 קילומטרים (!). אם תימס רק שכבת הקרח הזו, יגבהו פני הים בכל העולם בכ-7 מטרים תמימים - בערך כאורך שניים וחצי רכבים זה לצד זה. (מי מדד פעם חצי רכב?)
מי החליט שוורוד הוא צבע נשי?
קודם כל, הקדמה: נכון שחומרי צביעה קיימים כבר אלפי שנים, אבל בגדים במבחר צבעים החלו להופיע באורח נרחב רק במאה ה-19. עד אז היו בגדים די משעממים - בין לגברים ובין לנשים.
אז מתי ולמה הוחלט על צבעים שונים לגברים ולנשים? זה כבר קרה רק בסוף המאה ה-19, כאשר יצרניות ביגוד גדולות באו עם הברקה רווחית במיוחד: אם נציע צבעי גברים וצבעי נשים, יקנו מאיתנו יותר פריטים כדי שיתאימו לכל בני הבית.
תנו לנו להפתיע אתכם עוד: באותה תקופה, היו שהמליצו דווקא לגברים ללבוש ורוד ולנשים ללבוש כחול. הם האמינו אז שוורוד מסמל כוח והתפתחות, ואילו כחול - רוך ועדינות.
כיום, לכולם ברור ששחור ולבן מסמל שיעמום טוטאלי אז מזל שאפשר להתפרע עם הגרביים.
שנה
כך נראתה האולימפיאדה הראשונה בעת החדשה
בסין מתקיימים בימים אלו המשחקים האולימפיים - אירוע ספורט בינלאומי, שבמסגרתו מתחרים נציגים מכל העולם בתחומים רבים ומגוונים.
בכוונה כתבנו בכותרת 'הראשונה בעת החדשה', שכן כבר ביוון העתיקה התחרו ספורטאים בענפים שונים, בעיר אולימפיה (עכשיו מבינים מאיפה השם?). אך מאז שנת 394 לספירה הופסקה המסורת, והיא חודשה רק בשנת 1894 אז הוחלט על פתיחה מחודשת של המשחקים האולימפיים.
המשחק האולימפי הראשון בעת החדשה התרחש שנתיים לאחר מכן, ב-6 באפריל 1896, בעיר היוונית אתונה. צירפנו לכם תמונה שבה נצפים חלק מהספורטאים, בעיצומו של מרתון ריצה קשוח. אם אנחנו היינו הצלמים, כנראה היינו מתרחקים קצת.
הסגוויי הראשון בהיסטוריה?
קודם כל, בעברית קוראים לסגווי רכינוע, אבל בשנים האחרונות יש התפתחות בכלי רכב הפועלים על סוללות. זה התחיל עם סגווי, אופניים חשמליים, קורקינט חשמלי, הוברבורד, סקטבורד חשמלי, והמשיך למכוניות של ממש שניתן להטעין בשקע.
אבל כאן בתמונה, נראה אחד הגלגולים הראשונים של כלי תחבורה שכזה. היא צולמה בצרפת של שנת 1905 - לפני 117 שנים, ונצפה בה אדם המרחף "להנאתו" (?) על מה שמזכיר סקטים חשמליים.
עם הסקטים האלו ניתן היה להגיע למהירות מכובדת של 40 קמ"ש. כל אחד מהם צוייד בארבעה גלגלים, והסוללות שתפעלו אותם אוחסנה בחלקו האחורי של כל אחד. אנו שמחים לראות שהנוסע חבש קסדה בטיחותית.
"משוגע, רד מהעץ" - מילולית
והנה עוד תמונה מעניינת, שצולמה בלונדון של שנת 1895. אז קודם כל, שאפו על החדות.
רואים כאן את עובדי צוות 'קולני האץ'' - מקלט לחולי נפש, ממתינים לאחד מחוסי המקום עד שירד מעץ שעליו הוא מתבצר. בכדי לרפד את נפילתו במידה ויקפוץ, אוחזים העובדים ביריעת קנווס גדולה ופשוט מחכים.
המתחם הזה, שכיום נהרס ומשמש לקומפלקס דיור, אכלס בתוכו בתקופות שונות בית חולים פסיכיאטרי ומקלט סגור לאנשים הסובלים ממחלות נפש. יצויין כי 'קולני האץ'' כונה גם 'החווה המצחיקה', לאחר שאחד ממנהלי המוסד החליט לגדל במקום ירקות ובעלי חיים כדי לסייע בשיקום החולים.
ואנו כמובן מוחים: מחלות נפש זה בכלל לא מצחיק.
נפש
אפשר למות מצחוק? לפילוסוף היווני זה קרה
אבל בגלל שאדר וזה, הנה עוד משהו על צחוק, אבל גם פה זה קצת טראגי. מוות כתוצאה מצחוק הוא תופעה נדירה מאד, אבל התופעה קיימת, ולאורך ההיסטוריה היא פקדה כמה אנשים מפורסמים.
אחת הדמויות הראשונות שנרשמו בספרי ההיסטוריה כקורבן של צחוק, היה הפילוסוף היווני כריסיפוס שחי באתונה, ומת 208 שנים לפנה"ס. סיבת המוות: צחק יותר מדי, אחרי שהחליט להשקות את חמורו ביין ולצפות ביצור האומלל מנסה לאכול בשיכרות.
כמה מהמקרים האחרונים שתועדו, נגרמו מצפייה בסרטים מצחיקים. הצחוק - אם הוא מתמשך מדי - עלול לגרום לחנק או לדום לב. אם נתקלתם בהתקף צחוק בלתי נשלט, אנו מציעים לכם לחשוב על יוקר המחיה.
מיליונר, מפקד וסופר: תמונה מפתיעה
אנחנו תמיד אוהבים להציג בפניכם תמונות עם רקע מעניין, אז הנה אחת כזו. ממבט ראשון נראה שהאיש באמצע מסכן, אולי שבוי, אולי אדם שנתפס כבוגד והולך לקראת מותו.
אז נספר לכם: מי שבמרכז הוא מפקדם של החיילים האוחזים בנשק. שמו היה אנתוני ג'וזף דרקסל בידל (1874-1948). כבן ונכד לשושלת בנקאים - כסף לא היה חסר לו, והוא החליט להשקיע בלימוד שיטות קרב פנים אל פנים, כגון סייף, איגרוף וטכניקות מיוחדות מרחבי העולם.
לאחר שהתמקצע היטב, הפך למי שאימן את חיילי ה'מארינס' האמריקנים כיצד להתגונן מפני תוקפים חמושים בשיטות שונות. נודע כמי שנהג לאתגר את חניכיו: תקיפו אותי עם רובים, ותנסו להרוג אותי בעזרת הכידונים. בתוך שניות היה פורק את כל כלי הנשק שסביבו - גם בגיל מבוגר, כפי שרואים בתמונה.
כחלק מעיסוקיו הנוספים היה בידל גם סופר מצליח, מו"ל, עיתונאי ספורט, מתאגרף תחרותי ועוד. אהה, וגם אדם עם אומץ.
פינת הסלב: מנהיג המעצמה שהתחנך במערה
הזכרנו את סין שבה מתקיימים כעת המשחקים האולימפיים, אז הפעם ב'פינת הסלב' נציג בפניכם את נשיא סין ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית שי ג'ינפינג, המכהן מאז 2013 וללא הגבלת זמן.
בתמונה, שצולמה ב-1958 נראה שי (משמאל) בגיל 5, לצד אחיו הקטן, ואביהם - שי זונגשון, שהיתה לו היסטוריה מורכבת עם הקומוניסטים - תחילה כסגן ראש הממשלה ובכיר במפלגה, ולאחר מכן כמנודה ממנה. בתקופת הנידוי, נלקח הנשיא דהיום למחנה חינוך מחדש.
באותה תקופה - בשנות העשרה שלו - הועסק בכפייה בחווה חקלאית, וישן במערה למשך שבע שנים. רק לאחר מכן הורשה ללכת ללימודים אקדמיים. כיום משמשת המערה אטרקציה תיירותית, ושי סיפר מאוחר יותר שימיו במחנה הכפייה היו מהנים ומרגשים.
השליט הסיני המחונך ממשיך עד היום להעניק חוויות 'מהנות ומרגשות' למיעוטים האויגירים שאותם הוא מחנך באלפי מחנות ריכוז וכפייה.