דף כד
* פטירת החכמים.
א. המעשים בפטירת החכמים 1. במות רב ספרא רבנן לא קרעו עליו כיון שלא למדו ממנו, וא''ל אביי דלא תניא רב אלא חכם שמת ותמיד שמעתתיה בפומין בבימ''ד, והחיוב לקרוע כל זמן שעסוקין בהספד וכבודו בשעת הספידו. 2. במות רב הונא א''ר חסדא שלא יתנו ס''ת על מטתו, ולא ישלשלוהו דרך גגין דחכם כבודו דרך פתח, ולא יעבירוהו ממיטה למיטה דכבודו במיטה ראשונה וכמו דאשכחן שהביאו עגלה חדשה לארון ולכן שברו את הדלת והוציאוהו, ואמרו דהיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו ויחזקאל בן בוזי התחיל להתנבא בא''י. 3. כאשר ארונו של רב הונא בא לא''י אמרו שארונו בא, היו שיצאו משום שארון העובר ממקום למקום עומדים עליו בשורה ואומרים ברכת ותנחומי אבלים, ומי שלא יצא סבר שאין שלדו קיימת. 4. קברו את רב הונא אצל רבי חייא כיון שכמוהו ריבץ תורה בישראל ורב חגא הכניסו ששימשו מגיל י''ח ולא ראה קרי והכיר במעשיו שהתענה ארבעים תעניות על שהתחלפה לו רצועה של תפילין, וחזקיה בן רבי חייא קם לפנות מקום לרב הונא ויצא עמוד אש ורב חגא זקף את ארונו של רב הונא וניצל. 5. במות רב חסדא לא נתנו ס''ת על ארונו כיון דלרביה לא ס''ל, וכאשר החזירו פניהם את מהמיטה שללו את הקרע. 6. בפטירת רבה ורב המנונא הלכו זה בצד זה ובגשר צר נעצרו וישמעאלי אמר דין הוא שרבה בר''ה יכנס ראשון ונשרו לחייו ושיניו. 7. ההספדים: במות רבה בר''ה ורב המנונא גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות, לרבינא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, לרב אשי תכננו לומר אם בארזים נלה שלהבת ולויתן בחכה הועלה או בְּכו לאבלים ולא לאבידה ולבסוף לא הספידוהו, לרבא באו רוב שלישית במים, לרב חנין בעת חנינתו אבד חנינו, לרבי יוחנן קשה כיום בוא השמש בצהרים, לרבי זירא ארץ שנער הרה וילדה. 8. הפורענות בפטירת הצדיקים: רבי אבהו ירד דם מהעמודים ורבי יוסי מהמרזבים, רבי יעקב נראו כוכבים ביום, רבי אסי נעקרו האילנות, רבי חייא ירדו אבני אור, רבי מנחם הוחלקו הצלמים, רבי תנחום נקצצו האנדרטאות, רב אלישיב נחתרו שבעים מחתרות, רב המנונא ירדו אבני ברד, רבה ורב יוסף נשקו כיפות גשרי פרת ונשברו וכן לאביי ורבא בחידקל, ורב משרשיא גדלו קוצים בדקלים. 9. דף כח, מת פתאום זו מיתה חטופה, חלה יום ומת דחופה או מגיפה, שנים דחויה שלש גערה ארבעה נזיפה חמישה מיתת כל אדם, חמשים עד ששים כרת ששים מיתה בידי שמים שבעים שיבה שמונים גבורות, ואז גם הנפטר פתאום הוי מיתת נשיקה וכמו בפטירת ר"ה. 10. בני חיי ומזוני אינו תלוי בזכות אלא במזלא שהרי רבה ורב חסדא היו צדיקים שהתפללו והורידו גשם, רב חסדא חי צ''ב שנים ורבה ארבעים, אצל ר''ח ששים הילולי ורבה תיכלי, אצל רב חסדא היה סולת לכלבים ולרבה לא היה לחם שעורים לבנ''א, ורבא קיבל את חכמת רב הונא ועשרו של רב חסדא ולא את ענוותנותו של רבה בר''ה. 11. רב שעורים אחי רבא ראהו גוסס וא''ל שיבקש ממלאך המות שלא יצערנו ואף שהיה שושבינו כבר נמסר מזלו, ואמר שצער פטירתו היה כריבדא דכוסילתא וכן ר''נ אמר לרבא מאן חשיב ספין ורקיע ושלא היה רוצה לחזור לעוה''ז מחמת בעיתותא דמלאך המות. 12. מלאך המות נראה לרבי אלעזר בשעה שאכל תרומה וא"ל שנקראת קודש ואדהכי חלפא שעתא, רב ששת ראהו בשוק וא''ל שיבא לביתו ולא כבהמה, רב אשי ביקש שלשים יום לחזור על תלמודו ובסוף דחקה מלכות בר נתן, רב חסדא לא פסיק פומיה מגירסא עד שגרם שישבר ארזא דבי רב, ומרבי חייא בקש רחמים כעני בפתח ואמצי ליה נפשיה.
שאלות לחזרה ושינון
א. המעשים בפטירת החכמים (12)