אחת מטעיות המפתח שיוצרים בעיות רבות היא בעיית המתווכים!
המתווכים לקחו לעצמם תפקיד רגיש מאוד, תפקיד שטומן בחובו יכולת שליטה על מצבים רגשיים מורכבים וקשים, רגעים בהם האדם מתוודה לחולשתו ונוצר בו הצורך ליצור קשר עם היעד, וברגע של חולשה זו נכנס המתווך שכביכול יש לו כוחות תיווך ויכולת פנומנלית, ושם עלולה להתרחש דרמה בדממה וגם טרגדיה נצחית.
כאשר עם ישראל יוצאים ממצרים הם נחשפים לעוצמתו של בורא עולם בכל מידותיו, גבורה, רחמים, דין, הכל! הם מקבלים על עצמם עול מלכות שמים, אוהבים יותר ויותר את בורא עולם עד שמגיע רגע השיא של "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" קבלת התורה של אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובורא עולם מתגלה לעמו באירוע היסטורי וחד פעמי, עוצמתי ומיוחד.
חולף לו האירוע בו הם שומעים מפי הגבורה אנכי ה', ולא יהיה לך אלוהים אחרים, הם מתחילים ליישם את המעמד האדיר לחיי הפרקטיקה המעשיים, אבל משה רבינו חסר להם כי הוא עלה לשמים.. והם פונים לבקש מאהרון אח משה עשה לנו אלוהים אחרים... היתכן שעם ששמע מפי הגבורה את שתי הדיברות הראשונות האוסרות עבודה זרה כל כך מהר יפנו לאלהים אחרים???
התשובה לזה תתברר בתשובה שאהרון אומר למשה למה הוא עשה לעם ישראל את העגל " שמות (פרשת כי תשא) פרק לב פסוק כג "וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:" עם ישראל כל כך מתחבר למשה רבינו כמתווך בינם לבורא עולם, אז כשהמתווך איננו נמצא הם זקוקים לתחליף מידי, הם לא מסוגלים את המשך קיום התורה ועבודת ה' בלי המתווך, הם לא רוצים חלילה להחליף את בורא עולם, הם דורשים מתווך חילופי להמשך העבודה.
כתשובה לזה מצטווים עם ישראל את ציווי המשכן, המשכן הוא כפרה לחטא העגל, ואיך הוא מכפר? אז מעבר למה שמבואר במדרש שיבוא הזהב של תרומת המשכן ויכפר על זהב העגל, יש פה רובד פנימי מיוחד, הציווי בתורה היא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" כבר עמדו על זה כולם למה נאמר ועשו לי- ושכנתי בתוכם- אלא שהשריית השכינה בתמורה לתרומה היא בתוך כל אחד מישראל, ככל שהאדם נותן מרצונו תרומה מעומק ליבו לעבודת ה', הוא מעמיק בתוכו את מקומה של השכינה בליבו.
וכך כתוב במדרש תנחומא: ביום הכיפורים נאמר למשה "ועשו לי מקדש". מניין? - שכן עלה משה בששה בסיון ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעים – הרי מאה ועשרים, ואתה מוצא שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל. ולכך נקרא "משכן העדות", שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם. אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (ל"ב) "ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב", ולכן מתכפרין בזהב "וזאת התרומה... זהב". אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיהו ל): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".
מציאות זו של שכינה שבתוך כל יהודי הפריכה את יסוד הטענה של חטא העגל, בחטא העגל היה חסר להם המתווך בינם לבורא עולם, עבודת המשכן מלמדת שאין מתווכים!! יש לכל יהודי יכולת אישית להגיע לבורא עולם ללא שום מתווכים ומשפיעים, וזה תלוי בהשקעה של האדם ככל שהוא נותן יותר מעומק לבבו כך השכינה שורה יותר בתוכו, ככל שהוא אכפתי ושואף לקרבת ה' ועושה מאמצים עבור זה, הוא מיד זוכה לשכינה בקרבו.
כאשר אדם מייחס כוח למתווך בינו לבורא עולם, בתפילה, בבקשה, בלייחס לו כוח, זה כלי שני וכידוע אנו פוסקים שכלי שני לא מבשל.... מעבר לזה שיש לאדם כוח לפנות לבד ואיננו צריך לשום דובר או מתורגמן, אותו אחד שמייחסים לו את הכוח יכול לנצל כוח זה לרעה מאוד, להבדיל בנצרות התגלו במשך השנים סיפורי זוועות של תקיפות שונות, והם התבצעו על ידי אותם דמויות שהאנשים היו באים להתוודות בפניהם על חטאיהם הרבים, אותם בעלי סמכות ניצלו חולשה זו שיש להם ידיעה על חטאו של האחר, לסיפוק עצמם ולתאוותם, ולצערנו זה לא רק אצל הנוצרים ולאחרונה נחשפים עוד ועוד דמויות שכאלו בכיסוי סממנים דתיים, דמויות אלו מנצלים את המתוודים בפניהם.
פרשת המשכן כתגובה לחטא העגל שנעשה כתגובה לדרישה על חלופה למשה רבינו המתווך (ממבט עיניהם של ישראל) היא תשובה המשקל / המשכן ומלמדת אותנו על הכוח הקיים בכל יהודי ליצירת קשר ישיר עם בורא עולם ללא צורך בכלי שני...
עלינו ללמד הוראה זו לבננו ולבנותנו, לתלמידנו ותלמידותינו, לזוגות צעירים, ולכל מי שיכול ליפול בפח של שרלטני כוח העלולים לנצל את חולשתם של האחרים ברגעי משבר, התורה בפרשה זו משרישה בנו את הכוח לדעת שאין לשום אדם כוח בשום צורה לכפר לאחר או לתווך את בורא עולם לאחר בשום צורה, וככל שאדם פונה מעומק לבבו התשובה הגדולה מובטח ובעיקר בטוחה!
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין