פרק א': הימים היו בשיא סופת גשמים ושלגים. הסופה הייתה כה עזה, עד כדי כך שהיא לא כונתה בשם המכובד "כרמל" כאחותה הזקנה, עליה טענו הציניקנים שהוסיפו לה את השם "רפאל חיים", לאחר שהיא הייתה על ערש דווי.
הסופה שלנו (י"ח בשבט תשפ"ב) פעלה כראוי, הגשמים ירדו בכל רחבי הארץ, ואף רמת הגולן קבלה מנה עסיסית של שלג, ולכן הוחלט ברוב קולות לנסוע ל'מסע שלג' דרך הכביש המסוכן, והיפה ביותר במדינת ישראל.
המדובר על כביש 465 "כביש חוצה בנימין", שפעמים רבות ה'וויז' מפנה אותי אליו מלכתחילה בנסיעותיי הרבות מביתי במודיעין עילית לצפון הארץ.
מנין שהכביש מסוכן?
בספר 'אטלס הזהב' שהיה פופולרי ביותר בו השתמשו הנהגים במדינת ישראל טרם פרצה לחיינו אפליקציית ה'וויז', נכתב על כביש 465: "מסוכן ביטחונית. מומלץ לנסוע בדרכים חילופיות".
הכביש שעובר באזור הררי, בשעות הלילה לא מואר בחלקו, מפותל מאוד ויש בו כמה קטעים ללא קליטת תקשורת סלולרית.
מה מסוכן בו אתם שואלים? האם המחבלים מכוונים את בקבוקי התבערה שלהם דווקא לשם יותר משאר כבישי השומרון? האם אבנים נזרקות בו יותר משאר כבישי בנימין?
אינני יודע במדויק מה הפחיד את כותבי 'אטלס הזהב'. אולי העיר הפלסטינית החדשה רוואבי, רמאללה ואוניברסיטת ביר זית שנמצאת במרחק קצר מהכביש, ואולי דברים אחרים.
חשוב לציין שהדבר נכתב במהדורה של אטלס הזהב שנת 2014, ויתכן שהזמנים השתנו. כותב השורות נסע בכביש 465 עשרות פעמים, וחזר לביתו בשלום ב"ה.
בסמוך לכביש 465 מצוי הכפר עבוד שעד האינתיפאדה הראשונה, הכביש עבר בתוכו, ועקב השלכת אבנים הוחלט על סלילת כביש עוקף עבוד.
שנים ספורות לאחר שמדינת ישראל כבשה את האזור מידי הירדנים, צבי אילן בעיתון 'דבר' תיאר בכתבה שנשאה את הכותרת: "אל הנופים השווייצרים בהרי שומרון", ועל תצפית כפר עבוד נכתב: "ממנו מראות עוצרי נשימה של הרי אפרים סביב סביב".
כביש 465 עובר בצמוד ל'יער נוה צוף' המדהים, המוכר גם בשמו "שְׁמוּרַת יַעַר אֻם צַפָא" בו נטועים עצי עד מכל הסוגים והמינים. היער היה קו גבול במשך חודשים ארוכים במלחמת העולם הראשונה, עד ימינו ניתן להבחין בשרידים של מחילות מסתור מאותה מלחמה קשה. היער הוא שמורת הטבע הראשונה בארץ ישראל, והבריטים כבר בשנת 1922 הבינו את עוצמת משאבי הטבע אותם צריך לשמור ולנצור לדורות, והכריזו עליו כשמורת טבע.
בתוך נוה צוף ישנו את אתר החובלתא שהיה כפר יהודי פעיל בתקופת החשמונאים, וע"פ מחקריו של פרופ' זוהר עמר, באותו מקום הוכן 'יין אליסטון' מתוק כפי שמבואר במסכת 'מנחות', ובסמוך לו מעין מאיר.
הנסיעה בכביש 465 היא חוויה מיוחדת, ועוד בלי לדבר על הנופים המרגשים מכל עבר. שמותיהם של מספר כפרים פלסטינים הסמוכים לכביש זה מרגשים אותי עד למאוד, ביניהם הכפר העתיק 'בִּיר זֵית', ואתם שואלים מדוע ולמה, כמובן.
בדברי הימים מסופר לנו על צאצאי שבט אשר: "בְּנֵי אָשֵׁר... וּבְרִיעָה... הוּא, אֲבִי בִרְזָיִת..."[1]. השם ברזית מוכר לנו מהכפר שעל שמו האוניברסיטה המפורסמת. האם אכן יש קשר בין 'בִּיר זֵית' הפלסטיני לבין 'בִרְזָיִת' היהודי משבט אשר?
ישנה סברה שאומרת שיתכן ששבט אשר בתקופת משכן שילה, בנה ישובים בהר אפרים כיון שלקח לו זמן עד שכבש את נחלתו בצפון הארץ. הכפר הפלסטיני 'בִּיר זֵית' נבנה על ידי 'בִרְזָיִת' היהודי משבט אשר.
מי שהסביר את טענה זו, שמוכחת על סמך כמה מקורות, הוא פרופ' אהרן דֶמסקי שעסק רבות בלימוד תנ"ך ובבלשנות שמית (ישר כח לחוקר ז'אבו ארליך ששלח לי מקורות לסוגיה זו).
סמוך לישוב עטרת ישנו גשר עתיק שהרכבים נוסעים מתחתיו, וההרגשה היא ממש כהרי האלפים אי שם באירופה. עוד באזור מעין עטרת המקסים שאין דומה לו בכל הארץ (היכן תמצאו מעין עמוק נגיש לרכב, עם ספסלים במרחק מטר מהחניה?).
ממש לפני החיבור עם כביש 60, אנו נוסעים ב'ואדי חרמיה' (נחל השודדים). בעבר המקום היה מועד להתקפות שודדים כיון שאין דרכי מילוט, וציר הנסיעה מצוי בתוך עמק צר.
על צומת כביש 60-465 שכנה תחנת המשטרה המפורסמת, שפעלה בין היתר כנגד שודד הדרכים המפורסם 'אַבּוּ גִ'לְדַה'. התחנה ננטשה במהלך המרד הערבי הגדול, מחוסר יכולת לשמור עליה.
אבו גילדה נחשב כגיבור לאומי, והצעירים המוסלמים בזמנו קראו קריאות "יחי המלך אבו ג'ילדה!".
מחברת מפה נמסר בתגובה: "חברת מפה עושה את מירב המאמצים בעדכון מוצריה דוגמת אטלס הכבישים אשר אליו אתה מתייחס כעת.
"מבדיקה שערכנו עולה כי הנקודה אותה העלית בפנינו מקורה בצדדים שלישיים אשר אמונים על בטחון אזרחי מדינת ישראל ואשר חברת 'מפה' בין היתר מתעדכנת מהם, מעת לעת. בכל מקרה בעת העדכון הבא של המוצר הנושא אותו העלית ייבדק שוב ובמידת הצורך יעודכן".
• • •
אין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך. בשמורות הטבע חלה חובת תיאום מוקדם באתר רט"ג.
•
[1] דברי הימים א' פרק ז
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com