כך נתנהג כשהילד הבוגר שלנו מתחצף • צפו

נתייחס הפעם לגיל הבוגר, צורת ההתייחסות שונה כשמדובר בילד צעיר ועל זה נדון בהמשך. מול חוצפה בגיל הבוגר עומדות בפני שלוש אפשרויות:

1. יש לי את הגבולות הפנימיים שלי, את הכבוד שלי, וכשהילד בא משתלח, צועק ולפעמים פורץ לגמרי גבולות , אני שומרת על הגבולות שלי כבן אדם, על צורת הדיבור והפניה אלי, וכשהילד נתחצף ומתפרץ אני מודיעה בענייניות "כך לא מדברים אלי", וזה נכון בכל מערכת יחסים במידה ואת מוצאת את עצמך נפגעת, אם זה חברה, אחות בן זוג וכו'.
2. ברגע שהילד מתחיל לדבר בצורה מתלהמת אני פשוט מסתובבת והולכת, גם כאן יש את המימד של שמירה על הגבולות שלי, אני בשום אופן לא נותנת לדיבורים לחלחל אלי, אני עוזבת בענייניות את השטח, לא מוכנה לקבל את החוצפה.

3. האפשרות השלישית והמועדפת על פני כולם הוא שינוי הריקוד- מה זה אומר שינוי הריקוד? הפרשנות שלי לדברי הילד, אני בוחרת לשמוע את דברי הילד בצורה שונה ולהמיר את הדיבור שלו, במקום לשמוע את הדרישה של "אמא תביאי לי, נו... הרגע" אני שומעת "אמא, בבקשה את יכולה אולי להביא לי?" אני בוחרת לשנות את הריקוד, אני בוחרת להמיר את הדיבור הזה לדיבור של כבוד, אני מתייחסת לבקשה שלו בדיוק כמו שהוא דיבר, וכמובן את אמא זאת שמחליטה מה תדר הדיבור והתקשורת, אם עד היום הוא החליט שהוא מתחצף ומדבר איך שבא לו ואת נגררת אחריו.

אז לא, מעכשיו את מחליטה על ההתנהלות התקשורתית בינכם, ואת בודקת אם את מוכנה להעינות לבקשה שלו ממקום נקי, של פרשנות חיובית, אז אם את רוצה ובוחרת למלא את הבקשה אז בשמחה, את באה אליו בצורה מכבדת ואת מחליטה שאתם עוברים לגל של כבוד, יכול להיות שהוא ינסה לגרור אותך ולהראות לך איך הוא מדבר ומתחצף אבל את מתעקשת ונשארת איתנה במקום של הכבוד, ואם את מחליטה שלא מתאים לך לתת לו אז את אומרת לו "אני באמת רוצה להביא לך, אבל אני לא יכולה עכשיו, לא מתאים לי", אם את תתעקשי על המקום הזה הילד בסופו של דבר יצטרף אליך, לריקוד שלך, כי זו את שמחליטה על הריקוד.

לפעמים זה יכול להראות כנתינת לגיטימציה לחוצפה, אבל לא, זו את מחליטה על השינוי, את יציבה וברורה עם עצמך ואת זאת שמכתיבה ומחליטה ומנהלת את הריקוד, לכי עם זה עד הסוף ואל תשכחי להודות למי שההצלחות הם שלו, לבורא עולם.

צפו בפינה המלאה • הפינה מיועדת לנשים בלבד