פרק ט': בערים שעל פי המסורת מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים), נחגג פורים בט"ו באדר, ובכל שאר הערים חל חג הפורים בי"ד באדר.
ישנם פולמוסים על מספר ערים נוספות, שבמהלך הדורות פורים נחגג בי"ד, אולם בשנים האחרונות עת העם היהודי שב לארצו, ע"פ מחקרים ארכיאולוגים מוכח שישנם עוד ערים שגם הן היו מוקפות חומה מימות יהושע בין נון, ומשכך, ישנם רבנים שסבורים שהגיע הזמן לנהוג פורים בט"ו באדר בכל אותם המקומות.
- המנהג הקדוש - "להכות את עדי הקידושין"
- המנהג ש"החתן יתן סטירה לכלה עד ש..."
- מדוע נהגו להניח תרנגול ליד הדרשן?!
- הקדושה של "מנהגי הנשים הזקנות"
- על מה רבי יצחק אלחנן ספקטור - התחרט?
- "הינוקא הפלאי" ש"המלאך לא סטר לו" לפני שנולד
- האם מותר להניח כובע הפוך על השולחן?!
- מנהג "לחיצת היד" שמנע מהנשים לשקר
אחת מהערים היא העיר לוד, וישנן עוד ערים שגם בהם יש ספק: חברון, צפת, חיפה, לוד, רמלה, בית שאן ובית שמש. על האחרונה מידי ערב פורים בשנים האחרונות, נערך דיון גדול בין הפוסקים שליט"א, ועוד חזון למועד לפרסם דיון זה, שהשנה קרוב מתמיד שנראה שיוכרע ואכמ"ל.
בכתבה זו לא נתעמק בנושא הזיהוי של העיר לוד על שלל הדעות. בכתבה זו נציג את פסיקיהם של מרן הגרי"ש אלישיב וחתנו שה"ת הגר"ח קנייבסקי.
בגיליון קולמוס של 'משפחה'[1] סקר את הנושא הרב שי עילם, ולאחר שציטט דעות של רבנים שסבורים שיש להוכיח מהכנסייה הנוצרית בעיר[2], שהיא הראיה שהעיר לוד של ימינו, היא העיר לוד מימות חז"ל - ציטט רבה של העיר לוד לשעבר הגאון רבי נתן אורטנר ששמע מפיו של מרן הגרי"ש אלישיב שאמר לו שאף אם הוא יכול להישבע דלוד של היום היא זו שהייתה בימי יהושע בן נון, בכל אופן כיון דכבר נהגו פורים.... יש להמשיך כך משום המנהג שנהגו. הגרי"ש אלישיב הביא לרב אורטנר ראיות שאין לעקור מנהג קדום גם כשהמציאות מתבררת.
ברם, חתנו של מרן הגרי"ש אלישיב, שר התורה הגר"ח קניבסקי, פסק בעניין אחר באופן שונה.
וכך תחת הכותרת "מנהג מבטל הלכה" התפרסם באתר המכירות ווינרס, מכתב בכתב ידו של שר התורה, שנמכר במחיר מדהים של 4,880 דולר.
מהמכתב מובן חידוש עצום להלכה ולמעשה, שאין לחשוש לכלל ההלכתי הקדום שמקורו בתלמוד ובראשונים: "מנהג מבטל הלכה".
התשובה שנכתבה כנראה על ידי תלמיד חכם שהקשה על פסק של שר התורה שהובא בספרו הראשון 'שונה הלכות', שם פסק[3] שבליל הסדר, רק לאחר אכילת 'כורך' יאמרו את הנוסח: 'זכר למקדש כהלל' ולא כמנהג הרווח לאומרו קודם האכילה.
בשאלה הובאו 10 ראיות שלא כדברי שר התורה, והמקשן ניסה להוכיח שעדיף לומר את הנוסח קודם האכילה ולא לאחריה.
שר התורה בתשובתו דחה את ראיותיו של המשיג אחת לאחת, בבהירות, בכבוד ובתקיפות.
בין טענותיו של המקשן, הוא הציטוט של הכלל: "מנהג מבטל הלכה" (באידיש: א מנהג ברעכט א דין). שמשמעותו שאסור לבטל את המנהג הרווח ואין לשנות ממנו.
שר התורה משיב לו על טענה זו וכותב חידוש עצום להלכה ולמעשה: שהכלל הנ"ל אינו חל תמיד, ואם המנהג אינו על פי דין – אין לחוש לו ואפילו אם כל ישראל נהגו כן.
שר התורה מעצים את חידושו ופוסק שאלו שיאמרו את 'זכר למקדש כהלל' לאחר האכילה, אינם נחשבים אפילו ל'משנה ממנהג אבותיו', היות ואין שום טעם הילכתי לאמרו קודם האכילה.
ברם, יש שיאמרו שאין מדובר במחלוקת הלכתית בין הגרי"ש לגר"ח, שכן הגר"ח קנייבסקי מדבר על מנהג שסותר הלכה, ואילו הגרי"ש אלישיב מדבר על מנהג שיסודו בטעות במציאות. ויש לעיין, וצ"ע.
באותו עניין, מנהג מפורסם הוא שהוזכר בפוסקים ליטול ידים לאחר ביקור בבית קברות.
המקובל רבי אהרן ברכיה מודינא בספרו 'מַעֲבַר יַבֹּק', מבאר שהנטילה היא כנגד רוחות רעות שנמצאות בבית הקברות.
עוד הוסיף ה'מעבר יבוק', שאחרי רחיצת הידיים לא מנגבים אותן, כדי להבין שאיננו להוטים להשכיח את האבל, וכי אנחנו רוצים להמשיך ולזכור את תכלית החיים, ולכן אנו לא מנגבים את המים.
ברם, הובא בשמו של מרן הגרש"ז אוירבך שמה שנהגו אחרי יציאה מבית הקברות שלא לנגב את הידיים אחרי הנטילה, זהו מנהג טעות שנבע מכך שפשוט לא היו מגבות בבית הקברות, ומתוך שלא היו מגבות, התחילו לומר שאסור לנגב את הידיים.
• • •
[1] פורים תשפ"א
[2] בהסתייגות מסוימת לאור שהיא מבנה נוצרי
[3] הלכות פסח סי' תע"ה
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com