איש מבין המתפללים בציון הבבא-סאלי זצוק"ל בנתיבות לא ידע את הסיפור המדהים, המפעים, העומד מאחורי חתן בר המצווה שעלה לתורה וחגג את כניסתו לעול מצוות במניין מצומצם ביום חמישי האחרון.
משה (שם בדוי) נער בר המצווה נולד בכפר ערבי עוין כבן לאם יהודייה ואב ערבי. הוא גודל וחונך כמוסלמי אבל בגיל שש חלם לראשונה על אדם זקן שנגלה בחלומו ואומר לו "אמא שלך יהודייה וגם אתה יהודי".
הילד התעורר בבהלה וסיפר לאימו על החלום המוזר אולם זו הרגיעה אותו ודרבנה אותו לשכוח מהחלום. אם חשבו שהחלום היה אירוע בודד ונשכח, התפלאו הילד ואימו כשהחלום חזר על עצמו שוב ושוב. "אתה בן לעם היהודי, תעזוב את הכפר ותחזור הביתה", אמר האיש שנגלה בחלומות.
בלית ברירה, גילתה האם לבנה כי היא יהודייה ולכן גם הוא יהודי אבל לא עשתה דבר כדי לצאת מהכפר הערבי. למרות הסבל הרב שעברה, לא מצאה בעצמה את הכוח לעזוב הכול ולפתוח בחיים חדשים. גם את נשות המחלקה להצלה מטמיעה ביד לאחים שהציעו מידי פעם את עזרתם, היא דחתה. "אני לא בנויה להתחיל הכול מהתחלה", אמרה בעקשנות מאובנת.
בשעת לילה מאוחרת, באחד מימי חול המועד פסח של לפני שלוש שנים חלמה אימו של משה על אביה המנוח שאומר לה: "קומי ביתי היקרה. קומי עכשיו וצאי. זה לא המקום שלך". בחלומה ניסתה האישה להתווכח עם אביה, אבל כשהתעוררה הבינה שלא מדובר בחלום שגרתי. זו הייתה הפעם הראשונה בה חייגה ליד לאחים וביקשה לברוח מיידית מהכפר. היא ניצלה את עבודתו של בעלה בלילות במשמרת בתחנת דלק כדי להכין מיידית את חפציה ולחכות לחילוץ, שהתרחש תכף ומיד – שעתיים לאחר שיחת הטלפון שלה אל מוקד החירום.
ביד לאחים מיהרו לשכן את האם ובנה בדירת מסתור מאובזרת ובטוחה באזור באר שבע, ואחרי מספר ימי התאוששות החל מסע השיקום הארוך לפתיחת דף חדש בחייהם. למשה, שדיבר עברית בסיסית בלבד, הוצמד חונך מיוחד שלמד עמו מדי יום והכין אותו לקראת כניסתו לבית ספר יהודי בתחילת שנת הלימודים הבאה, חודשים אחדים לאחר מכן.
באחד מימי חופשת הקיץ נסעו האם ובנה לנתיבות לצורך סידורים. בעודו מביט מהחלון הצביע משה על תמונה שניבטה מאחד החלונות ופרץ בבכי, בקוראו בקול לא לו: "אמא, זה האיש שבא אליי שוב ושוב בחלום". כשהבחינה בתמונה, פרצה גם אימו בבכי ואמרה: "זה הצדיק הבבא סאלי. עכשיו אני מאמינה לך".
לאחר שנרגעו, ביקש הילד ללכת ולהודות לצדיק, אבל למגינת ליבו סיפרה האם שהוא נפטר שנים רבות לפני רבות. רק לאחר שיצאו מהעיר התברר להם כי הצדיק קבור בעיר, והם הבטיחו לעצמם להגיע ולהודות לו בהזדמנות קרובה.
משה השתלב בחברה והפך לילד אהוב. לפני כחצי שנה כששמע את אימו מתכננת עם אנשי יד לאחים את בר המצווה שלו, קפץ כנשוך נחש. "בר המצווה שלי תהיה רק במקום אחד – בבית הכנסת שבציון הבבא סאלי", אמר.
מאיר רושל, החונך של משה מטעם יד לאחים נרתם לעניין והבטיח להוציא את התוכנית אל הפועל, אך למרבה הפלא בזאת לא הסתיים הקשר המפעים בין הצדיק לנער. מספר מאיר: "ביום הנחת התפילין הצלחנו אחרי מאמצים בדרך לא דרך לקחת את משה לבית הרבנית סימי, אשת הבבא סאלי, לחדרו של הבבא סאלי, שבו היה מתייחד עם קונו, לומד, מתפלל ומקבל קהל. לא ידעתי את הכתובת המדויקת מלבד העובדה שמדובר ברחוב בן גוריון והחלטנו לצאת לדרך ולברר במקום.
"כשהגענו לרחוב, עוד לפני שהספקתי לשאול מישהו, אמר לי משה לעצור את הרכב ליד בית מסוים. 'פה זה ביתו של הצדיק' אמר. חשבתי שהוא טועה. שאלתי עוברת אורח והיא אמרה שאכן זה ביתו של הבבא סאלי. אני מסתכל ואומר: 'וואו', זה בדיוק המקום שהילד אמר לי. זה משהוא ממש מיוחד במינו. זה עניין שמיימי. איך זה שילד שגדל בכפר ערבי, שלא ידע שהוא יהודי, שלא ידע על היהדות, זכה שיגיע אליו צדיק כזה גדול שיפציר בו לחזור לעם ישראל ויביא אותו עד אליו, לביתו? זהו כוחו של הבבא סאלי".
ביום חמישי האחרון נחוגה בר המצווה בטקס צנוע ומרגש שבו נכחו גם פעילי יד לאחים. מאיר מעיד: "ב"ה שזכינו להכניסו לעול מצוות בתופים ובמחולות ושופרות, ובנוסף הגיע קלידן עם פייטן מרוקאי והשמחה הייתה רבה. בערב שבת פרשת יתרו, הפרשה שבה קראנו על מתן תורה ועל הפיכתנו לעמו של הקב"ה, זכינו לחיבור של נשמה יהודית אובדת למקור חוצבה".