פרשת השבוע 'תצווה' פותחת בציווי אלוקים למשה רבנו ליצור מנורה מגוש זהב אחד - מקשה אחת, שתתפצל לאחר מכן למנרה של שבעה קנים.
המנורה היא אחד הסמלים העתיקים בעם בישראל, ומלווה אותנו עד היום כשהסמל הרשמי של מדינת ישראל היא המנורה. המנורה במקדש הייתה עשויה זהב טהור, ותפקידה היה להאיר את החושך במקדש ובעולם כולו.
חז"ל אמרו: המנורה מסמלת את כל עם ישראל, ושבעת הקנים רומזים לשבעה סוגים עם בעם ישראל, פסיפס של קהילות וזרמים שונים בעלי אופי מיוחד, אך לכולם יש את הניצוץ היהודי הבוער בתוכם. לא לחינם רצה אלוקים שהמנורה תהיה ממקשה אחת, שכן כולם ראויים להיות חלק בלתי נפרד מהמנורה ומחוברים יחד כאיש אחד ובלב אחד להאיר את כל העולם.
תפקידו של אהרון הכהן היה להדליק את המנורה בבית המקדש. אהרון הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום". מכאן אנו רואים שמי שיש בו את התכונות הללו של אוהב שלום ורודף שלום, ראוי שידליק את המנורה שהאירה את העולם.
מסופר על דיפלומט ישראלי, מר יהודה אבנר ז"ל שנפגש עם הרבי מליובאוויטש ושאל את הרבי: "מה התפקיד שלך?" ענה לו הרבי: "כל יהודי הוא נר, ותפקידי להדליק את הנר הזה הבוער בתוכו". רגע לפני שיצא מחדרו של הרבי, שאל יהודה אבנר: "האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?" השיב לו הרבי: "לא, אני רק הענקתי לך את הגפרור...". רבותיי, יש לכל אחד מאתנו את הגפרור, אנו רק צריכים להדליק את הנשמה שתבער ותאיר. ואת זה אפשר לעשות רק באהבה וחיבה.