כבר מרחוק יכל אברימי להבחין בהמולה שברחבת בית הכנסת השכונתי, מעגל רחב של אברכי משי מילא את הכניסה וקולות וויכוח מלומדים עלו לגבהים מרשימים.
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
במרכז הוא זיהה את קובי כמובן - ראשון הדוברים, והפיקח שבחבורה. לקובי תמיד הייתה המילה האחרונה בכל נושא, וגם הראשונה, הוא הִשרה אווירה סמכותית ועם ביטחון עצמי נדיר הוא הביע את דעתו באופן נחרץ בשפה רהוטה ועם תנועות ידיים סוערות.
אברימי לא היה צריך להתאמץ יותר מידי בשביל לקלוט מהו נושא הדיון, ככל שניתן לקרוא לבליל הצרחות ונפנופי הידיים האימתניים – דיון. אך צמד המילים 'עִסקה' ו'טיעון' חזרו ע"ע והצליחו לגבור על גובה להבות הוויכוח, מה שהוכיח שאכן הנושא החם ביותר הגיע גם לפרלמנט בית הכנסת.
"זה לא שהוא יקח את ההסדר בגלל שהוא מעוניין! להיפך! הוא ממש לא מעוניין, אבל הרצון להפיל את הממשלה גדול יותר"! – ניצל אברך נמוך קומה רגע של נשימה והביע את דעתו עם סימני קריאה!
מי שלא ראה את קובי בביטול במחי יד נחרץ כ"כ לא ראה ביטול במחי יד מִיָמיו... – "אוי נווווּ, מה קורה לך??? הבנאדם בן 72 הוא מותש ותשוש הוא מתנשף במדרגות של בית המשפט. יקח כל הצעה בכל מחיר. זה לא פלא. העיקר שלא יכנס לכלא..". נוו.
יהודי עם שיער שיבה התקרב בחשש אל הקבוצה היומרנית ולחש ספק לעצמו ספק ליועמ"ש, "רְשֹעִים ארורים... מסכן היהודי, פשוט רדיפה! רדיפה לשם רדיפה. נוירא". סיים את המונולוג הקצר עם קמטים במצח.
"ברור שזו השפלה סתםםם, ברוררר כשמש, אבל עדיין, תבינו עדיף לו ציפור אחת ביד מנַמר על העץ" התערב והבריק עלם חמודות עם אנולוגיה משעשעת.
קובי הנהן בראשו מהורהר. כולם ידעו שהנושא הטריד את מנוחתו של לוחם הצדק, קובי פתח (וגם סגר) בכל מקום אפשרי דיון על עסקת הטיעון. כה רבות הוא דיבר על העניין עד שלא תמיד זכר אם הוא בעד או נגד, ולפעמים תוך כדי משפט פרך את טיעוניו, הצדיק וגם כעס על עורכי דיניו...
אין ספק שיועצי רוה"מ לשעבר היו יותר מִשְֹמחים להיות זבובים על הגדר המקיפה את חצר ביהכנ"ס. לוּ היו משכילים להאזין אפילו למקצת ההגיגים שריחפו בדיון העראי, הם גם היו עושים טוב לעצמם ולאדונם וגם היו פותחים את הראש לרעיונות והבלחות, בדלתיים פתוחות.
אברימי הרגיש שהוא מתמכר לשיח. הוא אפילו פתח מס' פעמים את פיו על מנת להביע דעתו. דעת תורה. אך בכל פעם מאן דהוא הקדים אותו בצווחה מבהילה שהתחילה בדר"כ במילה "לאאאאאא" והסתיימה ב"זה ברוררררררר".
הצרוד שבבני החבורה ניאות להסביר לו שהעִסקה נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו באופן אישי! "לי, לך, לחמותך לכולנו", משום ש"אם הוא חותם אזי תוך שבוע הממשלה מתפרקת לפירורים קטנים ואז מיד אנחנו ניכנס ותוך חודש נבטל את כ...ל החוקים הנוראייים ונשיב למקומה את הקומה הכשירה".
"אבל אם הוא לא יחתום!!!" איים הצרוד באצבע מעושנת, "יותר טוב שלא תדע. השם ירחם עלינו ועל עויללנו. 'הוא' יילך לכלא צ'יק צ'אק והשמאל ירים ראש ויגזור גזירות קשות מִשל אנטיוכוס. בא נקווה שלא נגיע לזה... בסיידר?".
אברימי כמעט נבהל ותרם למציינג המצליח של הנאשם האומלל. אבל גם הוא לא מצא אותו בנדרים פלוס וגם שמע לפתע את קובי צועק, "חבר'ה! אתם לא מבינים שזה הפוך על הפוך?????".
לא היה צריך יותר מזה. מה שה"הפוך על הפוך" עשה לחברי הוועדה לא הצליח לעולל גם יו"ר הכנסת הפרובוקטור במליאה. בוקה ומבולקה של בעד ונגד, צעקות עד לב השמים של אברכים כאובים אך נחושים - שהצדק ייצא לאור ויהי מה.
האחשדרפנים לִיבְּנו את הסוגיא מכל צדדיה, נימקו והוכיחו הביאו ראיות ופרכו. ובעיקר הפיקו מחזה מרנין לב לעוברים ושבים שהיו טרודים יותר מהמינוס בבנק מאשר שיקולי קבלת או דחיית העסקה הנרקמת.
מ"אין לך שמץ של מושג בפרשנות משפטית מינימלית", ועד "זה מה שהם רוצים שתחשוב. זה הפוך על הפוך על הפוך"! כשהקיצון שבחבורה זעק "זו קונספירציה. לא היה ולא נברא".
קובי ניסה להתגונן ולהבהיר שלא התכוון שרוה"מ לשעבר לא רוצה ומראה כאילו כן רוצה, אלא הפוך!, הוא רוצה מאוד אבל נותן תחושה שלא רוצה כדי שבקואליציה יתרשמו שרוצה ואז ברגע האחרון יוציא את השפן של הלא רוצה. האמיתי.
אבל זה לא הועיל, כולם קראו את אותם עיתונים, למדו את אותם פרשנים. ועלו על אותם האוטובוסים כשהרדיו נדלק. היתה פה אמירה שחבל שנאמרה. הזוי. לומר שהכל בעצם הפוך על הפוך???
לאברימי החלו כאבי ראש וקשיי נשימה. בעיקר מהעומס שנוצר בקהל שנדחק שלא לפספס אף מילה.
הוא פנה לבית הכנסת לתפילה מעומק לב. "השיבה שופטינו כבראשונה..." המילים קיבלו משמעות עצומה. "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה...." הוא התרגש מפירוש המילות. למרות שבצבצו לו עדיין מספר שאלות...
בבית, בעמוד פנימי בעיתון הוא נתקל בדעה מקוממת של עורך הדין המייצג את רוה"מ המדובר.
היה כן משהו הגיוני בטיעון.
אבל רואים שהוא לא השתתף בדיון...